מאיר שלו: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 9:
האם הכוונה לחיסולו של ערפאת? לגירושו משטחי הרשות? לחנכו? להחלפתו? לגיורו? להזחלתו אל שולחן המשא והמתן? להעלאת כל נתיניו על משאיות? לא ברור ולא משנה. העיקר לנצח!" ~ מתוך מאמר ב - 2001.
* "ישראל, אם כן, זקוקה ללוחם חירות שישחרר אותה מעצמה, אבל בין כל מנהיגיה טרם קם איש כזה, מקורי ונועז דיו. לפעמים מדובר בבינוניות מצערת סתם, לפעמים באי-רצון, לפעמים בפחדנות, ובדרך כלל בגלל אותו שיעבוד מחשבתי. אלא שהבעיה האמיתית היא שלא רק ההנהגה; גם לחברה הישראלית נוח כך. 'אהבתי את אדוני', היא שבה ואומרת על עצמה, 'לא אצא חופשי'. וכיוון שהאדון הזה עצם מעצמיה הוא ובשר מבשרה – היא גם משתעשעת באשליות של עצמאות גם כאשר אותו המרצע הישן שב ומצמיד אותה אל המזוזה.חג שמח לכולנו, ועצמאות נעימה." ~ מתוך מאמר של יוםה העצמאות - 2001.
* "אם עורכי "מעריב" הבחינו בעלייה פתאומית במכירות העיתון שלהם ביום רביעי, כדאי שיידעו שהדבר קרה בזכות ידיעה אחת, סקופ אמיתי: כמה לוחמים בסיירת גולני סיבנו בניווטים ולקחו טרמפ! אל תשאלו כמה טלפונים קיבלתי. כל החברים שעשו איתי ניווטים בסיירת גולני לפני ארבעים שנה שבו לחיים. אנשים שהיום לא מסוגלים לנווט מהקיוסק שבפינת הרחוב בחזרה לדיור המוגן, חשו החוצ לקנות את העיתון. אנשים שאיבדו מזמן את ההומור פרצו בגיחוכים כה קולניים, עד שהקטטר השתחרר להם מרוב צחוק, חיילי סיירת גולני סיבנו בניווטים? לאאאא... לאאא... תקראו לרופא... אין לי אוויר... לא יכול להיות... קודם כל אני מציע עוד כמה כותרות מרעישות: חיילי סיירת גולני השלימו ציוד בגדוד 12. חיילי סיירת צנחנים איחרו לשוב מהחופשה. חיילי סיירת הנח"ל נתפסו במבצע מלביש. חיילי סיירת גבעתי עברו את מהירות המותרת. חיילי סיירת מטכ"ל התמרמרו על האוכל של הטבח החדש. אין ספק: הציבור צמא לדעת על עוד אירועים לא ייאמנו שמתרחשים ביחידות המובחרות. ועתה לכמה מילים על תופעת הסיבון. ובכן, הסיבון הבסיסי ביותר הוא נסיעה ברכב במקום הליכה ברגל. איך עולים על רכב? זה לא מסובך, הבעיה היא לעלות על הרכב נכון ולא להיתפס. במקרה של המחזור שלי בסיירת גולני נרשם אף מקרה מיוחד במינו: אחד מאיתנו לקח טרמפ על עגלה רתומה לחמור. בעל העגלה, דרוזי ממראר, אפילו הסתיר אותו מתחת למטען של עצי הסקה, אבל החבר שלנו נרדם, והתעורר וירד מהעגלה בדיוק כאשר המפקד שלו עצר כדי לשוחח עם החמור, שנראה לו מוכר מקורס קצינים. הסיפור הזה לא התפרסם עד היום, ואני מקווה שהעורכים שלי מבינים שנתתי כאן סקופ ל"ידיעות אחרונות". אינני טוען שצריך ומותר לסבן, ואני יודע שאסור לנסוע בטרמפים, אבל יש נסיבות מקלות. קודם כל, גם אנחנו, כשסיבנו, עשינו זאת רק בקטע האחרון, אחרי שאספנו את כל נקודות הציון כמו שצריך. ושנית- לא אחת מסובן הסיבון לשם הדבר עצמו. צריך להבין שלהבדיל מן ההבלים בטלוויזיה, מדובר בתוכנית ריאליטי אמיתית, עם סיכונים אמיתיים והדחות אמיתיות, בתחרות מוחות בין מסבן ומפקד, אשר סיבן בעצמו בקורס סיור הקודם. אבל הדבר הכי מדאיג בסיפור שהתפרסם השבוע הוא אופן הסיבון, המעיד על ירידיה מדאיגה ברמה המבצעית של לוחמי הסיירת. לפי הפרסום, הם צלצלו לחבר שיבוא לקחת אותם עם מכונית! הם אפילו לא חשבו על האפשרות של השתלטות על רכב שעובר בכביש. נקבות. ועוד הערה: בהזדמנות חגיגית זאת, הנה רעיון עיתונאי קצת יותר משמעותי: לכתוב מה קרה ליחידות האלו וללוחמיהן בארבעים השנים האחרונות, עת מצאו עצמן עסוקות יותר ויותר במעצרים ובשיטור." ~ מתוך טורו ב"ידיעות אחרונות".
* "ואי אפשר לסיים בלי מעילי המנהיגים. בארצות הברית, למשל, נהוג לפשוט אותם. מנהיג אמריקאי, שמבקש להקרין חזון ומעש, מופיע בחולצה בלבד, מפשיל את השרוולים כמעט עד המרפק ומרופף את העניבה. אצלנו הם לובשים "בטלדרס", מעיל קרב יעני, ואת העניבה הם מסירים לגמרי. כך אנחנו יודעים שלא רק אנחנו יוצאים למלחמה, גם הם עושים זאת, באופן אישי. ומה לעשות ז'קטים מפריעים בלוחמה בשטח בנוי ובזחילה מתחת לגדרות, שלא לדבר על העניבות. אני זוכר שאצלנו, באמצע טיהור התעלות של תל פאחר, העניבה של לפלורנטל נתפסה בבוכנת הגזים של הקלצ'ניקוב של גדי, והרי אנחנו לא רוצים שזה יקרה גם לאהוד אולמרט." ~ מתוך טורו ב"ידיעות אחרונות".
* "ובכן, דורות באים יקרים, באשר תהיו, שימו לב:
הבית השלישי נחרב כי כל ממשלותיו, זו אחר זו, נגררו אחרי קומץ קיצוני, משיחי ואלים של מתנחלים.
שורה 31 ⟵ 33:
* "ניווט הוא היכולת למצוא את הדרך מכל מקום לכל מקום, ובעיקר למקומות שאינך מכיר, ואילו החזרה הביתה, איך אומר זאת, נערי, דומה לציות שהכל מצייתים לכוח המשיכה. כמו שהנחל יודע את הדרך אל הים בלי מפות, וכמו שאבן מושלכת לא זקוקה למצפן כדי לשוב אל האדמה." ~ מתוך הספר "יונה ונער" מאת מאיר שלו.
* "כמו רבים אחרים למדתי בבית- הספר על יתוש האנופלס אני חושב שישראל היתה אז המדינה היחידה בעולם, שלימדה לילדיה את תורת היתושים בשיעורי ההיסטוריה ולא הזאולוגיה. מבחינת מערכת החינוך הישראלית, יתוש האנופלס, שהעביר את חיידקי הקדחת והדביק בהם את החלוצים, לא היה חרק, אלא מחבל. אחד מאויבי הציונות והישוב היהודי. יחד עם עכברי השדה, השרב, המופתי הירושלמי, היבלית, המפלגה הקומוניסטית וזחל הקפנודיס, הוא ביקש להחריב את המפעל הציוני, ולמזלנו נכשל." ~ מתוך הספר "בעיקר על אהבה" מאת מאיר שלו.
* "כשהייתי בן חמש לקחו אותי סבא ופינס אל כרם השקדים של אליעזר ליברסון. סבא ניגש אל אחד העצים, חפר מעט ליד שורשיו והראה לי סימני נבירה וכרסום שהעמיקו עד מתחת לקליפתו. הוא העביר את אצבעותיו על צואר הגזע, הידק אותן בעדינות עד שמצא את מבוקשו, ואז שלף את אולר ההרכבות וקילף ריבוע מדויק מקליפת העץ. הזחל שנחשף היה גדול, כעשרה סנטימטרים אורכו, צהבהב חיוור, ולו ראש כהה, רחב ונוקשה. כשפגעו בו קרני השמש התחיל להתפתל בטירוף ולקלל. "קַפְנוֹדִיס," אמר סבא, "אויב השקד, המשמש, השזיף, כל פרי אשר לו גלעין."
"העושים במחשך מעשיהם," הוסיף פינס. בקצה הלהב עקר סבא את הזחל ממחילתו והשליכו לאדמה. חשתי את הגועל והזעם עולים בי." ~ מתוך הספר "רומן רוסי" מאת מאיר שלו.
"קַפְנוֹדִיס," אמר סבא, "אויב השקד, המשמש, השזיף, כל פרי אשר לו גלעין."
"העושים במחשך מעשיהם," הוסיף פינס.
בקצה הלהב עקר סבא את הזחל ממחילתו והשליכו לאדמה. חשתי את הגועל והזעם עולים בי." ~ מתוך הספר "רומן רוסי" מאת מאיר שלו.
 
{{פוטנציאל}}