רודף העפיפונים: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון שגיאת כתיב
אין תקציר עריכה
שורה 32:
* "ואז ראיתי את באבא עושה משהו שלא ראיתי אותו עושה מעולם: הוא בכה. זה הפחיד אותי קצת, לראות אדם מבוגר בוכה. אבות לא היו אמורים לבכות. 'בבקשה ממך', אמר באבא, אבל עלי כבר פנה אל הדלת וחסן אחריו. לעולם לא אשכח איך באבא אמר זאת, את הכאב שבתחינתו, את הפחד".
* "טיפות גשם חלקות זרמו על חלוני. ראיתי את באבא סוגר בטריקה את מכסה תא המטען. הוא כבר היה רטוב לגמרי כשניגש אל צד הנהג. הוא התכופף ואמר משהו לעלי, שישב במושב האחורי, אולי במאמץ נואש אחרון לשנות את דעתו... אבל כשהזדקף ראיתי בכתפיו השמוטות שהחיים שידעתי מיום היוולדי תמו. באבא החליק פנימה. הפנסים הקדמיים נדלקו וחצבו בגשם שני משפכים של אור... אני באמת הצטערתי, אבל לא צעקתי ולא רדפתי אחרי המכונית. התבוננתי במכונית של באבא מתחילה לזוז משפת המדרכה, ולוקחת איתה את האדם שהמילה הראשונה שאמר בחייו הייתה שמי. הספקתי להעיף עוד מבט מתושתש אחרון בחסן היושב ברפיון במושב האחורי, קודם שבאבא פנה שמאלה בקרן הרחוב, שבה שיחקנו בגולות פעמים רבות כל-כך. פסעתי אחורה, וכל שראיתי מבעד לשמשת החלון, שנראתה כמו כסף מתמוסס, היה גשם".
 
===אמיר חוזר לאפגניסטן===
"סלח לאביך, אם תוכל. סלח לי, אם תרצה. אבל חשוב מכל - סלח לעצמך". (מתוך המכתב של רחים חאן לאמיר).
"פעם, כשהייתי ממש קטן, טיפסתי על עץ ואכלתי את התפוחים הירוקים והחמוצים שהיו עליו. ואחר כך הבטן התנפחה לי והייתה קשה כמו תוף, זה כאב נורא. אמא אמרה שאם הייתי מחכה שהתפוחים יבשילו, לא הייתי חולה. אז עכשיו, בכל פעם שאני באמת רוצה משהו, אני משתדל לזכור את מה שהיא אמרה על התפוחים". (סוהראב לאמיר)
"משום שכשבא האביב, הוא מפשיר את השלג, פתית אחר פתית, ואולי זה עתה ראיתי את הפתית הראשון מפשיר." (עמוד אחרון).
 
 
{{קישורים}}