ויקטור פראנקל: הבדלים בין גרסאות בדף

*"מאז אושוויץ אנחנו יודעים למה האדם מסוגל, מאז הירושימה אנחנו יודעים מה עומד על המאזניים."▼

*"סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד. זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו, אם כי יש שהוא צריך לאלץ את רוחו שייטול עליו משימה זו."▼

*""הדבר בולט במיוחד בתאוריה הפסיכואנליטית שלפיה האני בנוי מ"דחפי אני"... דחפים ומרכיבי דחפים כאחד פועלים באדם בדומה לפעולתה של מקבילית הכוחות בפיזיקה אבל על מה פועלים כוחות אלה, מהו המושא שלהם? התשובה היא - האני. בהשקפה הפסיכואנליטית האני הוא בסופו של דבר כדור משחק של הדחפים. או לפי דבריו של פרויד עצמו, האני אינו אדון בביתו שלו. נוכחנו א"כ כיצד תחום הנפש מצטמצם ולו רק מבחינה גנטית, לכלל יצרים ודחפים וכיצד הוא נתון לשליטתם המוחלטת במונחים של סיבה ומסובב, ההוויה האנושית מפורשת... עפ"י הפסיכואנליזה במונחים של "היות נדחף" וזוהי גם הסיבה העיקרית מדוע יש להרכיב מחדש את האני לאחר שפורק לגורמים - דחפים. ברוח זו של מונחים אטומיסטיים, אנגרטיים ומכניים רואה הפסיכונאליזה באדם בסופו של דבר אוטומט של מנגנון נפשי." (פראנקל, 1985).▼

*"משל על גמד שבעומדו על כתפיו של ענק מרחיק לראות מעט יותר מן הענק עצמו. אחרי ככלות הכל, הפסיכואנאליזה היא יסוד מוסד של כל פסיכותרפיה, ובכלל זה כל אסכולה עתידית וכך גם תשאר". (פרנאקל, 1985).▼

*"כשלעצמי לא הייתי רוצה לחיות למען "מנגנוני ההתגוננות" שלי אף לא הייתי רוצה למות אך ורק למען "תצורות התגובה" שלי אולם יש בכוחו של האדם לחיות ואף למות למען האידיאלים והערכים שלו." (פראנקל, 1981).▼

*"בניגוד לתפיסה הפסיכואנליטית (של פרויד) מציגה היא (הלוגותרפיה) מושג אחר של האדם במקום האוטומטיות של המנגנון הנפשי, האנליזה האקזיסטנציאלית רואה את האוטונמיה של הישות הרוחנית. אבל בכך חזרנו לנקודת המוצא - כלומר לטבלת המידות הטובות של שניצלר, כשם שיכולנו להחיל את מידת האוביקטיביות על הפסיכואנליזה ואת מידת אומץ הלב על הפסיכולוגיה האדלריאנית כך הולמת את האנליזה האקזיסטנציאלית מידת "חוש האחריות". האנליזה האקזיסטנציאלית מפרשת את ההוויה האנושית במונחים של "להיות אחראי"... בעוד שבפסיכואנליזה האדם נעשה מודע ליצרים ולדחפים שלו, באנליזה האקזיסטנציאלית לא היצרי אלא הרוחני הוא המועלה לתודעה, אם האחריות שבהויה היא הבסיס הרוחני... ולא יצרי גרידא, הרי באנליזה האקזיסטנציאלית מדובר בהוויה אנושית ולא כבהויה יצרית. אלא בהויה חדורת אחריות, כלומר, בקיום האקזיסטנציה הרוחנית." (פראנקל, 1985).▼

*"השאיפה לפשר היא ברוב בני האדם לא בגדר אמונה אלא עובדה." (פראנקל, 1981).▼

*"שאיפתו של האדם לפשר היא כוח ראשוני ולא "שכלון שניוני" בלבד של דחפים אינסטנקטיבים, פשר זה הוא יחודי וסגולי בכך שרק הוא עצמו חייב ויכול למלאו. רק בדרך זו הוא לובש משמעות שיש בה כדי למלא את שאיפת האדם לפשר" . (פראנקל, 1981).▼

*. "בשחר ההיסטוריה האנושית אבדו לאדם כמה מן היצרים החייתיים הבסיסיים, הקובעים את התנהגותה של החיה ומקנים לה בטחון, בטחון זה, כבהווית גן עדן, נעול בפני האדם לעולמים. על האדם לבחור בין דרכים שונות". (פראנקל, 1981).▼

*"התפתחות מאוחרת יותר גרמה לאדם עוד אבדה אחת: המסורות שעליהן נשענה התנהגותו מתרופפות והולכות במהירות. שום יצר אינו מורה לו מה יעשה, ושום מסורת אינה אומרת לו איך ינהג, לא יארכו הימים ולא יידע עוד מה הוא רוצה לעשות במידה מוסיפה והולכת ישלוט בו רצונם של אחרים וכן ישועבד יותר ויותר לקונפורמיזם".▼

*"רואים אנו אפוא נטייה בבנ"א לחיות חיי מין שאינם מכוללים בחייו האישיים של האדם אלא מוקדשים לתענוג בלבד, מין כזה המעורטל מן האשיות הוא סימפטום של תסכול קיומי - היינו תסכול בחיפוש האדם אחר משמעות." (פראנקל, 1982)▼

*"אולם בדברנו על האקזיסטנציאליזם שומה עלינו לזכור כי כמספר התורות האקזיסטנציאליות כמספר הוגי הדיעות האקזיסטנציאליסטים. יתר ע"כ לא זו בלבד שכל הוגה דעות אקזיסטנציאליסט עיצב לו את גרסתו הפילוסופית שלו אלא שכל אחד מהם גם משתמש במכלול המונחים באופן שונה מן האחרים. לדוגמא למונחים "קיום" ו -"DASEIN" (קיום, הויה, חיים) מובנים שונים זה מזה בכתביהם של יספרס והיידגר... לא קשה להבין מדוע מתגלות אי הבנות בתחום האקזיסטנציאליזם, הטרמינולוגיה מוגבלת לעיתים למעטים בלבד, אם לא למעטים מאד. לפני כשלושים שנה היה עלי לשאת בוינה הרצאה עממית על פסיכיאטריה ואקזיסטנציאליזם. הצגתי לפני שומעי שתי מובאות ואמרתי להם שהאחת נלקחה מכתבי היידגר והאחרת היא קטע משיחה שהיתה לי עם חולה סכיזופרני... אח"כ בקשתי ממאזיני להתאים בין המובאה לבעל המובאה, תאמינו או לא, הרוב המכריע סברו כי הפסקה המובאת מהיידגר היא דבריו של חולה הסכיזופרניה, ולהיפך." (פראנקל, 1985).▼

*"...אהבה ומצפון, שתי התופעות הללו הן גילוייה הבולטים ביותר של עוד סגולה יחודית לאדם - סגולת ההתעלות מעל עצמו האדם מתעלה מעל עצמו אם למען אדם אחר אם בעבור משמעות. האהבה ההיתי אומר היא הסגולה המאפשרת לו להבין את האדם האחר במלוא יחודיותו...כל אדם ביסודו הוא יחיד ומיוחד ואם לא בעיני כל אתם הרי בעיני האדם שאוהב אותו". (פראנקל, 1985).▼

*"לאמיתו של דבר האהבה היא פן אחד של תופעה אנושית מקיפה יותר שאני החלטתי לכנותה בשם התעלות מעבר לעצמו בניגוד למה שתיאוריות ההניעה הרווחות מבקשות שנאמין עיקר עניינו של האדם אינו לספק את צרכיו ולהשביע את דחפיו ויצריו... נכון יותר לומר שבתוקף התכונה של ההתעלות מעבר לעצמה של הממשות האנשית עיקר מעייניו של האדם מכוונים להינשא לא מעבר לעצמו, אם לקראת מימושה של איזו משמעות ואם לקראת עימות אוהב עם אדם אחר." (פראנקל, 1985).▼

*"אסיר שאבדה אמונתו בעתיד - בעתידו - גורלו נחתם. משאבדה אמונתו בעתיד, בטלה גם אחיזתו הרוחנית; הוא נידרדר וסופו ניוון הגוף והנפש"▼