קנת' טיינאן: הבדלים בין גרסאות בדף

*"לאחר שצופים בכל מחזותיו של [[אז'ן יונסקו|יונסקו]], הרגשתי לבסוף, שצופים באחד מהם." ~ על המחזה "Victims of Duty" של אז'ן יונסקו (1960), עמ' 36 (1960)

*"רשע שנושא בנטל האשמה של מישהו הוא באופן בלתי נמנע מושך יותר מאשר גיבור המשוכנע בחפותו של מישהו." ~ על הכתב "The Changeling" מאת תומס מידלטון (1961), עמ' 75 (1961)

*"עלינו להישפט לפי מה שאנו עושים, לא לפי איך שהרגשנו בשעה שעשינו זאת." ~ על "אלטונה" מאת [[ז'אן-פול סארטר]] (1961), עמ' 97 (1961)

*"הגבר שמגיב ליקום עם בכי של ייסורים חסרי-אונים מקובל כאמן רק אם הוא יכול לשכנע אותנו שהוא שקל בהגיון את התגובות האפשריות האחרות ומצא אותן לקויות." ~ "אנטומיה של האבסורד" ("Anatomy of the Absurd") {{כ}}(1962), עמ' 104 (1962)

*"עד כמה על מישהו לקבל את חוקי החברה שבה הוא חי? במלים אחרות: באיזה שלב מוסכמת החברה נהפכת להשחתת המידות? רק על-ידי מענה לשאלות כאלו המצפון באמת מגדיר את עצמו." ~ על המחזה "הקמצן" מאת [[מולייר]] ב-"פיקאדילי" (1962), עמ' 117 (1962)

*"כשלכל חברה יש ספקות לגבי עתידה, היא נוטה להפיק דוברים שמשיכתם העיקרית היא לרגשות, שמתווכחים מתוך תחושות בטן, ושתביעתם להיות נושאי האמת נשענת אך ורק על תחושות אישיות עזות." ~ על המחזות "אחרי הסתיו" ("After the Fall") מאת [[ארתור מילר]], ו-""בלוז לאדון צ'ארלי" ("Blues for Mister Charlie") מאת ג'יימס בולדווין, לאחר שהוצגו בתיאטרון "ANTA וושינגטון סקוור" בניו-יורק (1962), עמ' 143 (1962)

===מתוך אמירותיואמר על אנשים אחרים===

*"מה, כשבעת היותו שתוי, מישהו מזהה בנשים אחרות, הוא מזהה בגרבו כשהוא פיקח." ~ על השחקנית [[w:גרטה גרבו|גרטה גרבו]], "גרטה גרבו" (1954), עמ' 79 (1954)

*"כל כתיבה היא פעולה שאינה חברתית, מאחר והכותב הוא אדם אשר יכול להתבטא בחופשיות רק כשהוא לבד; כדי להיות עצמו הוא חייב לנעול את עצמו. כדי לתקשר הוא חייב לחתוך עצמו מכל תקשורת שהיא; ובעצם זה תמיד יש משהו קצת משוגע. ~ על המחזאי [[w:טנסי ויליאמס|טנסי ויליאמס]], "טנסי ויליאמס" (1956), עמ' 97 (1956)

*"בקרב רוב הכותבים, סגנון הוא ברכה, הזמנה, הורדת הגשר הנע שבין האמן והעולם. ל-שו לא היה זמן לתחבולות כאלו. בניגוד לרוב בני ארצו, הוא תיעב חינניות, שהחשיב אותה כעדות של חולשה כרונית הפכפכה." ~ על המחזאי ואיש התרבות האירי [[ג'ורג' ברנרד שו]] לעומת כלל הכותבים באירלנד באותה תקופה", "ברנרד שו" (1956), עמ' 102 (1956)

*"נפשו הפוריטנית, השרירית, המקובעת-נודדת (המשתקפת בצורה מעולה בדברי ההלל של היגנס לאינטלקט ב-"פיגמליון"), טיפח בו סלידה מכל הדברים, בין אם שירים או המצאות, שעוצבו כדי להקל על המצב האנושי מבלי לנסות לשפרו בפועל." ~ על ג'ורג' ברנרד שו, "ברנרד שו" (1956), עמ' 103 (1956)

*"כל נאום, בשביל אוליבייה, הוא כמו המון חומר [[w: שיש|שיש]] שבו הפסל נפשט [[w: שבב|משבבי]] החומר עד שצורתו ומשמעותו החיונית מתגלות. לא משנה עד כמה בזויה הדמות שהוא משחק, התוצאה תמיד נאצלת כמו עבודת אמנות." ~ על שחקן התיאטרון והקולנוע האנגלי [[לורנס אוליבייה]], "לורנס אוליבייה" (1966), עמ' 208 (1966)

*"סגנונה נראה פשוט בצורה בלתי-סבירה – פעולה חסרת מאמץ של התבלטות, לסו פתלתל שדרכו נושא עצמו קולה כלאחר-יד סביב הפנטזיות הפגיעות ביותר שלנו. אבל זה לא קל. זה מה שנותר כאשר כל השטויות הללו של התרפסות, רגשנות והתחבולות המרובות לריכוך הלב התקלפו מפה ללא רחמים. פלדה ומשי נותרו, נוצצים ויציבים." על משחקה של [[w: מרלן דיטריך|מרלן דיטריך]], "מרלן דיטריך" (1967), עמ' 215 (1967)

*"היא מראה עצמה אל הקהל כמו שהמנחה אל הציבור." ~ על מרלן דיטריך, "מרלן דיטריך" (1967), עמ' 217 (1967)

===אמירותנאמר עליו===

*"מחלת-נפש היא סוד שאינך יודע שהינך נוצר." ~ ציטוט של אשתו קיית'לין טיינאן, "חייו של קנת' טיינאן", עמ' 188 (הוצאת "Weidenfeld & Nicholson", לונדון, 1987), עמ' 188