יונתן נתניהו: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[w:יונתן נתניהו|'''יונתן "יוני" נתניהו''']] (13 במרץ 1946 - 4 ביולי 1976) היהשירת בצנחנים והיה מפקד סיירת מטכ"ל. נפל ב[[w:מבצע יונתן|מבצע אנטבה]]. לאחר מותו התפרסמו מכתביו בספר "מכתבי יוני".
 
* "כל פעם שקורה משהו בגבול מתמתח כל הצבא כמו קפיץ, ואחר-כך חוזר למצבו הקודם - מצב-מנוחה מתוח."
שורה 22:
* "שמור על עצמך. אני תמיד אומר את זה, וכל מה שאני מתכוון לו הן המילים הפרוזאיות אימון הפרט. ראיתי כל כך הרבה חברים, שנפגעו רק מפני שעשו שטויות, הרימו את הראש קצת יותר מדי, וכדומה. זה חשוב מאוד- מאוד, אבל כל הזמן נוטים לזלזל בזה. תמיד אומרים שבקרב, כשיורים עליך, תעשה את אימון הפרט כמו שצריך. מסתבר, שזה בכלל לא כך. אפילו להיפך. או שלגמרי מפחדים ואריות נהפכים לציפורים, או שעושים שטויות נוראות. מעטים נשארים באמת cool . כל הפרינציפ הוא to keep cool." ~ במכתב לאחיו [[בנימין נתניהו|ביבי]] שהיה בטירונות צנחנים.
* "כשאתה בצבא ועובר את הארץ לאורכה ולרוחבה במסעות, נדחקת איך שהוא התלהבותך ליפי המקום על ידי קצב- ההליכה, החדגוני והמתמשך; נדחקת גם על ידי השמש הלוהטת והזעה השוטפת את פניך וגופך; נדחקת על ידי לשון יבשה ומימיה כמעט ריקה, או על ידי כבדו של התרמיל על הגב והנשק שביד. אין אתה יכול להתפעל מיופיה של גבעה כשאתה מסתער עליה והמקום כולו שטוף באש. לכל היותר, חולפת התמונה במוחך, מדליקה שם זיק קטן ונעלמת. למדתי בצבא את יפי החיים. את התענוג הרב שבשינה. את טעמם של המים, שאין להם תחליף, ואת ערכו הרב של כוח- הרצון, ואת כל הפלאים, שיכול אדם לחולל אם רק ירצה בכך. אך קשה קצת לאהוב מקום תוך כל זה. והנה החלטתי להכיר את הארץ- ו"להכיר" כוונתי: לדעת כל עץ ואבן שבה. זוהי ההזדמנות היחידה והבלתי- חוזרת שיש לי, ואני מתכוון לנצלה עד תומה. ראיתי וחשתי את יופיו של מדבר יהודה. את עצמתם של צוקים ישרים ותלולים בגובה מאות מטרים, שביל דק ולבן, כפלס מים זעיר, מתפתל ועובר בהם. את יופיה של אדמה חרוכה ויבשה ושל לובן המלח על גבי אבנים. את הכוח והגבורה שבמבצר מצדה ואת חיי קדמונינו בנאות המדבר. לכל אלה יש כעת משמעות עמוקה בעיני. ראיתי גם פינות חמד שיצרם היוצר לפני ואחרי קום המדינה. ראית את הטבע ההורס והבונה. כל זה, יחד עם תחושת החיים המיוחדת שרכשתי בצבא, הצטרף בי יחדיו ויצר מעגל של חיים שלמים."
* ""שכחתי: אחד מן הדברים החשובים ביותר הוא- טופוגראפיה. האם כבר התחלתם ללמוד מקצוע זה? אני מתאר לעצמי שעדיין לא, אבל בכל מקרה (אני אוהב לתת עצות, כפי שאתה רואה) הנה מספר דברים שכדאי לך לזכור כשתלמד:
א.הכלל, שהוא היסודי ביותר, ועם זה רגילים לשכוח אותו, הוא : דע תמיד היכן הצפון! תמיד!
ב. בכל מקום ומקום שתהיה בו, דע בדיוק היכן אתה נמצא בהתאם למפה.
ג. אל "תאנוס" את המפה לעולם- זאת אומרת, אל תאמר: זה בערך כך, ותעשה קצת שינויים במפה. המפה בסדר, אל תשכח!
ד. תמיד תמיד הסתכל בשעון לפני שאתה מתחיל לנווט. חשב לפי המפה את מספר הק"מ, שעליך לעבור, ואת זמן ההליכה שנדרש ממך, לפי תנאי הקרקע. אם תראה, שלאחר מספר דקות מסוים אינך מגיע למקום הנכון- עצור! הסתכל שנית במפה.
ה. ספור ואדיות. זהו אחד מן הדברים החשובים. דע לזהות ואדיות (אפילו הקטנים ביותר); במפת 1:100,000 זה לפעמים קצת קשה גם במפה וגם בשטח. אם אתה הולך בוואדי- ספור את ההתפצלויות השונות מן הוואדי להרים.
ו. אם אתה רוצה לוודא, שהוואדי שאתה עומד להיכנס בו הוא הנכון- תצפין את המפה במדויק וראה אם כיוון הכניסה לוואדי במפה זהה לגמרי עם אותו שבשטח. אם הוא זהה-יופי; אם לא- חשוב שנית! במפת 1:000,000 נראים לפעמים העיקולים הקטנים בכניסה לוואדי כמו קו ישר אחד. לך בתוך הוואדי כמאה- מאה וחמישים מטר וראה אם הכיוון הוא נכון.
ז. עלה תמיד למקום גבוה וזהה את כל השטח במפה. זה חשוב מאוד.
יש לי עוד מה לומר לך בהקשר לזה, אבל אין מקום. בעצם למה לא להמשיך באיגרת שנייה?
(איגרת מספר 2)
ביבי, אתה ודאי חושב- לשם מה הוא כותב לי את כל זה?- הרי בין כך ובין כך אלמד את זה, וכרגע זה אינו מעניין. אזכיר לך, אפוא, שנית: חייל שאינו יודע להתמצא בשטח תלוי באחרים. הוא אינו עצמאי! ילמדו אותך עוד הרבה דברים אחרים, אבל משתמשים בהם בכל ניווט ושוכחים. מה שאני אומר לך כעת- מנסיון- אסור לשכוח לעולם. כל אחד מן הדברים הוא כלל זהב. ברצינות." ~ במכתב לאחיו [[בנימין נתניהו|ביבי]] שהיה בטירונות צנחנים.
=== נאמר עליו ===
* "היינו אמורים לתקוף בית של מחבלים. באנו לשם במשך ארבעה או חמישה לילות, אבל לא קיבלנו אישור לתקוף. לילה אחד הלכנו דרך ארוכה לבית. כעשרים ק"מ דרך ההרים... בלילה האחרון פתאום גילה אותנו השומר בחוץ. אנחנו קפאנו במקום. יוני, שהבין שאנחנו צריכים להיכנס לפעולה מיד, קפץ מעל גדר האבנים, עמד בפתח והתחיל לירות... יוני לא היה שבע רצון מביצוע ההתקפה, למרות שזה היה הקרב הראשון שלנו. רק שניים מתוך חמשת המחבלים נהרגו, האחרים נמלטו... יוני היה שקט מאוד באותו לילה, מכונס בתוך עצמו. הרגשנו שהוא לא מרוצה, שהדברים לא פעלו כמו שצריך. לא דיברנו על כך הרבה- היה ברור מה קרה כאן." ~ חייל ששירת תחת פיקודו של יוני, בעת שזה שימש כמפקד פלוגה בסיירת חרוב. מתוך הספר "הקרב האחרון של יוני", מאת עידו נתניהו.