Curriculum Vitae: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
{עריכה} |
עריכה, ויקיזציה, הסרת תבנית עריכה |
||
שורה 1:
'''Curriculum Vitae''' (בעברית: קורות חיים) ספר מאת [[w:יואל הופמן|יואל הופמן]], שיצא לאור בשנת 2007.
* "לפעמים שעה סתם היא שעה היסטורית. משהו קורה. טבק נושר. מחליפים את
* "דוקא הדברים הקטנים גורמים [[אושר]]
* "
* "היינו כל כך בודדים מתחת לכיפת ה[[שמים|רקיע]] עד שרצינו לחבק את עצמנו אבל לא נמצאו לנו ידיים פנויות. יכולנו
▲* "לפעמים שעה סתם היא שעה היסטורית. משהו קורה. טבק נושר. מחליפים את המים שבאגרטל. מי שמבין - מבין."
* "כל כך מובן למה ג'ויס כתב, אולי עשרים שנה, ספר שאין בו מילים של ממש. הלא אפשר למות מן הגבולות הברורים שבין מילה למילה: סיר. גורד שחקים. פצירה. אנדרלמוסיה. שיניים תותבות. כינמת. שלג. זקנה. חליל. קובלט. [[סוציאליזם]]."▼
* "הלכנו אל הנזיר היפני [ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה] ודיברנו איתו על החלל ועל [[זמן]]. אין זמן, הוא אמר, כשהוא מנופף ביד שעליה הוא ענד שעון."▼
▲* "דוקא הדברים הקטנים גורמים אושר לאדם. כמו למשל שבגרמנית אומרים שנורברט [כלומר חוט זקן] או הפרחים הסגולים שבקושי רואים שפורחים באביב מתחת לעשבי היבלית. קרוב מאוד לפני האדמה."
* "[[חיים|חיינו]] באים מלא-מקום. נולדנו ולא נולדנו. מפני זה כל דבר [לא-דבר] ברור כל כך."▼
▲* "הלב אינו יכול לשאת את המילים האלה ["שדות רחוקים"]. חדרי מדרגות גורמים לנו בכי. ומטבחים קטנים. לפעמים אתה רואה מזלג ואתה מבקש את נפשך למות."
▲יכולנו להגאל כשקנינו מיץ אשכוליות אבל לא נגאלנו. יכולנו להגאל כשישבנו ליד אדם אחר באוטובוס אבל לא נגאלנו."
▲* "כל כך מובן למה ג'ויס כתב, אולי עשרים שנה, ספר שאין בו מילים של ממש. הלא אפשר למות מן הגבולות הברורים שבין מילה למילה: סיר. גורד שחקים. פצירה. אנדרלמוסיה. שיניים תותבות. כינמת. שלג. זקנה. חליל. קובלט. סוציאליזם."
▲* "הלכנו אל הנזיר היפני [ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה] ודיברנו איתו על החלל ועל זמן. אין זמן, הוא אמר, כשהוא מנופף ביד שעליה הוא ענד שעון."
▲* "חיינו באים מלא-מקום. נולדנו ולא נולדנו. מפני זה כל דבר [לא-דבר] ברור כל כך."
* "סוכן ביטוח בא אלינו וגרביו מופשלים. הוא איבד את רצועת הגומי שהידקה את הגרביים אל הרגל ואנחנו מבינים [שמו מינקובסקי] שהגרביים האלה עומדים במרכז היקום וכל המרחקים מהם ואליהם שוים."
שורה 31 ⟵ 19:
* "לפעמים נדמה שהעולם מלא דברים מיותרים. אנשים ששמם רודולף. כל מיני תרשימים. בניינים שלמים. אתה הולך ברחוב ובחלון הראוה [מאחורי זכוכית] אתה רואה פסטרמה. מילונים [ובהם מילים כמו שורנשטיין]. קולות צפצוף של אוטו שנוסע אחורנית. שלטים."
* "תארו לעצמכם [[יהודי]] והיהודי יושב על כסא והכסא בעולם. את
* "אנחנו [כלומא אני] רוחשים כבוד עמוק למציאות. כשבאה אישה - אנחנו רואים אישה. כשבא קוריאני - אנחנו רואים קוריאני. ומעל לכל אלה אנחנו פורשים שמיים בדיוק כפי שפרש אותם בורא העולמות."▼
▲* "אנחנו [
* "אני יכול עכשיו לגלות [[סוד]]. לבית הספר העממי שברחוב [[הרצל]] פינת [[הרב קוק]] [שהיה שייך לציונים הכלליים] היו כנפיים. נכון. בדרך כלל הכנפיים היו מקופלות. אבל בבוקר, כששרנו "אדון עולם" [אשר מלך וכולי] הוא [כלומר בית הספר] פרש את הכנפיים ויכלת לראות אותן מן החלון."
* "אלו הם [[זיכרון|זכרונות]] ילדות. כמו שזוכרים סיר לילה או קרש כביסה או מדרגה שבורה."
* "אין גבול
* "אפיפנומנליסט הוא [בקיצור. כדי שלא להלאות את הקורא] אדם שסבור
* "תודה שהרשית
▲* "אפיפנומנליסט הוא [בקיצור. כדי שלא להלאות את הקורא] אדם שסבור שהתודעה היא כמו אדים של מרק [אם הגוף הוא המרק]."
* "מוטב [[שינה|לישון]]. שמו הפרטי של הלילה הוא סליחה. וסמלו הישן - סדינים לבנים."▼
▲* "תודה שהרשית לנשמה שלי לבוא קרוב כל כך אל זו שלך. ישנם דברים שרק שנינו יודעים. דברים שאי אפשר לומר אותם מפני שמילים עשויות מחומרים דמויי פח גזור ואין לו לאדם כלי להכניס בו רוח גדולה."
[[קטגוריה:יצירות ספרותיות]]
▲* "מוטב לישון. שמו הפרטי של הלילה הוא סליחה. וסמלו הישן - סדינים לבנים."
|