קנת' טיינאן: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אומנות (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
אומנות (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 18:
*"כל כתיבה היא פעולה שאינה חברתית, מאחר והכותב הוא אדם אשר יכול להתבטא בחופשיות רק כשהוא לבד; כדי להיות עצמו הוא חייב לנעול את עצמו. כדי לתקשר הוא חייב לחתוך עצמו מכל תקשורת שהיא; ובעצם זה תמיד יש משהו קצת משוגע. ~ על המחזאי [[w:טנסי ויליאמס|טנסי ויליאמס]], "טנסי ויליאמס", עמ' 97 (1956)
*"בקרב רוב הכותבים, סגנון הוא ברכה, הזמנה, הורדת הגשר הנע שבין האמן והעולם. ל-שו לא היה זמן לתחבולות כאלו. בניגוד לרוב בני ארצו, הוא תיעב חינניות, שהחשיב אותה כעדות של חולשה כרונית הפכפכה." ~ על המחזאי ואיש התרבות האירי [[ג'ורג' ברנרד שו]] לעומת כלל הכותבים באירלנד באותה תקופה", "ברנרד שו", עמ' 102 (1956)
*"נפשו הפוריטנית, השרירית, המקובעת-נודדת (המשתקפת בצורה מעולה בדברי ההלל של היגנס לאינטלקט ב-"פיגמליון"), טיפח בו סלידה מכל הדברים, בין אם שירים או המצאות, שעוצבו כדי להקל על המצב האנושי מבלי לנסות לשפרו בפועל." ~ על המחזאי האיריג'ורג' ברנרד שו, "ברנרד שו", עמ' 103 (1956)
*"כל נאום, בשביל אוליבייה, הוא כמו המון חומר [[w: שיש|שיש]] שבו הפסל נפשט [[w: שבב|משבבי]] החומר עד שצורתו ומשמעותו החיונית מתגלות. לא משנה עד כמה בזויה הדמות שהוא משחק, התוצאה תמיד נאצלת כמו עבודת אמנות." ~ על שחקן התיאטרון והקולנוע האנגלי [[לורנס אוליבייה]], "לורנס אוליבייה", עמ' 208 (1966)
*"סגנונה נראה פשוט בצורה בלתי-סבירה – פעולה חסרת מאמץ של התבלטות, לסו פתלתל שדרכו נושא עצמו קולה כלאחר-יד סביב הפנטזיות הפגיעות ביותר שלנו. אבל זה לא קל. זה מה שנותר כאשר כל השטויות הללו של התרפסות, רגשנות והתחבולות המרובות לריכוך הלב התקלפו מפה ללא רחמים. פלדה ומשי נותרו, נוצצים ויציבים." על משחקה של [[w: מרלן דיטריך|מרלן דיטריך]], "מרלן דיטריך", עמ' 215 (1967)