פרימו לוי: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Galoren.com (שיחה | תרומות) |
Galoren.com (שיחה | תרומות) |
||
שורה 88:
* "קשה לברוא צלם אנוש כמעט כמו שקשה לברוא אותו." ~ עמ' 162
===עשרת הימים האחרונים===
* "אני סבור שמשום שמחנה אושויץ היה קיים, אל לו לאדם לדבר בימינו על '''ההשגחה שבמרומים'''." ~ עמ' 171
* "חוק החיים '''במחנה''' אמר: 'אכול את לחמך ואם תצליח גם את לחמו של שכנך'." ~ עמ' 173
* "מימי לא הבנתי עד אז כמה קשה המיתה לאדם." ~ ''(על מותו של סאמוגיי הזקן בצריף החולים עם השחרור)''
* "המחשבות מזיקות משום שהן מטפחות רגישות שהינה מקור לייסורים, ונראה שאיזה חוק טבע מקהה אותה כאשר מידת הסבל עוברת על גדותיה." ~ עמ 185-186
* "כפי שהאדם נלאה מן השמחה, מן הפחד ואף מן הכאב כך הוא נלאה גם מן הציפייה." ~ עמ' 186 ''(על השיחרור)''
* "חיינו בעולם של רימה ותולעה, בעולם של מתים. השריד האחרון של התרבות נעלם באותם הימים מתוכנו ומכל סביבותינו. תהליך ההתבהמות. שכפו עלינו הגרמנים המנצחים תם ונשלם בידי הגרמנים המנוצחים." ~ עמ' 186
* "מי שהרג היה אדם. מי שנאלץ לסבול אי-צדק ומי שכפה אותו על אחרים גם הוא היה אדם. לא עוד היה בן-אנוש מי שאיבד את כבודו העצמי ושכב לצידה של גוויה באותה המיטה. מי שחיכה ששכנו ימות כדי לקחת ממנו את רבע מנת הלחם, אף שהאשם לא היה בו, התרחק מצלם האדם יותר משעשה זאת הסדיסט האכזרי ביותר ובן-האנוש הפרימיטיווי ביותר." ~ עמ' 186
* "חלק מקיומנו שוכן בנפשותיהם של הקרובים לנו. לכן הסיבה לאי-האנושיות של מי שחיו שם באותם הימים, הייתה שהאדם היה חפץ ותו לא בעיניו של זולתו." ~ עמ' 186-187
* "אלפי מטרים מעלינו, בין העננים האפורים היה דו-קרב מטוסים נפלא. מעל ראשיהם של קומץ בני אדם חסרי מגן, חסרי אונים ועירומים התאמצו בני זמננו להרוג איש את אחיו באמצעים משוכללים ביותר. בלחיצת כפתור אחת יכלו להשמיד את כל המחנה, להרוג אלפים, ואילו הכוח של כולנו יחד לא הספיק להאריך, אפילו בדקה אחת, את חייו של אדם יחיד מקרבנו." ~ עמ' 187
* "על רצפת החדר גל איברים מצומקים, טמאים - 'החומר סאמוגיי'." ~ עמ' 187 ''(על גופתו של סאמוגיי)''
==ההפוגה==
| |||