מנחם מנדל מקוצק: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קאצק (שיחה | תרומות)
מ עריכה, קישורים פנימיים
קאצק (שיחה | תרומות)
עריכה, הרחבה מקור
שורה 46:
* בנוסח אחר: א) לא להסיח דעת מעמלו עם עצמו, ב) לא לחטט בפנימיות של השני ולהתעניין בתגובות של אחרים, ג) ולהשתחרר מנגיעות אישיות (רבי מרדכי מיירנץ, אמת ואמונה, מהדורת תשפ"א)
 
* חסידות בלי תורה איז עס פון דרויסען [זה רק מבחוץ], בכאןכאן אנו רוצים שעל ידי לימוד בתורתנו הקדושה יגיעו לחסידות'. (ויצבור יוסף)
* כאשר סיפרו לו על אחד הצדיקים שפעל הרבה מופתים, אמר כי הוא אינו מתפעל כל כך ממופתים סתם, המופת הגדול ביותר הוא לעשות מיהודי פשוט - לחסיד [עובד השם] (שיח שרפי קודש)
* אחד מגדולי חסידי [[W:חסידות צ'רנוביל|טשערנאביל]] סיפר לו על מנהגי החסידות שלהם. להיות נעורים כל ליל ערב שבת ובשבת ולהגיד את כל ספר התהלים. אמר לו הרבי מקאצק, כי בקאצק אין נוהג סדר זה, רק נעורים בכל הלילות, תהלים כי אין בכוחם לאמור בפעם אחת את מה שדוד המלך ע"ה התייגע במשך שבעים שנה, רק אומרים איזה מזמורים או איזה פסוקים. (שיח שרפי קודש)
שורה 75:
* נקל לגוף לסבול כל מיני סיגופים ועינויים, מלסבול עול מלכות שמים. ( שם משמואל מפי ה'אבני נזר')
* לפי גודל מעלת הנשמה כן הוא גודל הקליפה שמלפפתו, וכמשל אבן יקרה לפי מסת גודלה כן גודל מכסה האבני שעלי ( ראו שם משמואל פרשת [[W:לך לך|לך לך]] [[W:ה'תרע"ח|ה'תרע"ח]], פרשת [[W:וירא|וירא]] [[W:ה'תרע"ז|ה'תרע"ז]])
===ענוה וגאווה===
* לא בשמים היא. התורה איננה אצל אותם יהודים החושבים שהגיעו עד לשמי מרום ('אמת ואמונה' מהדורת תשפ"א, ר"י ארטן מפי גדולי חסידי קאצק)
* משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום, היינו שהגאה אף שמשפילין אותו מן השמים נשאר בגאוותו, לכן משפילין אותו יותר ואין סוף, ולא כן השפל בעצם אף שמגביהין אותו נשאר במדרגתו שפל יותר, כמו שנאמר (בראשית לב, יא) קטונתי מכל החסדים וגו', ואין סוף להגבהתו, וזה מגביה שפלים עדי מרום. (רמתים צופים)
* אמר לחסיד אחד, אם השי"ת היה מראה לך וויא וייט ביסט גימיין [עד כמה אתה מגונה], לא היתה לך אפשרות להתקיים, אולם אצל משה רבינו כתוב והאיש משה עניו מאד, ופירש רש"י שפל וסבלן, שהיה סובל את השפלות. (אמת ואמונה, מהדורת תשפ"א, משש"ק)
* גאווה - מום היא. בעל גאווה - אף שמשפילים אותו מן השמים עד דכא - נשאר בגאוותו.{{מקור}}
* צדיק גמור, שלא טעם טעם חטא, אף הוא צריך רחמים: שלא יחזיק טובה לעצמו, ויבוא לידי גאווה - שהיא החמורה שבעבירות. {{מקור}}
 
===תורה===
* חתנו האדמו"ר מ[[W:סוכטשוב|סוכטשוב]] כתב בהקדמתו לספרו '[[W:אגלי טל|אגלי טל]]': וכד הוינא כבר עשר חידושים חדשתי, אחר כך נכנסתי לפני ולפנים לבית חמי אדומו"ר זצ"ל מקאצק מקור החכמה והתבונה, ממנו דרכי העיון למדתי וממנו נתודעתי מה יקרא חידושי תורה באמת, כי לא כל הפלפולים חידושים המה. ולא יאומן כי יסופר השגחה הגדולה אשר השגיח עלי בעינא פקיחא גם בענין סדר הלימוד וחידושים.
שורה 106 ⟵ 113:
* כלי חרס אינו מטמא מגבו, כלי חרס הוא עפר ואין בו אלא תוך לפיכך אינו מטמא מגבו אלא מתוכו, שהעיקר הוא התוך, כמו כן האדם הוא כלי חרס , וד"ל. (נפלאות חדשות)
* כשהשנה מבורכת, היא מבורכת בכל העניינים ואפילו ביראת שמים. (שם משמואל)
* לא בשמים היא. התורה איננה אצל אותם יהודים החושבים שהגיעו עד לשמי מרום ('אמת ואמונה' מהדורת תשפ"א, ר"י ארטן מפי גדולי חסידי קאצק)
* שאל אחד את הרבי מקוצק, אנשים אומרים לי שאני 'פרומער', מה החסרון בכך. והשיב לו 'פרומער' עושה מעיקר טפל ומטפל עיקר. (שיח שרפי קודש)
* 'פרים' אינה ענין למי שכבר תיקן מידותיו, אבל אצלנו שאנו עדיין עומדים בהתחלה אזי 'פרים' דבר ראוי (רבי יחיאל מאיר מגאסטנין)
שורה 118 ⟵ 124:
* אין שלם מלב שבור; אין זעקה גדולה מהדממה; אין ישר מסולם עקום.
* המוות אינו כלום, כמו שעוברים מחדר לחדר ובוחרים לעצמו חדר יותר יפה. (בשם ה'אבני נזר' שיח שרפי קודש)
* אמר לחסיד אחד, אם השי"ת היה מראה לך וויא וייט ביסט גימיין [עד כמה אתה מגונה], לא היתה לך אפשרות להתקיים, אולם אצל משה רבינו כתוב והאיש משה עניו מאד, ופירש רש"י שפל וסבלן, שהיה סובל את השפלות. (אמת ואמונה, מהדורת תשפ"א, משש"ק)
* אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה.
* אמר לי בילדותי, 'אתה רוצה לקפוץ לשמים בפעם אחת' ?, (הגאון החסיד ר' יחיאל משה זצ"ל אב"ד יאדימאווע- נפלאות חדשות)
שורה 143 ⟵ 148:
* אברך שחותנו לא נתן לו [[W:טלית|טלית]] ובכה לפני הרבי מקוצק, אמר לו 'מען הילט זיך אן מיט ארבע כנפות הארץ' [מתעטפים בארבע כנפות הארץ]. (שיח שרפי קודש)
* במקום להוסיף חומרה להלכה, מוטב להוסיף יראה לעשיה.{{מקור}}
 
* גאווה - מום היא. בעל גאווה - אף שמשפילים אותו מן השמים עד דכא - נשאר בגאוותו.
* הגנב האמיתי הוא ההרגל, הנדחק לו בחשאי. אין כסכנתו לאדם.
 
* צדיק גמור, שלא טעם טעם חטא, אף הוא צריך רחמים: שלא יחזיק טובה לעצמו, ויבוא לידי גאווה - שהיא החמורה שבעבירות.
* יראת ה' טהורה עומדת לעד (תהלים, יט, י), אם עומדת לעד אז אנו יודעים שהיא טהורה, ואם לאו לא. (שיח שרפי קודש, מפי הרבי מאלכסנדר)
* 'מתון' עושה דרכו ביישוב הדעת, על כן אינו ממהר לעשות דבר. 'עצל' מתעצל להתיישב בדעתו, על כן עושה בלי ישוב הדעת. (שם משמואל)