חנה גולדברג: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 47:
* "לפעמים מה שצריך כדי להיפטר מהרגלים קטנים ומגונים זו סטירה שמעיפה את הראש הצידה ומנערת קצת את האבק מהמוח."
* "מאז שאני על המדרכה אני מרגישה יפהפייה. בחיים לא הרגשתי יפה כל כך. מרוב שאני יפה, כל הרחוב מסתכל עלי. גברים לא יכולים להוריד ממני את העיניים, נשים מציצות לעברי בהיחבא, משלחות מבטים משתאים ביופי החדש שלי, מנסות ללמוד ממני איך להיות כל כך קורנת. ככה זה מאז שאני פה, בכניסה לסֶנטֶר.<br />ושלא תחשבו שיש לי הרבה ניסיון בלהיות מאושרת או יפה. אין לי. זו בסך הכול הפעם הראשונה בחיים שטוב לי. מוזר שזה קורה לי רק בגיל חמישים ומשהו, דווקא כשהיה אמור להיות לי הכי רע, כי אין לי כלום.<br />אני לא מבינה איך עד עכשיו לא ראיתי איזה דבר מקסים זה החיים. אולי מהזווית הזאת רואים טוב יותר. במיוחד בלילה.<br />בערב אני נשכבת על המזרן שלי, שפעם, כשעוד גרתי עם בעלי, היה מזרן-התעמלות-הבוקר-שלי. עכשיו, במקום לשבת עם בעלי על הספה ולראות חדשות בטלוויזיה, אני מסתכלת על הרגליים של האנשים שעוברים ומנסה לנחש אם טוב להם בחיים או לא."
* "היה יום שישי אחר הצהריים. שכבתי במיטה ובהיתי בתקרה. השמש גלשה במורד הקיר, מתאפקת לא לבכות אצבעותיה נאחזו בווילון הרומנטי שקניתי בשוק הפשפשים. לשתינו היה ברור שתכף היא הולכת ליפול נמוך. וכנראה שגם אני."
* "כשהתיישבתי ראיתי את הים מביט בשמש בעניים תכולות, מבטיח לה כל מיני דברים. בערב היה בולע אותה, בבוקר מתנצל."
* "אני זוכרת שאמרתי לעצמי, שבסוף התאהבויות שבסוף משאירות לי חור ריק בנשמה, כנראה איבדתי את האומץ להתאהב."
* "ידעתי שגם הוא מנסה לסלק מפיו את טעמו של הייאוש. זיהתי את המועקה, את הכמיהה, את המאמץ להלחם בדמעות."
* "למחרת בבוקר החדר שלי הואר באור חדש, השמש פיזרה פייטים זהובים על השמיכה שלי, ליטפה אותי, התאפקה לא לצחוק."
 
== קישורים חיצוניים ==