מיומנה של ג'ורג'יה ניקולסון: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 17:
* "לא התפלאתי מהצעקות כי פאטי (אבא) נוטה לאלימות. פעם מזגתי לו מי גילוח לכוס הבירה כשהוא יצא לרגע מהחדר. סתם בתור בדיחה. אבל הוא לא קלט את הבדיחה. כשהוא הפסיק להחנק הוא ממש חטף עצבים וצרח עליי, ''''מטומטמת''' שכמוך!!!' ממש בקול רם." (עמ' 13)
* " מאז שגילחתי את הגבות שלי בטעות, בשליש שעבר, נראה לי שהן עוד יותר
* " בא לי לבכות. זו לא אשמתי שאני איומה. אני בלחץ. למה אבא לא יכול להיות כאן? הייתי יכולה להיות איומה אליו בלי להרגיש כל כך נורא. ( ובלי שאצטרך לנסוע לצד השני של כוכב הלכת. רוב בני העשרה צריכים רק ללכת לסלון כדי להיות איומים לאבות שלהם.)" (עמ' 21)
* " בדיוק הייתה לי מחשבה נוראה. אם יש ג'ורג'יה מקבילה, אז יש גם עוד
* "פעם הלכתי עם סבא ברחוב והוא תקע נאד. נאד מה-זה קולני. הוא הסתובב לאחור ומולו עמדה אישה שיצאה לטיול עם כלב התחש שלה. אלה הכלבים שנראים כמו נקניקים קטנים. האישה שמעה את הנאד של סבא (
* " כל החברים שלי באו ועשו ליל שימורים לאור נרות מתחת לחלון שלי. סוון חבש כובע מנייר. אין לי מושג למה. מה זה משנה. זו פשוט הייתה דרכו השוודית להיפרד. כולם שרו 'מוֹן מֶרְל אַ פֶּרְדִי אִין פְּלוּם' ( הכיחלי שלי איבד נוצה) כמחוות הוקרה. טוב, בעצם הם שרו את הבית הראשון ואז השכנים באו להתלונן שהם מפחידים את הכלבים שלהם. ג'ז אמרה, 'אני מתכוננת להשאר פה בשקט כל הלילה.' אבל אז סוון אמר 'צ'יפס, עכשיו!' וכולם הלכו." (עמ' 34)▼
▲זו פשוט הייתה דרכו השוודית להיפרד. כולם שרו 'מוֹן מֶרְל אַ פֶּרְדִי אִין פְּלוּם' ( הכיחלי שלי איבד נוצה) כמחוות הוקרה. טוב, בעצם הם שרו את הבית הראשון ואז השכנים באו להתלונן שהם מפחידים את הכלבים שלהם. ג'ז אמרה, 'אני מתכוננת להשאר פה בשקט כל הלילה.'
* " נאלצתי לשיר איזה מזמור, ואם זה לא מספיק אז הכומר ('תקראו לי ארנולד') מנסה להיות 'מודרני'. אז כדי להיות ממש 'בעניינים' תקראו-לי-ארנולד הביא כמה בנים מצ'וקמקים כדי שילוו את השירה בגיטרות." (עמ' 53)
* "
* " הגובה של המלכה הוא מטר וחצי, אז אם היא מידה 60D, היא נראית כמו כדורגל בקוטר של מטר וחצי. היתי רוצה להפסיק לחשוב על זה." (עמ' 57)
* "שום דבר לא מטריד את אמא מאז שנודע לה שפאטי חוזר הבייתה. היא אולי שכחה את השפם שלו, אבל אני לא. כדי להזכיר לה, עיטרתי בשפם את הלב שהיא ציירה על לוח השנה." (עמ' 82)
* "כשחלפנו בריצה על פני עין הנץ היא התנועעה כאילו משהו מגעיל מקנן לה בתחתונים." (עמ' 83)
* "הלכתי הביתה. חשבתי על ההבדלים בין בנים לבנות. כשאנחנו הבנות הולכות
| |||