בנימין זאב הרצל: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגית: שוחזרה
תגית: שוחזרה
שורה 59:
* "דרושה לנו ארץ... טריטוריה... השאר יבוא מעצמו. רק שתי ארצות באות בחשבון: ארץ ישראל וארגנטינה. ארגנטינה היא גדולה ועשירה, ויש בה אדמות רחבות-ידיים, אך ארץ ישראל היא ארץ אבותינו, אותה לא שכחנו ולא נשכח לעולם... טריטוריה וארגון פוליטי וכלכלי – אלה הם הדברים הדרושים לנו."
* "ברגע של אמת, מגלה הרצל 'סוד' ל[[מקס נורדאו|נורדאו]]: האף שלו עצמו – יש לו תכונה מוזרה: מצד אחד ישר הוא לגמרי, אך מן הצד השני – הוא עקום מעט. בעבר, לפני שהתחיל לעסוק בעניין היהודי, היה נוהג להפנות למצלמה את צידו הישר של האף. אך מאז שהתמסר לעניין היהודי – מצטלם הוא דווקא בצידו העקום..."
*``אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע ואין אני נרתע ממעבר פורמאלי לנצרות, אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר. לי יש בן, הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר, כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר וכדי לחסוך ממנו את הפגיעות והקיפוח שנפלו בחלקי ושעוד יפלו בחלקי בגלל היותי יהודי``. (מתוך הספר ``הרצל`` מאת עמוס איילון).
* "קראתי פעם לציונות אידאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית."
* "דגל – הוא הדבר שלמענו מוכנים המוני אנשים למות..." והוא מתאר ל[[מקס נורדאו|נורדאו]] את הדגל העולה בדמיונו: "זה יהיה דגל לבן, ועליו שבעה כוכבי זהב. הרקע הלבן – הוא סמל לחיינו החדשים והטהורים. הכוכבים הם שעות העבודה. יום העבודה בארצנו יהיה שבע שעות. בסימן העבודה אנו הולכים אל הארץ המובטחת. זו תהיה ארצנו. כאן 'מותר' שיהיה לנו חוטם עקום, זקן שחור או אדום ורגל כפופה – ואיש לא יוכל ללעוג לנו. יותר מזה: קריאת הלעג 'יהודי' – תהפוך למילת כבוד, כמו גרמני... אנגלי... צרפתי... כמו כל העמים."