גבי אשכנזי: הבדלים בין גרסאות בדף

* "כשהייתי סא"ל צעיר, השתתפתי בסדרה של מבצעים, שתכליתה הייתה טיסה לאפריקה והבאת אחינו האתיופים לארץ. ירו עלינו, ירינו בחזרה. לבסוף נחתנו באזור סודן. אני זוכר איך מסמנים לנו איפה לנחות. אחר כך הגיעו משאיות בלי אורות, ואז משפחות שלמות של אנשים, שעולים בשקט בלי לדבר, עם מבט שאני לא יכול לשכוח." ~ רא"ל אשכנזי, בטקס הדלקת נרות עם חיילים עולים חדשים. מתוך הכתבה "אשכנזי חשף: השתתפתי בהעלאת יהודי אתיופיה" מאת יהושע בריינר, אתר "וואלה!", 06.12.2007, ([http://news.walla.co.il/?w=/1/1206108 מקור]).

* "ההתגייסות ל[[W:חטיבת גולני|גולני]] לא הייתה במקרה. היא הייתה כתוצאה מהיכרות בלתי אמצעית של החטיבה, של אנשיה ושל האתגר הפיקודי שם. כבר כשהייתי בפנימייה היה ברור לי שאני ארצה ללכת למסלול פיקודי ולקצונה. במהלך השנים בפנימייה התאמנו בנושאים צבאיים. הפנימייה מכשירה אותך לתפקידי פיקוד, ואת מרבית האימונים, כך יצא, עשינו בחופשות בחטיבת גולני. התארחנו בסיירת ובגדודים והתאמנו יחד עם החיילים באופן מעשי, ונראה לי אז שזה מקום שאני ארצה להיות בו גם כחייל, גם כלוחם וגם כמפקד. לכן הלכתי לשם. כבוגר פנימייה יכולתי להתגייס להרבה מקומות אחרים בצבא אבל בחרתי ללכת לגולני." ~ על הגיוס לגולני, מתוך ראיון לביטאון "הלוחם", דצמבר 2006.

* "אין ספק שזה [[W:מבצע יונתן|מבצע]] נועז בכל היבט שלא נסתכל עליו. הדמיון, המרחק, ההפתעה, התעוזה, אבל אם אתה שואל אותי אם הייתי במבצעים קשים ממנו? בפירוש כן. ב[[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]], ב[[W:מלחמת לבנון|מלחמת לבנון]], או בקרבות במהלך [[W:האינתיפאדה הראשונה|האינתיפאדה]] בשטחים, אני חושב שמבחינת הקושי הפיזי, זה היה לא פחות קשה, אולי אפילו יותר. יותר אינטנסיבי, מול אויב שנלחם, עם נפגעים, קשיים, עם כישלונות. אנטבה לא היה המבצע הכי קשה בתולדות צה"ל. גרנדיוזי? אולי כן." ~ על מבצע אנטבה, מתוך ראיון לביטאון "הלוחם", דצמבר 2006.

* "הייתי אז [[W:מפקד פלוגה|מ"פ]] ב[[W:חטיבת גולני|גולני]], אבל אף אחד מהמשתתפים במבצע, למעט המפקדים המאוד בכירים, לא היה בתפקיד המקורי שלו. היתה נבחרת של לוחמים שנאספה על בסיס הכישורים האישיים. המח"טים היו על תקן של מפקדי מחלקות ואנחנו היינו סוג של חיילים." ~ על מבצע אנטבה, מתוך ראיון לביטאון "הלוחם", דצמבר 2006.

* "[[אורי שגיא]] שימש לי דוגמה למקצועיות. ממנו למדתי לא רק איך עושים דברים אלא גם למה, מעומקי הטכנוטקטיקה ועד לאסטרטגיה." ~ ([http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/638/013.html מקור]).

* "זהו עבורי טקס סיום קורס הקצינים האחרון כראש המטה הכללי. לאורך השנים הגעתי פעמים רבות לשערי בה"ד אחד כדי לשוחח עם מפקדי העתיד של צה"ל, והמפגשים‬ עם הרוח המיוחדת שלהם ועם הקסם המיוחד של המקום הזה – הפכו את הביקורים האלו לאחת מהנעימות‬ ‫והחשובות שבחובותיי כרמטכ"ל. שנים ארוכות עברו מאז שהוענקה לי סיכת המ"מ מידי רב-אלוף [[דוד אלעזר]], זכרו לברכה, ואני עדיין זוכר‬ היטב את המסעות ואת האימונים שעברתי בין נופי המדבר של בית הספר לקצינים.‬ ‫לא פחות אני זוכר את יציאתי מכאן אל שדות הקרב של החזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים ואת‬ ‫תמונות הטנקים הישראליים הנסוגים תחת האש המצרית בימים הראשונים של הלחימה." ~ רא"ל אשכנזי נפרד מבית הספר לקצינים ([http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/10/10/2603.htm מקור]).

* "חיילי צה"ל ומפקדיו, בסדיר ובמילואים, צה"ל החל אמש במימוש השלב השני של מבצע 'עופרת יצוקה', שעיקרו התמרון היבשתי בתוך שטחי רצועת עזה. יצאנו למבצע מוכנים, מאומנים וחדורים בתחושה עמוקה של שליחות. לא תאבי מלחמה אנו, אך הזורע הרס וחרדה בבתינו ובקרב משפחותינו, ימצא אותנו נחושים להשכים ולהכריעו. מטרתנו להגן על זכותם של תושבי מדינת ישראל- נשים, [[גבר]]ים, זקנים וטף- לחיות חייהם באין מחריד! אויבנו טעו בפרשם את האיפוק וההבלגה שגילינו, כחולשה. נשיב להם מנה אחת אפיים, נפגע בטרור, בשולחיו ובתומכיו פגיעה קשה ונבהיר לכל מבקשי רעתנו את נחישותנו להבטחת שלומה וריבונותה של מדינת ישראל עדי- עד! אין לנו מלחמה עם האזרחים הפלסטינים, אויבנו הם גורמי הטרור- החמאס וגרורותיו, שהפכו את האוכלוסייה כולה ל'מגן אנושי'. דרכנו לא תהיה דרכם, נממש את משימותינו בנחישות ובתבונה ונשאר נאמנים לערכינו ומורשתנו. לוחמי צה"ל ומפקדיו, עיניים רבות, בכל רחבי הארץ, נשואות אליכם היום בגאווה ובתקווה. מכיר אתכם, את עוז רוחכם ומסירותכם, בוטח בכם וביכולותיכם וגאה על ההזדמנות שנתנה לי לפקד עליכם בשעה זו. נכה באויב מכה ניצחת ונשיב את הביטחון לתושבי הדרום! חזק ונתחזק." ~ פקודת יום שכתב הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, לחיילי צה"ל ב- 04.01.2009 לרגל [[W:מבצע עופרת יצוקה|מבצע "עופרת יצוקה"]] ([http://mazi.idf.il/5552-7154-he/IGF.aspx מקור]).

* "כשאני הייתי קצין צעיר המלחמה היתה אחרת. אתה הולך לחזית, אתה יודע איפה היא נמצאת. אתה צריך, כמובן, התרעה. כמו לפני זה, ולא היתה לנו אז התרעה. אתה מגיע לחזית, אתה צריך שיהיה ציוד ימ"חים. זה טרוויאלי כמובן. מרים ת'משקפה מסתכל רגע על הדיוויזיות. רואה את הדיוויזיות של המצרים או הסורים, ומתאים את התוכניות פעולה שלך, ואם אתה מאומן וכשיר, ו... אז אתה תוקף. ו... היום אתה הולך לחזית אין בדיוק קו. אתה מרים ת'משקפת, איפה הדיוויזיות? אין דיוויזיות זה בתוך שטח אורבני. יותר מזה, מה השדה, שדה הקרב מוגדר? כל מיני חפצים עפים לך מעל הראש על ראשיהן עקרות הבית בישראל. יותר מזה, משמעות של הפסד ונצחון. ביום כיפור לפי דעתי לאף אחד לא היה צריך להסביר לא בתעלה, לא במצרים, ולא בחרמונית, בחטיבה של יאנוש או בגדוד של קהלני. מה זה אומר אם הסורים או המצרים עוברים אותם. זה ממש אובדן של נכסים טריטוריאלים של מדינת ישראל. כיבוש. זה יכול להיות רמת הגולן, ואחרי זה החולה ואולי עפולה. היום זה משהו אחר. אבל זה גם משהו מהדבר ההוא, זה נשאר. ויש לנו בסוף צבא אחד. איך בונים כוח גם למלחמה כזאת, גם למלחמה א- סימטרית או נמוכת עצימות כמו שקוראים לה? אם תרצו, עמוס פעם נדמה לי תיאר את זה- 'משיהאב באיראן ועד קסאם בעזה'. ממלחמה ברמת הגולן ועד סכסוך עם ארגון גרילה, עם אותו צבא. איך חיל האוויר הוא רלוונטי לדבר הזה? איזה כוח יבשה אתה צריך? לנו אין כמה צבאות." ~ מתוך הרצאה שנשא אשכנזי באוניברסיטת תל אביב ב 26.01.2012 ([http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-424f1a80ec91531018.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=565984153 מקור]).

* "הפשיטה הראשונה שלי כמ"פ, שהיתה בפתחלנד למרגלות כפר שובא, למרות שלא קרה בה כלום, משמעותית בעיני יותר מאנטבה, שהגיבורים האמיתיים שלה הם לא הלוחמים אלא אלה שאישרו את המבצע. היום אני מבין את עוצמת האחריות, אני תופש מה הם לקחו על עצמם. אז לא הייתי מודע לזה. מה שכן ריגש באנטבה זו התחושה של שליח מצווה." ~ מתוך הכתבה "אלוף המקרה" מאת [[אביחי בקר]], "הארץ", 20.05.1998 ([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=567556#post4330403 מקור]).

* "זה חלק מהחיים שלנו. יש בני מזל, וכל מיני כאלה שמציגים את עצמם כבני סמכא. אם הם רוצים לעשות 'באדי קאונט', אני מוכן לעשות איתם. כולל שרי ביטחון לשעבר. הם לא עברו את ההתבוססות הזאת בדם שאנחנו עברנו. אנחנו, שומרי החומות. לא רק במלחמות, אלא גם בין המלחמות. על הגדרות של מדינת ישראל, ועל הגבולות שלה. עסקנו הרבה, עסקנו? חיינו בתוך הדבר הזה. כל הזמן. גם אני, וגם [[משה קפלינסקי|קפלן]]. קפלן היה מח"ט 769, מח "ט גולני. לא היו לו נפגעים והרוגים? לא היו מחבלים? כשהוא היה מפקד אוגדה 91, תשאלי אותו כמה נפגעים היו לו, ושיירות ומטענים ובופור (הכוונה לתקופה האחרונה של צה"ל בלבנון, כשקפלן היה מפקד אוגדה ואשכנזי אלוף הפיקוד - חק"ב). היה לנו שבוע שחבר'ה של חיזבאללה פשוט הורידו לנו חיילים עם טילי נ"ט. זה היה כבר לקראת הסוף. אני לא אשכח את השבת הזאת, כשנהרג החייל האחרון בבופור, צחי איטח. אנחנו יושבים, אני אומר להם, 'חברים, אנחנו הכי מקצוענים במזרח התיכון. לא ייתכן שאנחנו לא מוצאים פתרון'. ונסענו לבופור. כי חיילים פחדו לעלות לעמדות. זה העולם שלנו. אנחנו כל היום בחזית המדממת. אנחנו על התפר המדמם כל הזמן. מי היה שם? היחידות המיוחדות לא היו שם. פשיטה פה פשיטה שם. אבל אנחנו גדלנו שם. מה זה הסיפור של לבנון? זה קשר מדמם שעל התפר שלו יושבים כל הזמן החיילים האלה." ~ על ה[[W:הלחימה בדרום לבנון (1982 - 2000)|לחימה בדרום לבנון]]. מתוך הכתבה "ההר זוכר הכל: הפצע מהבופור עדיין מדמם" מאת חן קוטס בר, "מעריב", 10.06.2012 ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/375/348.html מקור]).

 

==פרשת הרפז==