חיים רמון: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אכן מיותר |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
* "החוק היה צריך להציל אותה. אני לא אוכל למנוע את קריסתה. אתם לא רוצים שאני אציל. כמו לווייתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוף שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים החיים. ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים. אתם מתעקשים להתאבד!..." ~ מתוך "נאום הלווייתנים", ועידת מפלגת העבודה, 30 בפברואר 1994, בהתייחס לסוגיית חוק ביטוח בריאות ממלכתי והוצאת קופות החולים מן ההסתדרות
* "יצחק רבין נרצח על ידי בן עוולה גם כי לא האמנו שזה יכול לקרות, ואולי בעיקר בגלל שלא האמנו. היתה לנו קונספציה וסירבנו להאמין." ~ מתוך דברים בשבעה ל[[יצחק רבין]] בבית נבחרי ההסתדרות
* "נכון, הפרדה והיפרדות לא היו מונעים את כל מעשי הטרור... אבל רבים מהאנשים שהובלנו לקבורה בחודש האחרון היו נמצאים היום בין החיים, אילו היה בינינו לבין הפלשתינאים גבול בטחוני, דמוגרפי ומדיני - לפחות לתקופת ביניים... אם תהיה פריצת דרך מדינית, אשמח להודות בטעותי. אלא שאני סבור, שכל מי שהכשילו עד היום את תוכנית ההפרדה הם הטועים טעות מרה, ששילמנו ועוד נשלם עליה מחיר גדול וכואב כל כך." ~ מתוך המאמר "הפרדה עכשיו" (ידיעות אחרונות, 11 באפריל, 2002), שקרא להקמה מיידית של גדר ביטחון, שתפריד בין ישראל לבין הגדה המערבית.
* "האמת היא שאני קיבלתי לידיי אוניית-ענק בעלת עבר מפואר ומוניטין היסטוריים, אבל "טיטניק" זאת היתה נקובה ורקובה, והיא היתה בדרכה למצולות, בשעה שעל סיפונה העליון עוד חגגו החוגגים... זאת היתה התמונה האמיתית של ההסתדרות ביולי 1994, ביום בואי אליה. היא היתה בגסיסה מתמשכת. דמותה ותדמיתה הציבורית הפכו למשל ולשנינה והיא נתפסה בעיני כל כמוסד רקוב, מסואב ומושחת. בסקרי דעת הקהל ובתקשורת של הימים ההם נחשפה ביקורתם הנוקבת של רוב אזרחי המדינה, ובכללם גם רוב חברי ההסתדרות ורוב חברי מפלגת העבודה, על הנעשה בהסתדרות ובמוסדותיה." ~ מתוך "ההסתדרות וחוק ביטוח בריאות ממלכתי" מאת חיים רמון, 2003, עמ' 2 - 3
* "לא יתכן ש[[w:חיזבאללה|חיזבאללה]] ישתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן חי."
* "היא התקרבה אלי, הרימה את הראש וחייכה אלי בסוג של אותו מבט מזמין. אני מרכין את ראשי אליה והיא לא נרתעת - להפך." ~ עדותו במשפט
* "כשלתובעת אין על מה להסתמך אז עוברים לדמיון" ~ כנ"ל
* "בעיניי היתה חשיבות רבה, בשלב שבו נמצאנו, שלא נפסיד את המלחמה... הסיבה השנייה היתה, שראש ממשלה, שמנהל מערכה - אתה צריך לתת לו גיבוי... זה התחייב גם ממה שאני חושב באופן עקרוני, וגם, כמובן, במערכת יחסים מאוד קרובה עם ראש הממשלה [כדי שלא] תהיה פגיעה קשה בסמכותו וביכולתו להנהיג בעת מלחמה..." הסבר ל[[w:ועדת וינוגרד|וועדת וינוגרד]] מדוע תמך בשלב האחרון של [[w:מלחמת לבנון השנייה|מלחמת לבנון השנייה]] (דו"ח הוועדה, פרוטוקול עדות חיים רמון, עמודים 41 - 42)
* "הכיבוש מסכן את עצם קיומנו."
| |||