|
----
* "שלושה אנשים צריך אדם להחניף : לאשתו, לרבו ולבעל חובו, והפירוש בחנופה לאשתו הוא להחמיא לה על כל מה שהיא טורחת ומתאמצת עבורו, ומי שמתנהג בדרך זו, יראה בביתו ברכה ושלום" - זוהר הקדוש בפרשת שלח
* " והוי זהיר בכבוד אשתך כמו שארז"ל יש לאדם לאהוב את אשתו יותר מגופו ואם שלחת יד עליה הרשעת, ואם הכית אותה עברת על שני לאווין דאורייתא ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף..." ספר הפליאה
* "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ספר בראשית פרק ב פסוק 24
* "מצא אשה - מצא טוב, ויפק רצון מה'" - ספר משלי(יח, כב)
* "כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצעות זהב לבושה" - ספר תהילים - תהלים פרק מ"ה פסוק יד
* "מה שהיה תחילה רק יצור אחד היה מעתה לשניים. כך חתם הכתוב על השיוויון הגמור לאישה" - הרב שמשון בר' רפאל הירש
* "לא תרבה שיחה עם האשה שכל שיחתה של האשה אינה אלא דברי ניאופים." - מסכת דרך ארץ רבה, פרק ראשון
* "שום תשים עליך מלך - ולא מלכה. מלמד שאין מעידין (ממנים) אשה במלכות, וכן כל משימות שבישראל אין ממנין בהן אלא איש." - מדרש תנאים (המדרש הגדול),
* "'ויקחו את דינה' (בראשית ל"ד כ"ו) ... אמר רב הונא: הנבעלת לערל קשה לפרוש (מי שמקיימת יחסי מין עם מי שאינו נימול, קשה לה להפסיק)." - בראשית רבה (מהדורת וילנא), פרשה פ', אות י"א
* "מעולם לא שמעתי יסור שוטים לנשים, אלא שממעט לה צרכיה ומזונותיה (מרעיב אותה) עד שתכנע." - השגות הראב"ד (ר' אברהם בן דוד) על הרמב"ם
* "עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החומרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלוקית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלוקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר".(עולת הראי"ה ע"א)
* "וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש האישה - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית ורבה אי ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה." - הרב קוק, עולת הראי"ה, ע"א
==משנה והתלמוד==
* "שלושה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה, ואישה נאה, וכלים נאים" - מסכת ברכות ג"ז ב'
* ויבן ה' אלוקים את הצלע - מלמד שנתן הקב"ה בינה יתרה באישה, יותר מבאיש - מסכת נידה מה, ב'
* רבי תנחום מוסר בשם רבי חנילאי: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה. במערבא אמרו: בלא תורה ובלא חומה (בלא מגן ומחסה). רבא בר עולא אמר: אף בלא שלום" - מסכת יבמות ס"ב, ב
* אמר רבי יוסי, תלמידו של רבי עקיבא ורבו של רבי יהודה הנשיא: "מימי לא קראתי לאשתי "אשתי", אלא לאשתי "ביתי" - מסכת שבת קי"ח, ב
* "דרש רבי עקיבא: איש ואישה - זכו, שכינה בינהם; לא זכו, אש אוכלתם" - מסכת סוטה י"ז
* בן עזאי אומר: "חייב אדם ללמד את בתו תורה -- ר' אליעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה כאילו לומדה תפלות - מסכת סוטה כ'.
* "אמר ר' אלעזר, כל אדם שאין לו אישה אינו אדם, שנאמר "זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם" - מסכת יבמות מ"ט.
* "בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן" - מסכת בבא בתרא קיט ע"ב
* "דרש רבי עקיבא בזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצרים" - ילקוט שמעוני, תהלים פרק ס"ח, סימן תשצ"ה
* "אמר רב חסדא, בת תחילה סימן יפה לבנים" - מסכת בבא בתרא קמ"א ע"א.
* "אין דרך האישה להיות יושבת בטילה" - תלמוד ירושלמי מסכת כתובות פרק ה,ל,ע"א
* "האישה מכרה באורחים יותר מן האיש" - מסכת ברכות י ע"ב
* "דרכן של בנות ישראל, לא קולניות ולא רגל רמה ולא פרוצות בשחוק" - במדבר רבה ט' דיבור המתחיל "ועבר עליו".
* "אישה צנועה בביתה מכפרת על ביתה כמו המזבח" מדרש תנחומא, פרשת וישלח סימן ו' דיבור המתחיל "ותצא דינא"
* "למה (פנה משה בהצעת התורה)לנשים תחילה? שהן מזדרזות במצוות" - שמות רבה, כ'ח דיבור המתחיל "ויקרא אליו"
* "לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה" - מדרש רבה , פרשה כב ב'
* "הלכו אצל הנשים, עמדו(הנשים) עליהם ואמרו: חס ושלום שנכפור בקב"ה שעשה לנו כל הנסים והגבורות האלו ונעשה עבודה זרה" - מדרש רבה, כ"א , דיבור המתחיל "ותקרבנה בנות צלפחד".
* "תנו רבנן, האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו... עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אוהלך" - מסכת סוטה ס"ב
* "אמר ר' חלבו, לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו" - מסכת בבא מציעא נט ע"א
* "כל אדם שמתה אשתו בימיו, עולם חשך בעדו, פסיעותיו מתקצרות... עצתו נופלת" - מסכת סנהדרין כב ע"א
* " (האשה) ברשות האב, עד שתכנס לחופה. מסר האב (אותה) לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל." ~ מסכת כתובות, פרק ד', ה'
* "ואלו הן הנשרפין: הבא על אשה ובתה, ובת כהן שזנתה."~ מסכת סנהדרין, פרק ט', א'
== [[רמב"ם|הרמב"ם]]==
* "וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו; ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתרה; ויהיה דיבורו עימה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז" - ספר נשים הלכות אישות פרק טו
* "וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדיי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך: מהלכת בתאוות ליבו, ומרחקת כל שישנא. וזה הוא דרך כל בנות ישראל ובני ישראל הקדושים, הטהורים בזיווגן; ובדרכים אלו, יהיה יישובן נאה ומשובח" - ספר נשים הלכות אישות פרק טו
* "האב שמת והניח בת--אומדין דעתו כמה היה בליבו ליתן לה לפרנסתה, ונותנין לה; ומניין יודעין אומדן דעתו--מריעיו ומיודעיו, וממשאו ומתנו וכבודו. וכן אם השיא בת בחייו, אומדין בה. ואם לא ייוודע לבית דין אומדן דעתו, נותנין לה מנכסיו עישור לפרנסתה" - ספר נשים הלכות אישות פרק כ
* "כשנושא אדם אישה, בין בתולה בין בעולה, בין גדולה בין קטנה, אחת בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת--יתחייב לה בעשרה דברים, ויזכה בארבעה דברים. [ב] והעשרה: שלושה מהן מן התורה; ואלו הן, "שארה כסותה ועונתה" (שמות כא,י). "שארה", אלו מזונותיה; "כסותה", כמשמעה; "עונתה", לבוא עליה כדרך כל הארץ" - ספר נשים הלכות אישות פרק יב
* "במה דברים אמורים, בעני שבישראל. אבל אם היה עשיר, הכול לפי עושרו; אפילו היה ממונו ראוי לו שיעשה לה כמה תבשילי בשר בכל יום, כופין אותו ופוסקין לה מזונות כפי ממונו. ואם היה עני ביותר, ואינו יכול ליתן לה ואפילו לחם שהיא צריכה לו--כופין אותו להוציא; ותהיה כתובתה חוב עליו, עד שתמצא ידו וייתן" - ספר נשים הלכות אישות פרק יב
* "כמה הכסות שהוא חייב ליתן לה--בגדים של חמישים זוז משנה לשנה, ממטבע אותן הימים, שנמצאו החמישים, שישה דינרין ורביע דינר כסף; נותנן לה חדשים בימות הגשמים, ולובשת בלאותיהן בימות החמה. והשחקים, והם מותר הכסות--הרי הן שלה, כדי שתתכסה בהם בימי נידתה. ונותן לה חגור למותניה, וכופח לראשה; ומנעל, ממועד למועד" - ספר נשים הלכות אישות פרק יג
* "ובכלל הכסות שהוא חייב לה, כלי בית ומדור שיושבת בו. ומה הן כלי הבית--מיטה מוצעת, ומפץ או מחצלת לישב עליה; וכלי אכילה ושתייה, כגון קדירה וקערה וכוס ובקבוק וכיוצא בהן" - ספר נשים הלכות אישות פרק יג
* " וכן מחייבין אותו ליתן לה תכשיטיה, כגון בגדי צבעונין להקיף על ראשה ופדחתה, ופוך וסרק וכיוצא בהן--כדי שלא תתגנה עליו" - ספר נשים הלכות אישות פרק יג
* "אסור לאדם למנוע את אשתו עונתה; ואם מנע כדי לצערה--עבר בלא תעשה של תורה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" (שמות כא,י). ואם חלה או תשש כוחו, ואינו יכול לבעול--ימתין שלושה חודשים, עד שיבריא: שאין לך עונה גדולה מזו. ואחר כך, או ייטול ממנה רשות, או יוציא וייתן כתובה" - ספר נשים הלכות אישות פרק יד.
* "וחובה על כל איש, לקנות לאשתו; אמרו חכמים, אין אדם מקנא לאשתו, אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה ביותר מדיי; ולא יאנוס אותה, ויבעול בעל כורחה, אלא לדעתה, ומתוך שיחה ושמחה" - ספר נשים הלכות אישות פרק טו.
* "האב מקדש את בתו שלא לדעתה כל זמן שהיא קטנה וכשהיא נערה רשותה בידו שנאמר: 'את בתי נתתי לאיש הזה'." ~ הרמב"ם, הלכות אישות, פרק ג', הלכה י"א
* "אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש." ~ הרמב"ם, הלכות מלכים, פרק א', הלכה ה'
* "נשים פסולות לעדות מן התורה שנאמר על פי שנים עדים, לשון זכר ולא לשון נקבה" ~ הרמב"ם, הלכות עדות, פרק ט', הלכה ב'
* "נמצאו כל המלאכות שכל אשה עושה אותן לבעלה, חמש מלאכות: טווה ורוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת את הכוס ומצעת את המטה ועומדת לשמש בפניו. והמלאכות שמקצת הנשים עושות אותן ומקצתן אינן עושות, שש מלאכות: מטחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה ונותנת תבן לפני בהמתו." ~ הרמב"ם, הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה ז'
* "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה [בית הדין] ועושה אפילו בשוט." ~ הרמב"ם, הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה י'
== שולחן ערוך ==
* "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו, וכך אמרו חכמים לבני דורם: כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו" - קיצור שולחן ערוך רבי שלמה גאנצפריד זצ``ל סימן קמה הלכות אישות
* "כל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה, ובלילה שלפני יציאתו לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה. וכל שרואה שאשתו משתדלתו ומרצה אותו ומקשטת לפניו, כדי שיתן דעתו עליה חייב לפקדה אפילו שלא בשעת עונתה, והויין ליה בנים הגונים. אבל אם תבעתו בפה ממש היא חצופה, והרי היא כזונה ואסור לקיימה" - הלכות צניעות סימן קנ
* "לא ישמש עם אשתו אלא מרצונה, אבל כשאינה מרוצה לא ישמש עמה ומכל שכן דאסור לאנסה. וכן לא ישמש כשהיא שנואה לו או שהוא שנוא לה, דאמרה ליה: לא בעינא לך ואף על פי שרצויה בתשמיש. וכן אם גמר בלבו לגרשה והיא אינה יודעת אף על פי שאינה שנואה לו אסור לשמש עמה. גם לא ישמש עמה כשהיא ישנה ממש, גם לא ישמש כשהוא שכור, או היא שכורה" הלכות צניעות סימן קנ
* "כשם שאונאה אסורה במקח וממכר, כך אסורה אונאה בדברים, שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, זו אונאת דברים. וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון, זה בממונו וזה בגופו, והצועק על אונאת דברים נענה מיד, וצריך ליזהר ביותר מאונאת אשתו, שלא לצערה בדברים, לפי שהאשה רכה בטבע, ועל צער מעט היא בוכה, והשם יתברך מקפיד על הדמעות, ושערי דמעות לא ננעלו" - קיצור שולחן ערוך סימן סג
* "חייב לשמח את אשתו ובניו וכל הנלוים אליו, כל אחד כראוי לו, הקטנים נותן להם אגוזים ומגדנות והנשים בבגדים ותכשיטים כפי יכלתו. והאנשים בבשר ויין. ונוהגין להרבות במיני מאכלים ביום טוב יותר מבשבת. כי ביום טוב נאמר בו שמחה ולא בשבת. וגם בגדי יום טוב יהיו יקרים יותר משל שבת" - קיצור שולחן ערוך סימן קג
* "הנושא אשה צריך לעמוד בעירו שנה תמימה לשמוח עמה, שנאמר לא יצא בצבא, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו, אבל האשה יכולה למחול" - קיצור שולחן ערוך סימן קמט.
* "ראוי לאדם להרגיל את עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה בשעת תשמיש. לא יקל ראשו עם אשתו ולא ינבל פיו בדברי הבאי אפילו בינו לבינה, הרי הכתוב אומר ומגיד לאדם מה שיחו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין. לא יספר עמה בשעת תשמיש ולא קודם לכן אלא מה שהוא צריך בענין תשמיש, ואם היה בכעס שאסור לשמש אז עמה יכול לדבר עמה לרצותה שתתפייס וישמש בהצנע האפשרי. הוא למטה והיא למעלה זהו דרך עזות. שמשו שניהם כאחד זהו דרך עקש אמרו עליו על רבי אליעזר שכל כך היה משמש באימה וביראה עד שהיה דומה כאלו כפאו שד" - קיצור שולחן ערוך סימן קנ.
* "לא יהא רגיל ביותר עם אשתו אלא בעונה שהוא חייב לפרוע לה עונתה דכתיב ועונתה לא יגרע. האנשים הבריאים והמעונגים שפרנסתן במקומם בריוח ואין פורעין מס, עונתן בכל לילה. הפועלים שעושים מלאכתה בעירם, עונתן שתי פעמים בכל שבוע, ואם עושין מלאכה בעיר אחרת עונתן פעם אחת בשבוע, וכן הסוחרים שיוצאין לכפרים עם חמורים להביא תבואה למכור, וכן כיוצא בהן עונתן פעם אחת בשבוע. והמביאין חבילות על הגמלים ממקום רחוק עונתן פעם אחת בשלשים יום. ועונת תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת. וצריך לקיים העונה גם כשהיא מעוברת או מניקה, ולא יבטל עונתה אלא מדעתה כשהיא מוחלת לו וכבר קיים מצות פריה ורביה, ואם מונע עונתה כדי לצערה עובר בלא תעשה שנאמר ועונתה לא יגרע" - קיצור שולחן ערוך סימן קנ
* "גבאי צדקה, אין מקבלין מהנשים ומהעבדים ומהתינוקות, אלא דבר מועט, אבל לא דבר גדול שחזקתו (שברור שהוא חייב להיות) גזול או גנוב משל אחרים." ~ יורה דעה, סימן רמ"ח, סעיף ד'
* "... ואם שניהם רוצים (עומדים) לטבוע בנהר, הצלת האיש קודם (לאשה)" ~ יורה דעה, סימן רנ"ב, סעיף ח'
| 