מואיז בן הראש: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש: "הדרך הכי ארוכה היא להגיע למקום בו אתה נמצא". "ככל שאני מסביר יותר כך אני מבין פחות". (מילותיו האחרונות ש...
 
ויקיזציה
שורה 1:
[[תמונה:Ben_Harash.JPG|ממוזער|200px|מואיז בן הראש]]
"הדרך הכי ארוכה היא להגיע למקום בו אתה נמצא".
'''[[w:מואיז בן הראש|מואיז (משה) בן הראש]]''' (נולד ב־7 באוקטובר 1959), סופר, מתרגם ומשורר ישראלי.
 
== מתוך ספריו ==
"ככל שאני מסביר יותר
* "הדרך הכי ארוכה היא להגיע למקום בו אתה נמצא."
כך אני מבין פחות".
(* "ככל שאני מסביר יותר כך אני מבין פחות." ~ מילותיו האחרונות של "המהגר)."
* "אני מצפה למשהו שיקרה, מצפה למשהו תמיד. והנה כשמשהו קורה אני רק מצפה למשהו אחר. שלושים שנה לא הייתי בתטואן, לא הייתי שם. זה תמיד היה שם, שם תמידי, שם שלא נגמר, שם של העבר, שם של השכחה, שם של הזיכרון. שלושים שנה ברחתי מן הנסיעה, אומנם אלברטו סיפר לי שהיה שם, אמר שהיה נהדר שם, שהוא נהנה מכל רגע וזה היה כמו חלום. אבל אחרים, רבים אחרים, סיפרו על לכלוך, על כך שכל העיר אינה שווה כלום, ש'זה מלא ערבים', כאילו לא היו ערבים שם מעולם. ואולי הם לא היו, הם לא היו חלק מן החיים שלו, על אף שחיו אתנו, לידינו, הם היו תמיד מעגלים משיקים שאינם נכנסים לחיינו, הם היו יקומים מקבילים, שכל תפקידם היה לספק לנו את צרכינו, אם זה היה עוזרת, תפוזים או דגים." ~ מתוך "בשערי טנג'יר"
=== לוסנה (2002) ===
: "זו השעה האחרונה, שרה.
: שעת השחפים.
: הם רבים ויפים, הם עטורי צבעים.
: אהבתי אותך.
: כן, אני יודעת. איש לא אהב אותי כמוך.
: ולא אוהב אישה כפי שאהבתי אותך. את אהבתי האחרונה.
: ועכשיו אני עוזבת את העולם הזה מאושרת. נתתי לך לאהוב אותי כפי שרק אתה ידעת.
: השחפים יידעו לקחת אותך בשלום.
: איני רוצה ללכת, עדיין לא. אני צריכה עוד זמן אתך. אני רוצה שתאהב אותי עוד שעה, עוד שנה, עוד מאה."
 
=== מפתחות לתטואן (1999) ===
"אני מצפה למשהו שיקרה, מצפה למשהו תמיד. והנה כשמשהו קורה אני רק מצפה למשהו אחר. שלושים שנה לא הייתי בתטואן, לא הייתי שם. זה תמיד היה שם, שם תמידי, שם שלא נגמר, שם של העבר, שם של השכחה, שם של הזיכרון. שלושים שנה ברחתי מן הנסיעה, אומנם אלברטו סיפר לי שהיה שם, אמר שהיה נהדר שם, שהוא נהנה מכל רגע וזה היה כמו חלום. אבל אחרים, רבים אחרים, סיפרו על לכלוך, על כך שכל העיר אינה שווה כלום, ש"זה מלא ערבים", כאילו לא היו ערבים שם מעולם. ואולי הם לא היו, הם לא היו חלק מן החיים שלו, על אף שחיו אתנו, לידינו, הם היו תמיד מעגלים משיקים שאינם נכנסים לחיינו, הם היו יקומים מקבילים, שכל תפקידם היה לספק לנו את צרכינו, אם זה היה עוזרת, תפוזים או דגים."
: "- לאן אנחנו הולכים אימא?
בשערי טנג'יר
: - לארץ.
: - לישראל.
: - שש... אל תאמר את השם הזה, אסור לומר את המילה הזאת,
: - למה אימא?
: - כשנגיע לשם אומר לך למה, כאן שוטר יכול לעצור אותנו אם נאמר את המילה הזאת.
: - ומתי ניסע?
: - עוד מעט,
: - עוד חודש?
: - עוד חודש, עוד חודשיים, עוד שנה, ברגע שאביך יגמור את העניינים שלו כאן.
: - אבל למה הוא אומר לי שהוא רוצה לנסוע לקנדה או לוונצואלה.
: - מכאן, בני, מכאן רק לארץ, מספיק עם הגלות, היא הייתה מספיק ארוכה, מכאן, בני, אני אומרת לך, ולא משנה מה אביך יאמר, אנחנו נוסעים לארץ, זו ארצנו."
 
=== שירים ===
: "כאן
: בָּרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה
: הַמַּלְאָךְ שֶׁהָלַךְ לְפָנַי
: עָזַר לִי לָלֶכֶת
: מָנַע מִמֶּנִּי לִפֹּל
: הִצִּיל אוֹתִי
: כְּשֶׁהָיְתָה לִי תְּאוּנַת דְּרָכִים
: בָּרֹאשׁ
: לְיַד בֵּית הַכְּנֶסֶת
: בְּרֹאשׁ
: הַשָּׁנָה
: כָּאן
: בָּרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה
: הַכֹּל כָּךְ רֵיקִים מִמֶּנִּי
: בָּכִיתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
: צָחַקְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
: וּמִכָּאן נָסַעְתִּי לְכָל מָקוֹם
: עַכְשָׁו חָזַרְתִּי
: מְבַקֵּשׁ הֲבָנָה
: מִן הַבָּתִּים, הָרְחוֹבוֹת, הַמִּדְרָכוֹת, הָאֲנָשִׁים."
{{מפריד}}
: "לחם החלום
: מִיּוֹם לְיוֹם כְּמוֹ שְׂאוֹר שֶׁנִּשְׁכָּח
: הוֹלְכִים הַגַּעְגּוּעִים וְטוֹפְחִים
: מְיַצְּרִים לֶחֶם
: וּמַרְחִיקִים חֲלוֹם
: שֶׁהִנֵּה כָּאן בַּמָּקוֹם אַחֵר
: בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת
: הַחֲלוֹם יִהְיֶה גָּדוֹל יוֹתֵר
: וְהוּא יוּכַל לְכַסּוֹת עַל
: לַחוּת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי
: הַחֲלוֹם נִשְׁבַּר הַלֶּחֶם הִתְיַבֵּשׁ
: מִלְחָמוֹת רָדְפוּ מִלְחָמוֹת
: וְרַק הַזִּכָּרוֹן נִשְׁאַר
: כְּמוֹ פִּיל שֶׁיַּחְזֹר לְקֶבֶר אֲבוֹתָיו
: יִצְרַח קְצָת לְיָדָם
: וְיַמְשִׁיךְ לְדַרְכּוֹ
: נוֹפֵל לֹא נוֹפֵל
: אֲבָל פִּיל אַחֵר."
 
== קישורים חיצוניים ==
* [http://www.notes.co.il/benarroch האתר האישי של מואיז בן הרוש]
 
{{מיון רגיל: בן הראש, מואיז}}
 
[[קטגוריה:סופרים ישראלים]]
"זו השעה האחרונה, שרה.
[[קטגוריה:משוררים]]
שעת השחפים.
הם רבים ויפים, הם עטורי צבעים.
אהבתי אותך.
כן, אני יודעת. איש לא אהב אותי כמוך.
ולא אוהב אישה כפי שאהבתי אותך. את אהבתי האחרונה.
ועכשיו אני עוזבת את העולם הזה מאושרת. נתתי לך לאהוב אותי כפי שרק אתה ידעת.
השחפים יידעו לקחת אותך בשלום.
איני רוצה ללכת, עדיין לא. אני צריכה עוד זמן אתך. אני רוצה שתאהב אותי עוד שעה, עוד שנה, עוד מאה."
מתוך "לוסנה".
 
 
 
"- לאן אנחנו הולכים אימא?
- לארץ.
- לישראל.
- שש... אל תאמר את השם הזה, אסור לומר את המילה הזאת,
- למה אימא?
- כשנגיע לשם אומר לך למה, כאן שוטר יכול לעצור אותנו אם נאמר את המילה הזאת.
- ומתי ניסע?
- עוד מעט,
- עוד חודש?
- עוד חודש, עוד חודשיים, עוד שנה, ברגע שאביך יגמור את העניינים שלו כאן.
- אבל למה הוא אומר לי שהוא רוצה לנסוע לקנדה או לוונצואלה.
- מכאן, בני, מכאן רק לארץ, מספיק עם הגלות, היא הייתה מספיק ארוכה, מכאן, בני, אני אומרת לך, ולא משנה מה אביך יאמר, אנחנו נוסעים לארץ, זו ארצנו."
מתוך "מפתחות לתטואן
 
 
 
"כאן
 
בָּרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה
הַמַּלְאָךְ שֶׁהָלַךְ לְפָנַי
עָזַר לִי לָלֶכֶת
מָנַע מִמֶּנִּי לִפֹּל
הִצִּיל אוֹתִי
כְּשֶׁהָיְתָה לִי תְּאוּנַת דְּרָכִים
בָּרֹאשׁ
לְיַד בֵּית הַכְּנֶסֶת
בְּרֹאשׁ
הַשָּׁנָה
כָּאן
בָּרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה
הַכֹּל כָּךְ רֵיקִים מִמֶּנִּי
בָּכִיתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
צָחַקְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
וּמִכָּאן נָסַעְתִּי לְכָל מָקוֹם
עַכְשָׁו חָזַרְתִּי
מְבַקֵּשׁ הֲבָנָה
מִן הַבָּתִּים, הָרְחוֹבוֹת, הַמִּדְרָכוֹת, הָאֲנָשִׁים."
 
מתוך "שירים"
 
 
 
 
 
"לחם החלום
 
מִיּוֹם לְיוֹם כְּמוֹ שְׂאוֹר שֶׁנִּשְׁכָּח
הוֹלְכִים הַגַּעְגּוּעִים וְטוֹפְחִים
מְיַצְּרִים לֶחֶם
וּמַרְחִיקִים חֲלוֹם
שֶׁהִנֵּה כָּאן בַּמָּקוֹם אַחֵר
בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת
הַחֲלוֹם יִהְיֶה גָּדוֹל יוֹתֵר
וְהוּא יוּכַל לְכַסּוֹת עַל
לַחוּת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי
הַחֲלוֹם נִשְׁבַּר הַלֶּחֶם הִתְיַבֵּשׁ
מִלְחָמוֹת רָדְפוּ מִלְחָמוֹת
וְרַק הַזִּכָּרוֹן נִשְׁאַר
כְּמוֹ פִּיל שֶׁיַּחְזֹר לְקֶבֶר אֲבוֹתָיו
יִצְרַח קְצָת לְיָדָם
וְיַמְשִׁיךְ לְדַרְכּוֹ
נוֹפֵל לֹא נוֹפֵל
אֲבָל פִּיל אַחֵר."
 
מתוך: שירים
 
 
 
מואיז בן הראש www.moisbenarroch.com