הבדלים בין גרסאות בדף "מר אל, כאן אנה"

נוספו 11 בתים ,  לפני 13 שנים
כמה תיקונים קלילים, אך עדיין זקוק לשיפוץ מקיף
(כמה תיקונים קלילים, אך עדיין זקוק לשיפוץ מקיף)
ציטוטים מתוך הספר "מר אל, כאן אנה" מאת פין.
 
* מילות השאלה הן לא פעם מילים משונות במקצת. איתאת הנקודות המוזרות ביותר ה"מה מילים" היא העובדה, שאם מחליפים את האות מ' במילת-שאלה ושמים בה אות אחרת – מתקבלת מילת-תשובה. ...התשובה לשאלה "'''מ'''הו פרח?" עשויה להיות – "'''ז'''הו פרח". התשובה לשאלה "'''מ'''י קיבל את הפרח?" עשויה להיות: "הפרח נמסר '''ל'''י".
 
* אשר לשפה עצמה, אנה היתה משוכנעת כי ראוי לחלק אותה לשני חלקים: חלק השאלות של השפה וחלק התשובות שלהץשלה מבין שני החלקים חלק-השאלה הוא החשוב ביותר. חלק התשובות משביע רצון במידה מסוימת, אך בשום אופן אינו בעל חשיבות כחלק השאלות. השאלות מעוררות גיאוי פנימי, דחף לצעוד קדימה, שאלות – כלומר: שאלות של ממש – מכילות בתוכן כל אלה, נןהן עשויות לביותלהיות אביזרים מסוכנים למשחק, אך הן מלהיבות ומרתקות. לעולם לא תדע בדיוובדיוק בדיוק היכן תנחתו איתן.
 
* זו היתה הבעיה עם מקומות כגון בית הספר והכנסיה; נראה כי שם מעונינים יותר בחלק-התשובה של השפה מאשר בחלק השאלה. הבעיות שעוררו מקומות כגון בית הספר והכנסיה היו נוראותנוראיות בגלל סוג התשובות שקיבלתם שם, אמנם יכולים אתם... לנסח את השאלה על פי התשובה שנתנה לכם, אך הצרה היא שלעיתים קרובות כל כך, אין לסוג זה של שאלה מקום ממשי לנחות בו – ואז אתם פשוט מוסיפים למנוח לעולם ועד. לא, סימנה של שאלה אמיתית הוא שהיא נוחתת לבסוף אי שם; כפי שאנה אמרה: "אפשר גם לשאול שאלה כמו: 'אתה אוהב לחסטף?' " המשפט נראה בלא ספק כשאלה, הוא גם נשמע כשאלה. אבל היא אינה נוחתת בשום מקום. אם נדמה לכם שזוהי שאלה אמיתית, אם נדמה לכם שהיא אמהםבאמת תנחת אי-שם, תוכלו להוסיף ןלשאולולשאול שאלות כגון אלה כל ימי חייכם – ולא תנחתו בשום מקום.
 
 
* הרעיון שמלאך מסוגל – או ירצה – לתקוע בשופר מילא אותה דיכאון עמוק.
 
* אחרי שמר אל גמר הכל, את כל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות, כסר לא היה שום תוהו ובוהו בעולם; ובגלל זה המנוחה היא הנס היכהכי גדול מכולם.
 
* אני יודע מה הוא עשה עם כל התוהו ובוהו הזה.... תקע אותו במוחות של אנשים.
:..."אתה מוכרח שיהיה לך קצת תוהו ובוהו בראש לפני שאתה תדע בדיוק מה זאת מנוחה."
 
* "למות זה כמו לנוח", המשיכה אנה, "כשאתה מת, רתהאתה מסוגל להביט אחורה ולעשות סדר בכל התוהו ובוהו לפני שאתה ממשיך".
 
* "האנשים צריכים להיות יותר חכמים עם השנים, בוסי ופאטי (חתולים) נהיים יותר חכמים, אבל האנשים לא."
:..."ככה את חושבת?"
:"כן, הקופסאות של אנשים מתקטנות יותר ויותר."..."השאלות נמצאות בקופסאות" הסבירה, "והתשובותשוהתשובות אנחנושאנחנו מקבלים צריכות להתאים לגודל של כל קופסה."
:..."אם אתה שואל שאלה בשני ממדים, אז גם התשובה צריכה להיות בשני ממדים. זה כמו קופסה. אי אפשר לצאת החוצה."
 
* "פין, כולנו מנגנים את אותו אקורד."
:"אינני מופתע", אמרתי, "על מה אנחנו מדברים?"
:"פין, לכל הכנסיות* האלה, לכולן יש שמות שונים."
:..."אנחנו כולנו מנגנים את אותו אקורד למר אל, אבל עם שמות שונים."
:... אני משער שאלוהים מצטיין מאוד במוזיקה ומכיר את שמותיהם של כל האקורדים והתצליליםוהצלילים. אולי אין זה משנה לו כיצד תקרא אותם. כל עוד אתה מנגן אותם.
:*מהפרק ברור שהכוונה לדתות השונות, ולא לכנסיות נוצריות שונות.
 
* אמא ניחשה כי "ללכת לאיבוד" ו"למצוא את הדרך" הם שני צדדיו של אותו מטבע. לא תוכלו לקבל את האחד בלא השני.
 
* "את צעירה מדי להילולהילוי הזה, הלא כן, ילדונת?"
:..."אני די מבוגרת בשביל לחיות, אדוני", אמרה אנה בשקט.
 
:השוטר נעץ בה מבט של רגע ואחר כך השיב:
:"המים, כמובן. אין לך נהר בלי מים."
:..."מצחיק, באמת, 'פנימפני שאם הגשם עוד באויר – הוא עוד לא התימזה, אבל ברגע שהוא מתחיל לזרום בתעלה הוא כבר כן התמזה. למה זה ככה, אדוני?"
 
* וזה טבעו המוזר של מר אל, שאפילו שהוא נמצא בתוך-תוכם של כל הדברים – הריהו מחכה בחוץ ודופק כדי להיכנס. אנו עצמנו פותחים לפניו את הדלת. מר אל אינו הורס אותה כדי להיכנס; לא, הוא דופק ומחכה.
משתמש אלמוני