ג'ורג' ווקר בוש: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 26:
*"אנו גם מאמינים, שלכל אומה הזכות להגן על עצמה וכי אין לאלץ שום אומה לשאת ולתת עם רוצחים הנחושים להשמידה." ~ נאום בוש בכנסת ישראל
*יש הסבורים שעלינו לשאת ולתת עם הטרוריסטים ועם הקיצוניים כאילו שקיים איזשהו טיעון מתוחכם אשר ישכנע אותם שהם פשוט פעלו באופן שגוי. אנו שמענו את האשליה האווילית הזאת כבר בעבר." ~ נאום בוש בכנסת ישראל
*"הנשיא פרס וכבוד ראש הממשלה, גברת יושבת ראש הכנסת, תודה רבה על האירוח באירוע המיוחד הזה. הנשיא בייניש, יושב ראש האופוזיציה נתניה, שרים, חברי כנסת, אורחים נכבדים: שלום. לורה ואני נלהבים להיות שוב בישראל. התרגשנו מאוד מהחגיגות ביומיים האחרונים והיום, הכבוד הוא לי לעמוד מול אחד אולמות הדמוקרטיים הטובים ביותר בעולם ולהעביר את האיחולים של העם האמרקאי עם מילים אלה: יום העצמאות שמח (בעברית).
 
זהו כבוד גדול ונדיר לנשיא אמרקאי לנאום בכנסת. למרות שראש הממשלה הודיע לי שיש משהו עוד יותר נדיר: שרק אדם אחד מדבר בבת אחת. החרטה היחידה שלי היא שאחד מהמנהיגים הגדולים ביותר של ישראל לא כאן להיות ברגע הזה. הוא לוחם לדורות, איש של שלום, חבר: תפילותיהם של העם האמרקאי עם אריאל שרון.
 
אנחנו נאספים כדי לציין אירוע מיוחד. לפני שישים שנה בתל אביב, דוד בן גוריון הכריז על עצמאותה של מדינת ישראל, המבוססת על הזכות הטבעית של העם היהודי להיות אדון לגורלו. מה שבא בעקבותיו היה יותר ממדינה חדשה. זה היה קיום של הבטחה ישנה הניתנה לאברהם, ולמשה, ולדוד - ארץ לעם הנבחר: ארץ ישראל.
 
כעבור 11 דקות, לפי פקודה מהנשיא הארי ס. טרומן, היה לארה"ב את הכבוד להיות המדינה הראשונה שמכירה בעצמאותה של ישראל. וביום העצמאות הזה, ארה"ב גאה להיות הבעלת ברית הכי קרובה והחבר הכי טוב של מדינת ישראל.
 
הברית בין המששלות שלנו לא ניתנת לשינוי אך המקור שלו עמוק מכל ברית. היא מבוססת על התאום בין העמים, הקשר לספר התנ"ך, דרכי הנשמה. שוויליאם בראדפורד ירד מהמייפלאור ב-1620, הוא ציטט את המילים של ירמיהו: בואו נכריז בציון את שמו של ה'. אבות המדינה שלי ראו ארץ מובטחת חדשה ונתנו לעריהם שמות כמו בית לחם, וכנען החדשה. ועם הזמן, הרבה אמרקאים נהיו תומכים נלהבים של מדינה יהודית.
 
מאות שנים של הקרבה וסבל עברו עד שהחלום התגשם. העם היהודי שרד את הזמנים הקשים של החלוצים, הטרגדיה במלחמה הגדולה, והאימה בשואה. מה שאלי ויזל כינה "ממלכת הלילה". גברים ללא נשמה לקחו חיים והרסו משפחות. אבל לא הצליחו לקחת את הנשמה של היהודים, ולא הצליחו לשבור את ההבטחה של אלוהים. כשחדשות על עצמאותה של ישראל הגיעה, גולדה מאיר, אישה שגדלה בוויסקונסון יכלה רק לבכות. בהמשך היא אמרה שלמשך אלפיים שנה חיכינו לגאולה. עכשיו שזה הגיע זה משהו מעבר למילים אנושיות.
 
השמחה שבעצמאות הפכה להיות רעשי קרבות. מאבק שנמשך למשך שישה עשורים. אך למרות האלימות, בניגוד לאיומים ישראל בנתה דמוקטריה בלב ארץ הקודש. קיבלתם עולים חדשים מכל הקצוות, בניתם חברה חופשית ומודרנית שמבוססת על האהבה לחירות, תשוקה לצדק, וכבוד לכבוד האדם. עבדתם אין סוף למען השלום. נלחמתם בצורה מדהימה על החופש...."
 
{{קישורים}}