Curriculum Vitae: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
{עריכה}
עריכה, ויקיזציה, הסרת תבנית עריכה
שורה 1:
'''Curriculum Vitae''' (בעברית: קורות חיים) ספר מאת [[w:יואל הופמן|יואל הופמן]], שיצא לאור בשנת 2007.
{{עריכה}}
כל הציטוטים המובאים כאן לקוחים מספרו של יואל הופמן "Curriculum Vitae" שראה אור בשנת 2007 בהוצאת כתר
 
* "לפעמים שעה סתם היא שעה היסטורית. משהו קורה. טבק נושר. מחליפים את המיםה[[מים]] שבאגרטל. מי שמבין - מבין."
 
* "דוקא הדברים הקטנים גורמים [[אושר]] לאדםל[[אדם]]. כמו למשל שבגרמניתשב[[גרמניה|גרמנית]] אומרים שנורברט [כלומר חוט זקן] או הפרחיםה[[פרח]]ים הסגולים שבקושי רואים שפורחים באביב מתחת לעשבי היבלית. קרוב מאוד לפני האדמהה[[אדמה]]."
* "באולמי הסורבון היו אורות נמוכים והקירות הדיפו ריח שתן. שם אמרו מילים כמו פונדמנטלמון או און פרנסיפ או פרוסס דיאלקטיק.
הם ישבו על פניו של כוכב שתוכו בוער, ועל סביבותיו, במרחקים אסטרונומיים, כוכבים אחרים, ואמרו את המילים האלה.
אחר כך, בבתי הקפה, בתוך ריחות העשן, עטופים במעילי קורדרוי ובצעיפי משי הם נופפו ידים באויר ואמרו שוב את המילים האלה.
מפני שהמילים האלה שם, כמו אפרודיסיאק, הפשיטו אינספור חזיות ותחתונים."
 
* "הלבה[[לב]] אינו יכול לשאת את המילים האלה ["שדות רחוקים"]. חדרי מדרגות גורמים לנו [[בכי]]. ומטבחים קטנים. לפעמים אתה רואה מזלג ואתה מבקש את נפשך למותל[[מוות|מות]]."
* "מדי פעם ארכיטקט שמן יצא מדלת ירוקה".
 
* "היינו כל כך בודדים מתחת לכיפת ה[[שמים|רקיע]] עד שרצינו לחבק את עצמנו אבל לא נמצאו לנו ידיים פנויות. יכולנו להגאללהיגאל כשקנינו מיץ אשכוליות אבל לא נגאלנו. יכולנו להגאל כשישבנו ליד אדם אחר באוטובוס אבל לא נגאלנו."
* "לפעמים שעה סתם היא שעה היסטורית. משהו קורה. טבק נושר. מחליפים את המים שבאגרטל. מי שמבין - מבין."
 
* "כל כך מובן למה ג'ויס כתב, אולי עשרים שנה, ספר שאין בו מילים של ממש. הלא אפשר למות מן הגבולות הברורים שבין מילה למילה: סיר. גורד שחקים. פצירה. אנדרלמוסיה. שיניים תותבות. כינמת. שלג. זקנה. חליל. קובלט. [[סוציאליזם]]."
* "גם מתים [ששמם היה שאול] באו לבקר וכדרכם של מתים התקשו להחזיק בספלי התה."
 
* "הלכנו אל הנזיר היפני [ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה] ודיברנו איתו על החלל ועל [[זמן]]. אין זמן, הוא אמר, כשהוא מנופף ביד שעליה הוא ענד שעון."
* "דוקא הדברים הקטנים גורמים אושר לאדם. כמו למשל שבגרמנית אומרים שנורברט [כלומר חוט זקן] או הפרחים הסגולים שבקושי רואים שפורחים באביב מתחת לעשבי היבלית. קרוב מאוד לפני האדמה."
 
* "[[חיים|חיינו]] באים מלא-מקום. נולדנו ולא נולדנו. מפני זה כל דבר [לא-דבר] ברור כל כך."
* "הלב אינו יכול לשאת את המילים האלה ["שדות רחוקים"]. חדרי מדרגות גורמים לנו בכי. ומטבחים קטנים. לפעמים אתה רואה מזלג ואתה מבקש את נפשך למות."
 
* "היינו כל כך בודדים מתחת לכיפת הרקיע עד שרצינו לחבק את עצמנו אבל לא נמצאו לנו ידיים פנויות.
יכולנו להגאל כשקנינו מיץ אשכוליות אבל לא נגאלנו. יכולנו להגאל כשישבנו ליד אדם אחר באוטובוס אבל לא נגאלנו."
 
* "כל כך מובן למה ג'ויס כתב, אולי עשרים שנה, ספר שאין בו מילים של ממש. הלא אפשר למות מן הגבולות הברורים שבין מילה למילה: סיר. גורד שחקים. פצירה. אנדרלמוסיה. שיניים תותבות. כינמת. שלג. זקנה. חליל. קובלט. סוציאליזם."
 
* "הלכנו אל הנזיר היפני [ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה] ודיברנו איתו על החלל ועל זמן. אין זמן, הוא אמר, כשהוא מנופף ביד שעליה הוא ענד שעון."
 
* "חיינו באים מלא-מקום. נולדנו ולא נולדנו. מפני זה כל דבר [לא-דבר] ברור כל כך."
 
* "סוכן ביטוח בא אלינו וגרביו מופשלים. הוא איבד את רצועת הגומי שהידקה את הגרביים אל הרגל ואנחנו מבינים [שמו מינקובסקי] שהגרביים האלה עומדים במרכז היקום וכל המרחקים מהם ואליהם שוים."
שורה 31 ⟵ 19:
* "לפעמים נדמה שהעולם מלא דברים מיותרים. אנשים ששמם רודולף. כל מיני תרשימים. בניינים שלמים. אתה הולך ברחוב ובחלון הראוה [מאחורי זכוכית] אתה רואה פסטרמה. מילונים [ובהם מילים כמו שורנשטיין]. קולות צפצוף של אוטו שנוסע אחורנית. שלטים."
 
* "תארו לעצמכם [[יהודי]] והיהודי יושב על כסא והכסא בעולם. את בדידותו[[בדידות]]ו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן לו."
 
* "אני נזכר בנילס הולגרסן ובמסעותיו על גבו של אווז בר. איך השדות נראו מן הגבהים שבשמים. כמו ציור של קנדינסקי. ובתים זעירים. כל האנושות היתה פרושה לפניו. אבל הוא לא ראה אותם אוכלים לחם.
או מתקנים כסא ישן בעליית הגג. הוא שמע רק את שפתם של אווזי הבר שבה היו רק שתי מילים. אחת שמקבילה פיות או יותר למה שאנחנו מכנים שמיים והשניה לכל שאר הדברים."
 
* "אנחנו [כלומא אני] רוחשים כבוד עמוק למציאות. כשבאה אישה - אנחנו רואים אישה. כשבא קוריאני - אנחנו רואים קוריאני. ומעל לכל אלה אנחנו פורשים שמיים בדיוק כפי שפרש אותם בורא העולמות."
 
* "עולה בדעתנו שהמילה הגרמנית "ני" [אף פעם לא, מעולם לא] מצחיקה מאוד. מילה קצרה כל כך לנצח."
 
* "אנחנו [כלומאכלומר אני] רוחשים כבוד עמוק למציאותל[[מציאות]]. כשבאה [[אישה]] - אנחנו רואים אישה. כשבא קוריאני - אנחנו רואים קוריאני. ומעל לכל אלה אנחנו פורשים שמייםשמים בדיוק כפי שפרש אותם בורא העולמות."
* "וישנם שמות [כמו ציפורה] ששוברים את הלב."
 
* "אני יכול עכשיו לגלות [[סוד]]. לבית הספר העממי שברחוב [[הרצל]] פינת [[הרב קוק]] [שהיה שייך לציונים הכלליים] היו כנפיים. נכון. בדרך כלל הכנפיים היו מקופלות. אבל בבוקר, כששרנו "אדון עולם" [אשר מלך וכולי] הוא [כלומר בית הספר] פרש את הכנפיים ויכלת לראות אותן מן החלון."
 
* "אלו הם [[זיכרון|זכרונות]] ילדות. כמו שזוכרים סיר לילה או קרש כביסה או מדרגה שבורה."
 
* "אין גבול ליופיםל[[יופי]]ים של הדברים העצובים. כמו כדי חרס ישנים או יצול של עגלה במגרש גרוטאות. כל שנה עצי השזיף פורחים מחדש ואנשים ששמם שטיאסני או דהאן פותחים דלתות וסוגרים אותן."
 
* "אפיפנומנליסט הוא [בקיצור. כדי שלא להלאות את הקורא] אדם שסבור שהתודעהשה[[תודעה]] היא כמו אדים של מרק [אם הגוף הוא המרק]."
* "אנחנו יכולים לעשות דהופמניזציה של עצמנו. שנהיה מישהו אחר. מומחה מזוין לבולים שיושב בבית דירות בסטוקהולם ואומר כל היום יו יו."
 
* "תודה שהרשית לנשמהל[[נשמה]] שלי לבוא קרוב כל כך אל זו שלך. ישנם דברים שרק שנינו יודעים. דברים שאי אפשר לומר אותם מפני שמילים עשויות מחומרים דמויי פח גזור ואין לו לאדם כלי להכניס בו רוח גדולה."
* "אפיפנומנליסט הוא [בקיצור. כדי שלא להלאות את הקורא] אדם שסבור שהתודעה היא כמו אדים של מרק [אם הגוף הוא המרק]."
 
* "מוטב [[שינה|לישון]]. שמו הפרטי של הלילה הוא סליחה. וסמלו הישן - סדינים לבנים."
* "תודה שהרשית לנשמה שלי לבוא קרוב כל כך אל זו שלך. ישנם דברים שרק שנינו יודעים. דברים שאי אפשר לומר אותם מפני שמילים עשויות מחומרים דמויי פח גזור ואין לו לאדם כלי להכניס בו רוח גדולה."
 
[[קטגוריה:יצירות ספרותיות]]
* "מוטב לישון. שמו הפרטי של הלילה הוא סליחה. וסמלו הישן - סדינים לבנים."