מר אל, כאן אנה: הבדלים בין גרסאות בדף

* "אשר לשפה עצמה, אנה היתה משוכנעת כי ראוי לחלק אותה לשני חלקים: חלק השאלות של השפה וחלק התשובות שלה מבין שני החלקים חלק-השאלה הוא החשוב ביותר. חלק התשובות משביע רצון במידה מסוימת, אך בשום אופן אינו בעל חשיבות כחלק השאלות. השאלות מעוררות גיאויגירוי פנימי, דחף לצעוד קדימה, שאלות – כלומר: שאלות של ממש – מכילות בתוכן כל אלה, הן עשויות להיות אביזרים מסוכנים למשחק, אך הן מלהיבות ומרתקות. לעולם לא תדע בדיוק בדיוק היכן תנחתו איתן."

* "זו היתה הבעיה עם מקומות כגון בית הספר והכנסיה; נראה כי שם מעונינים יותר בחלק-התשובה של השפה מאשר בחלק השאלה. הבעיות שעוררו מקומות כגון בית הספר והכנסיה היו נוראיות בגלל סוג התשובות שקיבלתם שם, אמנם יכולים אתם... לנסח את השאלה על פי התשובה שנתנה לכם, אך הצרה היא שלעיתים קרובות כל כך, אין לסוג זה של שאלה מקום ממשי לנחות בו – ואז אתם פשוט מוסיפים למנוחלצנוח לעולם ועד. לא, סימנה של שאלה אמיתית הוא שהיא נוחתת לבסוף אי שם; כפי שאנה אמרה: "אפשר גם לשאול שאלה כמו: 'אתה אוהב לחסטף?' " המשפט נראה בלא ספק כשאלה, הוא גם נשמע כשאלה. אבל היא אינה נוחתת בשום מקום. אם נדמה לכם שזוהי שאלה אמיתית, אם נדמה לכם שהיא באמת תנחת אי-שם, תוכלו להוסיף ולשאול שאלות כגון אלה כל ימי חייכם – ולא תנחתו בשום מקום."