|
* "מתברר שכל הצדדים אוהדים מצבי ביניים ומפחדים ממשמעות הפתרון."
* "ועדות חקירה שהוקמו בעקבות אירועים, תרמו מעט מאוד להבנת האירוע הנחקר."
* "אריק הראשון: אני מכיר שני אריקים - הראשון הוא זה של גדוד 890, עד מלחמת לבנון הראשונה, אותו מאוד הערכתי; ואריק השני כשר ביטחון וצפונה. לכל הדברים שהיום נראים בצבא כה מובנים מאליהם, כאילו היו שם תמיד, יש רגע שבו נולדו. מישהו הגה אותם, מישהו עשה את זה ראשון. כשהתגייסנו לגדוד 890 אריק שרון היה המג"ד. כמג"ד הוא היה מדהים. היתה לו אותה יכולת נדירה, מתת אל הניתנת לבודדים בלבד, לבנות ולעצב יחידה כרצונו: הוא הגדיר את אופיה ואת מטרותיה, בחר בעצמו את האנשים והיעדים, קבע מֵעֶמדה של מג"ד- דרגה לא גבוהה- את מדיניות צה"ל, ולפעמים את מדיניות הביטחון של המדינה. הוא הכתיב נורמות וערכים ושינה את שיטות הלחימה של צה"ל. במלחמת השחרור היו קרבות מסוג אחר, ואילו הקרבות הקטנים והמבצעים שניהל צה"ל בין סוף מלחמת השחרור לבין התמנותו של אריק שרון למג"ד 890 היו קרבות כושלים שנוהלו גרוע ונגמרו גרוע. מרביתם נמחקו- ולא במקרה- מהזיכרון הקולקטיבי. היום מסד הערכים כאילו מובן מאליו: ערכים דוגמת דְבקוּת במשימה; הידיעה שאינה משאירה מקום לספקות, שלא חוזרים בלי לבצע משימה עד הסוף ולא משאירים בשטח דבר כלשהו - בוודאי שלא פצועים - אבל גם לא מחסנית; או הידיעה שמיקום המפקד הנכון הוא בראש הכוח, דוגמה אישית. כל זה כל כך ברור וטבעי היום, וכשזה לא קורה - כמו בקרבות ספציפיים במלחמת לבנון השנייה - ברור לכל שזה לא נכון, אבל לא תמיד זה היה כך. דוגמה נוספת: החי"ר בצה"ל היה הראשון בעולם שהתחיל להילחם בתוך הַתעלוֹת ולא מעליהן. ולמי שלא יודע, אין זה מהפך פשוט. קיים קושי רב בקפיצה בלילה חשוך לתוך תעלת קשר באמצע מוצב אויב. אריק היה הראשון שהתחיל להילחם בטור ולא בפריסה לרוחב, כמו שהיה נהוג בצבאות העולם. היום כולם נלחמים כמו צה"ל. גם זה התחיל ביום מסוים. הכול נוצר והתגבש בגדוד 890, בתקופה קצרה יחסית של שנתיים-שלוש, ומשם הפך לתורה ולנורמה; בהתחלה בגדוד, אחרי כן בצה"ל, ומצה"ל לצבאות אחרים. היה צורך בהבנה מעמיקה של מהות הלחימה החי"רית - איך נלחמים באמת ולא כמו בסרטים, איך נלחמים בחוכמה וחוסכים נפגעים ואיך לא נעים כמו מטרות דמות על קו הרקיע. היה גם צורך לקבוע שהתנועה מותרת רק קדימה, ושהעמידה בערכי הלחימה אינה ניתנת לשיקול דעת של אף אחד. צריך היה להגדיר הרבה מאוד דברים קטנים, החל מתרגולות טָקטיות וכלה בערבי שירה אדירים. כל אלה היוו מערך אחד שלם ויצרו את אחת ממכונות הלחימה הנחושות ורבות היכולת, בהתאם לזמן ולמצב, שידע צה"ל אי פעם: גדוד 890 של אמצע שנות ה-50. בזמנו היה ברור לכולנו שגדוד 890 יכול להגיע לכל מקום, לעשות כל דבר, אם רק יגידו לו. הרגשנו שאנחנו מעֵבר למגבלות, ש"אף אחד לא יכול עלינו". אריק של אז היה הכל. אריק השני: אריק שרון כשר הביטחון, זה שיזם וניהל את מלחמת לבנון 27 שנים מאוחר יותר, כבר היה אריק אחר לגמרי - אריק השני. זה לא היה אותו מג"ד כריזמטי, סוחף ונערץ שקציני צנחנים צעירים סובבים אותו, אלא פוליטיקאי מתוחכם, מוקף לוחכי פנכה וספקי שירותים. הכל ידוע ונכתב, איך מכל האנשים היה זה דווקא אריק שרון שהוביל את מדינת ישראל ואת צה"ל למלחמה המיותרת והמטופשת ביותר בתולדותיה, שלמרות שחלפו למעלה מ-20 שנה מאז התרחשה עדיין אנו אוכלים את באושיה? אריק הטקטיקן המזהיר, המפקד הסוחף, התגלה כשר ביטחון בינוני שאינו בקיא בזירה הבינלאומית, אינו בקיא בזירה הערבית ואינו מסוגל להבחין בין מטרות ניתנות להשגה לבין פנטזיות. מאז שביקרתי את תפקודו בתחילת מלחמת לבנון נותקו הקשרים בינינו, ולכן את שנותיו כפוליטיקאי וכראש ממשלה חוויתי רק דרך התקשורת. כמו כולם אין לי ידע או דעה מעבר לכך. אריק היה אדם נדיר ביכולות שלו. הערכתי מאוד את אריק הראשון, המוקדם. ההבדל בין אריק הראשון לאריק השני מתבטא בעיניי בדוגמה אחת: אריק הראשון לא היה מקריב את בנו עומרי, והשאלות העובדתיות אם ידע או לא ידע כלל אינן רלוונטיות בעיניי." ~ מתוך הספר "לוייתן לבן" בעריכת גלעד שמחוני.
* "מה שברור עובדתית זה שאנחנו העם היחיד בעולם שיכול לדבר בשפתו העכשווית עם מי שחי כאן לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה. אף אחד אחר לא יכול." ~ על צדקת דרכנו. מתוך הספר "לוייתן לבן" בעריכת גלעד שמחוני.
* "ישבנו על סלע. שמריהו סיפר לי את סיפור גמלא ואני חשתי רוממות רוח נדירה. הוא תיאר באוזני את הטבח שהיה במקום, והרגשתי כאילו אני חלק מזה. מאוחר יותר אימתו הממצאים את הסיפור כולו. זה היה לפני כמעט אלפיים שנה, אבל אלה היו האנשים שלנו. הם ראו כל בוקר את המראות שאני ראיתי בילדותי- הכינרת, השקיעות מעל הארבל. הם דיברו עברית, ראו ממול את גינוסר, הם קראו לה גינוסר ולארבל ראו ארבל. הרי את המקום הזה, את הרכסים המשתפלים מדרום הרמה לכינרת, ראיתי כל יום בהיותי ילד בגינוסר, ישר ממזרח, ולא ידעתי מה אני רואה." ~ על חלקו בגילוי גמלא. מתוך הספר "לוייתן לבן" בעריכת גלעד שמחוני.
|
