מר אל, כאן אנה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
כמה תיקונים קלילים, אך עדיין זקוק לשיפוץ מקיף |
מ שיהיה |
||
שורה 1:
* מילות השאלה הן לא פעם מילים משונות במקצת. את הנקודות המוזרות ביותר ה"מה מילים" היא העובדה, שאם מחליפים את האות מ' במילת-שאלה ושמים בה אות אחרת – מתקבלת מילת-תשובה. ...התשובה לשאלה "'''מ'''הו פרח?" עשויה להיות – "'''ז'''הו פרח". התשובה לשאלה "'''מ'''י קיבל את הפרח?" עשויה להיות: "הפרח נמסר '''ל'''י".▼
* אשר לשפה עצמה, אנה היתה משוכנעת כי ראוי לחלק אותה לשני חלקים: חלק השאלות של השפה וחלק התשובות שלה מבין שני החלקים חלק-השאלה הוא החשוב ביותר. חלק התשובות משביע רצון במידה מסוימת, אך בשום אופן אינו בעל חשיבות כחלק השאלות. השאלות מעוררות גיאוי פנימי, דחף לצעוד קדימה, שאלות – כלומר: שאלות של ממש – מכילות בתוכן כל אלה, הן עשויות להיות אביזרים מסוכנים למשחק, אך הן מלהיבות ומרתקות. לעולם לא תדע בדיוק בדיוק היכן תנחתו איתן.▼
* זו היתה הבעיה עם מקומות כגון בית הספר והכנסיה; נראה כי שם מעונינים יותר בחלק-התשובה של השפה מאשר בחלק השאלה. הבעיות שעוררו מקומות כגון בית הספר והכנסיה היו נוראיות בגלל סוג התשובות שקיבלתם שם, אמנם יכולים אתם... לנסח את השאלה על פי התשובה שנתנה לכם, אך הצרה היא שלעיתים קרובות כל כך, אין לסוג זה של שאלה מקום ממשי לנחות בו – ואז אתם פשוט מוסיפים למנוח לעולם ועד. לא, סימנה של שאלה אמיתית הוא שהיא נוחתת לבסוף אי שם; כפי שאנה אמרה: "אפשר גם לשאול שאלה כמו: 'אתה אוהב לחסטף?' " המשפט נראה בלא ספק כשאלה, הוא גם נשמע כשאלה. אבל היא אינה נוחתת בשום מקום. אם נדמה לכם שזוהי שאלה אמיתית, אם נדמה לכם שהיא באמת תנחת אי-שם, תוכלו להוסיף ולשאול שאלות כגון אלה כל ימי חייכם – ולא תנחתו בשום מקום.▼
* הרעיון שמלאך מסוגל – או ירצה – לתקוע בשופר מילא אותה דיכאון עמוק.▼
* אחרי שמר אל גמר הכל, את כל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות, כסר לא היה שום תוהו ובוהו בעולם; ובגלל זה המנוחה היא הנס הכי גדול מכולם.▼
* אני יודע מה הוא עשה עם כל התוהו ובוהו הזה.... תקע אותו במוחות של אנשים.▼
:..."למה הוא תקע אותו במוחות של אנשים?"▼
:..."אתה מוכרח שיהיה לך קצת תוהו ובוהו בראש לפני שאתה תדע בדיוק מה זאת מנוחה."▼
▲* "מילות השאלה הן לא פעם מילים משונות במקצת. את הנקודות המוזרות ביותר ה"מה מילים" היא העובדה, שאם מחליפים את האות מ' במילת-שאלה ושמים בה אות אחרת – מתקבלת מילת-תשובה. ...התשובה לשאלה "'''מ'''הו פרח?" עשויה להיות – "'''ז'''הו פרח". התשובה לשאלה "'''מ'''י קיבל את הפרח?" עשויה להיות: "הפרח נמסר '''ל'''י"."
▲* "אשר לשפה עצמה, אנה היתה משוכנעת כי ראוי לחלק אותה לשני חלקים: חלק השאלות של השפה וחלק התשובות שלה מבין שני החלקים חלק-השאלה הוא החשוב ביותר. חלק התשובות משביע רצון במידה מסוימת, אך בשום אופן אינו בעל חשיבות כחלק השאלות. השאלות מעוררות גיאוי פנימי, דחף לצעוד קדימה, שאלות – כלומר: שאלות של ממש – מכילות בתוכן כל אלה, הן עשויות להיות אביזרים מסוכנים למשחק, אך הן מלהיבות ומרתקות. לעולם לא תדע בדיוק בדיוק היכן תנחתו איתן."
▲* "זו היתה הבעיה עם מקומות כגון בית הספר והכנסיה; נראה כי שם מעונינים יותר בחלק-התשובה של השפה מאשר בחלק השאלה. הבעיות שעוררו מקומות כגון בית הספר והכנסיה היו נוראיות בגלל סוג התשובות שקיבלתם שם, אמנם יכולים אתם... לנסח את השאלה על פי התשובה שנתנה לכם, אך הצרה היא שלעיתים קרובות כל כך, אין לסוג זה של שאלה מקום ממשי לנחות בו – ואז אתם פשוט מוסיפים למנוח לעולם ועד. לא, סימנה של שאלה אמיתית הוא שהיא נוחתת לבסוף אי שם; כפי שאנה אמרה: "אפשר גם לשאול שאלה כמו: 'אתה אוהב לחסטף?' " המשפט נראה בלא ספק כשאלה, הוא גם נשמע כשאלה. אבל היא אינה נוחתת בשום מקום. אם נדמה לכם שזוהי שאלה אמיתית, אם נדמה לכם שהיא באמת תנחת אי-שם, תוכלו להוסיף ולשאול שאלות כגון אלה כל ימי חייכם – ולא תנחתו בשום מקום."
▲* "הרעיון שמלאך מסוגל – או ירצה – לתקוע בשופר מילא אותה דיכאון עמוק."
▲* "אחרי שמר אל גמר הכל, את כל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות, כסר לא היה שום תוהו ובוהו בעולם; ובגלל זה המנוחה היא הנס הכי גדול מכולם."
▲* "אני יודע מה הוא עשה עם כל התוהו ובוהו הזה.... תקע אותו במוחות של אנשים."
* "למות זה כמו לנוח", המשיכה אנה, "כשאתה מת, אתה מסוגל להביט אחורה ולעשות סדר בכל התוהו ובוהו לפני שאתה ממשיך".
* "האנשים צריכים להיות יותר חכמים עם השנים, בוסי ופאטי (חתולים) נהיים יותר חכמים, אבל האנשים לא."
:
:"כן, הקופסאות של אנשים מתקטנות יותר ויותר."..."השאלות נמצאות בקופסאות" הסבירה, "והתשובות שאנחנו מקבלים צריכות להתאים לגודל של כל קופסה."
:
* "פין, כולנו מנגנים את אותו אקורד."
:"אינני מופתע", אמרתי, "על מה אנחנו מדברים?"
:"פין, לכל הכנסיות* האלה, לכולן יש שמות שונים."
:
:
:*מהפרק ברור שהכוונה לדתות השונות, ולא לכנסיות נוצריות שונות.
* אמא ניחשה כי "ללכת לאיבוד" ו"למצוא את הדרך" הם שני צדדיו של אותו מטבע. לא תוכלו לקבל את האחד בלא השני.
* "את צעירה מדי להילוי הזה, הלא כן, ילדונת?"
:..."אני די מבוגרת בשביל לחיות, אדוני", אמרה אנה בשקט.
* "האם את יודעת מהי שירה?"
:
:
:
:
:(דו שיח בין אנה לוודי הזקן, עמ' 155)
* הטעם שלי להעדפת החשיכה הוא, כי החושך עליך לתאר את עצמך, באור היום מתארים אחרים אותך. (וודי הזקן לאנה)
* "איך נכנסים כל הדברים האלה לראש שלך – זה באמת פלא; אבל פיל מעופף הוא דימיון בלבד ולא עובדה."
:"והדימיון שלי הוא לא עובדה, פין?" חקרה אותי בניע ראש.
* "אדוני, האם התמזה זה המים, או שהיא התעלה שהם זורמים בה?"
:השוטר נעץ בה מבט של רגע ואחר כך השיב:
:"המים, כמובן. אין לך נהר בלי מים."
:
* וזה טבעו המוזר של מר אל, שאפילו שהוא נמצא בתוך-תוכם של כל הדברים – הריהו מחכה בחוץ ודופק כדי להיכנס. אנו עצמנו פותחים לפניו את הדלת. מר אל אינו הורס אותה כדי להיכנס; לא, הוא דופק ומחכה.
{{קישורים}}
[[קטגוריה:יצירות ספרותיות]]
|