מיומנה של ג'ורג'יה ניקולסון: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
* "לא יכולתי לדבר. רתחתי. היא המשיכה, 'אז אני מזהירה אותך - אל תהיי כזאת עלובה. את ילדה קטנה וטיפשה, אל תתני לזה לקרות שוב.' פתאום נזכרתי במצרים הקדמונים - הם היו משתמשים בכפיות עם ידיות ארוכות כדי להוציא לאנשים את המוח דרך האף. ברור שהאנשים שהם עשו להם את זה היו כבר מתים, אבל במקרה של לינדזי כמעט שאין הבדל בין חיה למתה. התכוונתי להשיג כמה כפיות כאלה ולדחוף לה אותן לאף הדוחה, הסולד שלה." ( עמ' 166-167)
=="זה בסדר, אני לובשת תחתונים ממש גדולים!"==▼
* "לא התפלאתי מהצעקות כי פאטי (אבא) נוטה לאלימות. פעם מזגתי לו מי גילוח לכוס הבירה כשהוא יצא לרגע מהחדר. סתם בתור בדיחה. אבל הוא לא קלט את הבדיחה. כשהוא הפסיק להחנק הוא ממש חטף עצבים וצרח עליי, ''''מטומטמת''' שכמוך!!!' ממש בקול רם." (עמ' 13)▼
<div style="text-align: center;">
▲== '''=== == =="זה בסדר, אני לובשת תחתונים ממש גדולים!"== ==
▲
* " מאז שגילחתי את הגבות שלי בטעות, בשליש שעבר, נראה לי שהן עוד יותר מבולגנות ופרועות. הגילוח גרם להן לצמוח בקצב של איזה מטר בשבוע. אם לא הייתי מטפלת בהן הייתי מתעוורת עד אוקטובר." (עמ' 15)
* " בא לי לבכות. זו לא אשמתי שאני איומה. אני בלחץ. למה אבא לא יכול להיות כאן? הייתי יכולה להיות איומה אליו בלי להרגיש כל כך נורא. ( ובלי שאצטרך לנסוע לצד השני של כוכב הלכת. רוב בני העשרה צריכים רק ללכת לסלון כדי להיות איומים לאבות שלהם.)" (עמ' 21)
שורה 27 ⟵ 30:
* "שום דבר לא מטריד את אמא מאז שנודע לה שפאטי חוזר הבייתה. היא אולי שכחה את השפם שלו, אבל אני לא. כדי להזכיר לה, עיטרתי בשפם את הלב שהיא ציירה על לוח השנה." (עמ' 82)
* "כשחלפנו בריצה על פני עין הנץ היא התנועעה כאילו משהו מגעיל מקנן לה בתחתונים." (עמ' 83)
* "הלכתי הביתה. חשבתי על ההבדלים בין בנים לבנות. כשאנחנו הבנות הולכות הביתה אנחנו מתאפרות ומורחות אודם. אנחנו מקשקשות. לפעמים אנחנו מעמידות פנים שאנחנו גיבנות. אבל זה הכל." (עמ' 100) == ==='''
</div>
| |||