גל הירש: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש: גל הירש (נולד ב-1964), תת אלוף בצה"ל. צמח בחטיבת הצנחנים. התפטר מתפקידו כמפקד עוצבת הגליל בעקבות מסקנות וע...
 
קיצוץ רבתי, הסבר בדף השיחה
שורה 1:
גל הירש (נולד ב-1964), תת אלוף בצה"ל. צמח בחטיבת הצנחנים. התפטר מתפקידו כמפקד עוצבת הגליל בעקבות מסקנות ועדת אלמוג שחקרה את אירוע חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב שהביא לתחילתה של מלחמת לבנון השנייה.
 
==מכתב ההתפטרות שפורסם ב"הארץ" ב-12 בנובמבר 2006==
* "המפקד{{ש}}
בתום הצגת התחקירים הנוגעים בתפקידה של אוגדת הגליל, בנושא החטיפה והמלחמה בחזבאללה אני מבקש להגיש לך את התפטרותי מצה"ל. האחריות על המתרחש בגזרתי ותחת פיקודי היא שלי. אין לי כל צורך ל"קחת אחריות", מעולם לא מסרתיה לאיש. אני סבור כי אוגדה 91 הכינה עצמה היטב למלחמה, עסקה באופן רצוף ומקצועי בנסיונות למניעת חטיפה ומשפרצה המלחמה פעלה ברציפות 34 יום, בהגנה ובהתקפה בהיקף כוחות גדול. תוצאות אירוע החטיפה קשה, המלחמה תמה וימים יגידו את הישגיה אך אני יכול וגאה לקבוע כי מצאתי בכוחות הלוחמים תחת פיקודי עוז רוח, כשרון וערכים המצויים בדור הזה כבדורות הלוחמים בעבר (ואף יותר). אני נושא עמי בכאב את זכר הלוחמים חברי לנשק שנפלו ומתפלל לשובם של חיילי צה"ל החטופים. אני מבקש להודות לך על שבתום תחקירי המלחמה מצאת לנכון, יחד עם פורום המטכ"ל, להביע בי אמון במינוי כרח"ט תכנון אסטרטגי. ועם זאת אני מבקש, בכל הכבוד, לומר לך כי אני סבור שהצבתה של אוגדה או אוגדות במוקד תחקור הלחימה היא שגיאה קשה. אני כואב את הצבתם של מפקדי האוגדות באופן לא ראוי בפני הציבור - לא נכון לנהוג כך במצביאיו של עם ישראל. מתחילת המלחמה אני מוצא עצמי חשוף להעדר גיבוי, להשמצות ולפגיעה הולכת ומתעצמת בשמי הטוב. משפחתי, חברי ואני עוברים ימים קשים כבר חודשים ארוכים ואיני מוצא לכך הצדקה. לא נכון לנהוג כך במפקד-לוחם. מגיל 14 אני לובש מדים, דרך ארוכה עברתי כלוחם ומפקד בכל גזרות הלחימה של צה"ל. נפצעתי פעמיים וחזרתי לשירות, צה"ל ומדינת ישראל הם תמצית חיי. לפני שבוע הודיעני האלוף (מיל') אלמוג את המלצתו הצפויה, אמש הועבר לעיוני הדו"ח. משנורה החץ וננעץ, ציור המטרה אינו משנה והוא בעיני חסר. אני מוצא כי תחקיר אירוע החטיפה בוצע כמוכוון מטרה ואג'נדה. ההקשרים בו רופפים וחסרים ואף שיש בו מסקנות מספר עימן אני מסכים הרי שתמציתו, דרך ניתוחו ופרטים מהותיים בו אינם מקובלים עלי, לצערי, מהיכרות עם התהליך איני סבור כי אוכל להשפיע עליו מהותית וממילא נפל הפור והדין נחרץ, כזה או כזה. אני סבור שנכון יהיה לקבוע כי אחריות ממשית לשגיאות, תקלות וכשלים נמצאת לא רק ביחידות הקצה ובמפקדיהן, יש ואחריות זו נכון שתילקח ממש ע"י דרגים בכירים. אני מבקש כי לא תפגע בדרגי הפיקוד והמטה שמתחתי בהחלטותיך. הם קצינים אמיצי לב ואנשים טובים ונכון שיוסיפו לשרת בצה"ל, המח"ט אל"מ חן לבני, קמ"ן האוגדה סא"ל א' ומג"די המילואים סא"ל (מי"ל) שגיא שדמי וסא"ל (מי"ל) בני עזרן הם מיטב בניה של הארץ הזו. אני מעריך אותם את פקודי מאד, הם לי מקור כח ואמונה ואני אוהב אותם אהבת נפש. אני מפציר בך ובשר הבטחון לחדול מעינוי הדין ולאשר את מינוייהם של עמיתי מפקדי האוגדות. כמוני, גם הם הלכו שנים ארוכות אל האש ומצפים שהכתוב באלתרמן 'אומתם לא היתה להם אם, לא ידעה בצאתם לדרך' ישאר בשיר של טרם מדינה. היום יש מדינה וראוי שהאומה תוקיר את לוחמיה, מפקדיה ובני משפחותיהם. ערכים הם שהובילו ויובילו אותנו אל בטחון המדינה, אל חברה יציבה ותוססת חיים, וגם אל נצח ישראל. נכון להציבם כמגדלור וגם אם הנתיב אבד נוכל לחזור לחוף מבטחים. אני גאה על הזכות שניתנה לי להגן על עם ישראל ומדינת ישראל שנים ארוכות ומתחייב להוסיף ולעשות כן גם בהמשך, בכל דרך. {{ש}}בהצדעה{{ש}} גל הירש, תא"ל גל{{ש}} הירשמפקד אוגדת הגליל."
מפקד אוגדת הגליל." ~ מכתב ההתפטרות של גל הירש. כפי שהתפרסם בעיתון "הארץ" ב- 12/11/06.
 
==ציטוטים==
* "הייתי אז בבית, בליל סדר. ברגע ששמעתי על הפיגוע, קמתי ונסעתי לפגוש את איציק איתן בקריה. הכל כבר היה מוכן. עבדתי על חומת מגן שמונה חודשים מראש. יצאתי משם ונסעתי למפקדת הפיקוד. היה לי ברור ש'פרק' מהווה חציית סף, שאנחנו הולכים למשהו אחר. כמי שאחראי אז על לתכנן, להכין, ליזום כל נושא מבצעי בפיקוד, שמתי על השולחן את 'שדה אחר', שם התכנית המקורי של חומת מגן.כן. התקשרו אלי מחדר המלחמה ואמרו 'גל, צריך שם למבצע'. אמרתי 'תמתינו'. הייתי חדור בתחושה מאד עמוקה של היסטוריה, של הגנה על המולדת, המדינה שלי. זכרתי את המילים מהשיר של חיים חפר 'בין גבולות'; 'למך ולזקן ­ אנו פה חומת מגן'. אמרתי 'חומת מגן'." ~ על בחירת השם למבצע "חומת מגן". מתוך ראיון ב"מעריב" ב- 21/02/03
* "אני מבקש לקבוע כי מנהיגות, ערכים וחינוך, הם הקובעים את התוצאה, הם שיקבעו את גורלנו בארץ הזו, גם במלחמה הבאה ובכל מבחן לאומי." ~ מתוך נאום שנשא הירש בכנס לרגל השקת הספר "אש על כוחותינו" שכתב עמיר רפפורט, ראש הדסק הצבאי של מעריב.
* "לא היתה לנו מנהיגות צבאית עליונה במלחמה הזו ולאחריה. לא היה חלוץ לפני המחנה." ~ מתוך נאום שנשא הירש בכנס לרגל השקת הספר "אש על כוחותינו" שכתב עמיר רפפורט, ראש הדסק הצבאי של מעריב.
* <div style="text-align: center;">
<div style="text-align: center;">
תנו לעצמכם שם- אל תיקחו את שלנו– אמירה ומסר אל הסרבנים
</div>
</div>
"כשהענקנו לכם את סיכות הקצונה ידענו שנצרבה בכם המחויבות למדינה, לצה"ל, לחברה ולעם. כשענדנו לכם כנפיים, ידענו שתמריאו, תזנקו, תבצעו ועוד בשמם של ישראלים רבים, יהודים רבים, שאתם בעשייתכם נותנים להם כנפיים. ידענו שלעולם תהיו נכונים לפרוץ נתיבים בלילות אפלים, להעפיל במעלות תלולים, ללכת מול האש ובתוך העשן, בדרכים לא דרכים ובדרכם של לוחמים- מפקדים רבים אחרים. מהם שאיתנו, מהם שכבר אינם. לא ידענו שתהיו סרבנים! לא ידענו שתתהדרו בסרבלים, בכנפי הלוחם, בסיכות ובדרגות הקצונה כדי לקשט את מעשיכם. סמלים אלה אינם שלכם. הם הופקדו בידיכם- מן המדינה הם באו, מרוחו של צה"ל וממורשת שקדמה לכם. אין מדובר בקניין פרטי. זה לא שלכם! "קצין סרבן", "טייס סרבן", "לוחם סיירת סרבן"- כל אלה הם ביטויים חסרי משמעות, הם אינם יכולים להתקיים ואינם מתקבלים על הדעת. אתם עברתם את הגבול ולמעשיכם ראויים לכל מיני שמות תואר, אך הם אינם יכולים לבוא בתמידות לתארים קצין, טייס ולוחם. תנו לעצמכם שם, אל תיקחו את שלנו. אל תשחיתו את שם קציני צה"ל, לוחמיו ומפקדיו לריק. אל תחללו ואל תשאו אותו לשווא. מדינת ישראל היא דמוקרטיה, ובשמה מותרים לכם דברים, לכן קחו איתכם לדרככם את שמכם ואת תעודת הזהות שלכם. השאירו לנו את המשא הכבד, המספר האישי, את האותיות ק' (קבע) ומ' (מילואים) שלפניו, את המורשת, הסמלים והסרבל, ולכו אל שתבחרו.
כשבחרנו אתכם להוביל, לפקד ולהגן ידעתם שהבחירה טעונה הוכחה מתמדת ויום יומית. ידעתם שמנהיגות קרבית מובילה ומתווה דרך גם כשמסביב ייהום הסער. חשבנו אז שאתם איתנו, בטוב וברע, לא ידענו שתנטשו בימים סוערים. לכו ואל נא תוסיפו להזדהות בשמנו- כי אנחנו ממשיכים עם אותם סמלים, אותה מורשת ואותה רוח להניח אבנים בבניינה של הארץ ובצר לנו, נסתדר גם בלעדיכם." ~ מתוך 'דף מפקד' אל הצוערים בבה"ד 1.
* "בשנת 1972, בשעה שהתרחשה אולימפיאדת מינכן, נרצחו 11 ספורטאים ישראלים בידי ארגון הטרור הפלסטיני. הרצח בוצע על אדמת גרמניה- 28 שנים לאחר מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה. במשך שנים אחר כך, בזה אחר זה, מצאו את מותם יוזמי ומתכנני הפיגוע. עד שחוסלו כולם לא פסקה הזרוע הארוכה ממלאכתה., ובאשר התחבאו- חוסלו. יש מדינה ליהודים.בשנת 1976 נחטף מטוס אייר פרנס לאוגנדה על ידי טרוריסטים פלסטינים וגרמנים. היהודים והישראלים הופרדו משאר הנוסעים, היהודים והישראלים נשארו באנטבה שבאוגנדה לאחר סלקציה! 32 שנים לאחר שואת היהודים, מתום מלחמת העולם השנייה. כוח צה"ל- צבא ההגנה לישראל- שנחת שם באישון ליל, פגע במחבלים והשיב את היהודים, את הישראלים הביתה. כי יש מדינה ליהודים. בשנת 1981 חדרו מחבלים לתוך בית התינוקות של קיבוץ משגב עם, רצחו שם תינוק- עולל, רצחו חבר קיבוץ ורצחו חייל. כוח צה"ל הגיע לשם, לחם, הרג את המחבלים, חילץ את הפעוטות, כי יש מדינה ליהודים. בשנת 1991, עת גברה מצוקת יהודי אתיופיה, נחתו באדיס- אבבה מטוסי צה"ל, אל על ולוחמי חיל האוויר. בתום 24 שעות הועלו ארצה 15,000 יהודים. ממעקים קראו לעזרה, ובמטוסים כחול- לבן ובקרנפים כולי מגן דוד הועלו ארצה. כי יש מדינה ליהודים. בסוף שנות ה- 90 רעדה האדמה ובניינים קרסו הרחק מעבר לים, בתורכיה. מתוך ההריסות שלפו כוחות צה"ל בתורכיה את שירן פרנקו. כי יש מדינה ליהודים. ובהתגבר הטרור מולנו בשנתיים האחרונות קמנו, עם כלביא יקום, להציב 'חומת מגן' בין הטרור לבין אזרחי ישראל. שב"כ, משטרה, משמר הגבול, צה"ל- קמנו בפעמים האלה ובפעמים רבות אחרות להגן, כי דם יהודים וישראלים אינו הפקר. ויש מדינה בישראל. ערב יום העצמאות אנחנו זוכרים את מיליוני הנרצחים. אלה שהיו קורבן לתהליך שיטתי, מתוכנן, יעיל של השמדת עם. זה לא קרה לפני אלפי שנים ולא על ידי חברה שבטית נידחת שלא ידעה תרבות מהי. זה קרה לא מזמן. הניצולים והצלקות עודם בתוכנו וקול דמי אחינו זועק אלינו מן האדמה. זה קרה, ולא היתה לנו מדינה ולא היו לנו כוחות מגן. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. אנחנו צה"ל, היד החזקה והזרוע הנטויה והארוכה. נזכור היום את אחינו: ילדים, משפחות, זקנים, אוצר אנושי נפלא שנרצח ואבד. ונזכור את הגבורה, את כוח הסבל, את הנחישות לחיות, את העוז להתמודד ואת הגבורה למרוד ולהילחם בגטאות, ביערות, בשורות הפרטיזנים, בשורות צבאות הברית, את הצנחנים הארץ- ישראלים, את הגבורה היהודית שקמה. וכמאמר חנה סנש: 'את הגפרור שניצת והדליק להבות ואת הלהבה שבערה בלבבות.' אנחנו כאן, אומה נושמת ותוססת, "בדמייך חיי," נאמר לנו, בדמייך חיי, ואנחנו חיים וזוכרים את הכול, שותתי דם, מצולקים וחזקים, ודבר לא נשכח. כי יש לנו מדינה ויש לנו תכלית ועם ישראל חי. קציני צבא ההגנה לישראל הם מי שמוטבעת ונצרבת בהם האחריות והמחויבות למדינה, לחברה, לעם היהודי. וחיה בנו מחויבות אין- קץ לדור ודור. באש חושלנו, אנחנו חיילי צה"ל, והקצינים שבדרך, חתומים על נצח ישראל.." ~ דבר מפקד בית הספר לקצינים אל פקודיו ערב יום השואה, 55 שנים לעצמאות ישראל ולתקומת העם היהודי
* "אני מודע לכך שקומנדו מייצג מיון קפדני, אמל"ח איכותי, כושר קרבי מעולה ומסורת של למידה ותחקור חסר פשרות. אבל בעיקר זה 'מצב הדעת', גישה ותפיסה. אין לי ספק שגם גדוד טנקים יכול להתנהל כיחידת קומנדו, ככוח מיוחד. הדבר תלוי במפקד שלו, בתעוזה, ברוח ובהחלטה שהוא כזה." ~ מתוך ספרו "סיפור מלחמה, סיפור אהבה".
* "לאמירה מנהיגותית, נחושה ותקיפה יש לעיתים מקום חשוב: לילה אחד שבתי בראש כוח צנחנים ממשימה מעבר לרצועת הביטחון. שני לוחמים נחבלו קשות במהלך הפעולה ונשאנו אותם על אלונקות, היתה מצוקת זמנים קשה והכוח היה עייף מאוד. גלשנו אל נהר הסלוקי ועוד היה עלינו לעלות את המצוק התלול שלו לעבר גדר הגבול. הובלתי את הכוח אל נקודת התחלת הטיפוס ובדקות קצרות של מנוחה ושתיית מים קיבצתי אלי את המפקדים. גיא, אחד המ"פים שלי, הציע שנשנה נתיב, שננוע בדרך תלולה פחות או שנישאר עד ללילה הבא באפיק הסלוקי. 'לא נצליח לעלות,' אמר, מניד בראשו. האפשרויות האלו כבר עלו בראשי תוך כדי ההליכה ופסלתי אותן: הנתיב הנוח יותר חשוף לאויב ואנו עלולים להיתפס באור יום כמטרה נוחה, הישארות ליום נוסף תסבך את המבצע. הייתי צריך לפוגג את הספקות באמירה נחושה, בטחתי באנשים, בחינוך הטוב שלהם ובתוכנית. זה נראה בלתי אפשרי, אך בשקט, בלחש, אמרתי למפקדי כוחות המשנה כך: 'אנחנו צנחנים ואנחנו נעלה.' 'השיפוע תלול, האנשים סחוטים והאלונקות כבדות, למרות כל הצנחנות שלנו זה לא אפשרי,' התעקש גיא. גם אני התעקשתי, 'אנחנו צנחנים ואנחנו נעלה.' עלינו." ~ מתוך ספרו "סיפור מלחמה, סיפור אהבה".
* "כששבתי אל הסיירת היה עלי להמתין תקופה קצרה עד שיתפנה הצוות שלי. נקבע שאפקד על צוות באמצע המסלול, לאחר שיסתיים פרק האימון המתקדם שלו. בינתיים התמניתי לקצין הלוחמה בטרור (לוט"ר) של היחידה ועסקתי באימוני הלוחמים וצוותים, בכוננויות ובציוד מיוחד לצורכי חילוץ בני ערובה. את הצוות שלי קיבלתי מקצין מוכשר ומנוסה, שהעביר לי חפיפה איכותית וסקר בפני את מיטב ידיעותיו על כל לוחם ולוחם, אך את אחד ממשפטיו לא יכולתי לקבל: "כל הלוחמים שלך חשודים אלא אם כן הוכח אחרת," כך המליץ לי. ראיתי זאת כאנטיתזה לגישה שלי. סברתי שבצוות הזה כולם מצויינים אלא אם כן הוכח אחרת. חשבתי שהגישה הנכונה היא ליצור 'סביבה מפתחת מנהיגות', ושאראה הישג בכך שהצוות יעמוד במשימותיו בהצלחה ולצד זאת יגדלו בו קצינים רבים לחטיבת הצנחנים. על זאת היתה גאוותי, על כל קצין שצמח תחת ידי.רוב תקופת היותי מפקד צוות עברה עלינו בפעילות מבצעית, חלקה הגדול בלבנון, אך נתח משמעותי היה גם ביהודה ושומרון, מול הטרור הפלסטיני. עם הצוות שלי בוצעו לראשונה באיו"ש מבצעים בתחפושת, בין אם הסתערבות ובין אם 'התייהדות', שבה אנו 'מציעים' פיתיון לתקיפת מחבלים. באותה תקופה הנחנו בעצם את היסודות הראשונים להקמת יחידת המסתערבים 'דובדבן'. מפקדת איו"ש דרשה מפיקוד מרכז שאתמנה למפקד הראשון של היחידה העתידה לקום, אך נחמיה תמרי, שהתמנה אז למח"ט הצנחנים, ביקש לפגוש אותי באיצטדיון רמת גן בערב העצרת של חטיבת הצנחנים. הוא שוחח עמי גלויות בעודנו עומדים על הטריבונה, התנגד לרעיון ואמר שממסלול כזה לא אגיע לתפקידים בכירים בצבא, שהוא מעריך את המוטיבציה ושמח על שפנו אלי, אך הוא עצמו יתנגד לכך. תמרי ביקש שאשוב לעבודה כמפקד צוות ולמסלול הרגיל המיועד לי בחטיבת הצנחנים. כך עשיתי. ביצענו גם מעצרים וסיורי שטח, נדדנו בין שכם לחברון, ומשם אל הבופור או אל רכס עלי טהר שבלבנון, ימים אינטנסיביים: מבצעים, מארבים, סיורים, אימונים. פעילות ללא הרף, מסביב לשעון. באותם ימים (1985) הלכה והתעצבה גם רצועת הביטחון החדשה שאחרי נסיגת צה"ל ממרחב האוואלי. כצפוי ירדו המחבלים והתמקמו במסתורים סמוך למרחב הקו החדש. במבצעים חשאיים ראשונים מעבר ל'קו האדום' חדר הצוות שלי אל מרחב הכפרים יעטר וכפרא, למשימות תצפית ואיסוף מידע. במבצע הראשון טיפסנו לילה שלם על מצוק הצלחני בשקט, ובלוח זמנים מהיר הגענו אל מרחב המשימה. בשעות הבוקר המאוחרות התגלה הכוח, אינני יודע כיצד. במשך יום שלם תקפנו, בסיוע מסוקי 'קוברה', מחבלים שהתקרבו אל האזור שבו שהינו. אש תותחי המסוקים היתה כה קרוב אלינו עד שצרורות עברו ממש בין לוחמי. האויב הוסיף להתקרב, המשכנו להסתייע במסוקים, וכשהחלה לרדת אש מרגמות בסביבתנו ניתקנו מגע והחלפנו מיקום. כך עד שעות החשיכה, אז שבנו ארצה." ~ על ימיו כמפקד צוות בסיירת צנחנים. מתוך ספרו "סיפור מלחמה, סיפור אהבה".
* "למחרת החל הגיבוש לסיירת, שנמשך שלושה ימים קשים בשטח. איני משוכנע כי היום הייתי אני, כמפקד, מאשר את הגיבוש שעברנו. הוא היה קיצוני, הביא את היכולות לכדי מבחן חריף והותיר בסיומו קבוצה קטנה מאוד ש'שרדה'. מתוכה נבחרו בודדים. התקבלנו, זאב ואני. היינו בין ה'עירוניים' הבודדים בחבורה מיוחדת ועליזה של קיבוצניקים. המסע שלנו במסלול הסיירת החל. שמחתי גם שמרק לי, מי שקיבל אותי לצנחנים, מונה למפקד הצוות שלנו. בתוך זמן קצר מצאנו את עצמנו בלבנון, סמוך לביירות. צעירים מאוד וכבר בפעילות מבצעית שם. פעלנו בביירות, בהרי השוף, בג'בל ברוך, בדאמור ובמונטה ורדה, ובמקומות רבים נוספים. מרק ידע להיות אדם ומפקד. לימים, כשהודיע לי בנמל התעופה של ביירות בשיחה לבבית ליד הברזייה, כי הוא עוזב אותנו, הצטערתי צער גדול. מחליפו שי היה קפדן נוקשה ומקצועי, אך אני חב לו רבים מן הערכים שאותם אני נושא עד היום. הסיירת היתה גורם משמעותי מאוד בתהליך הפיכתי למפקד, וממנה לקחתי את הגישה הספרטנית, "יש ספק- אין ספק", את המקצוענות, את הנחישות והקשיחות ללא גבולות, ואת הידיעה שאין משימה שלא אוכל לבצעה, כי הדברים תלויים בעיקר בי. עברנו במסלול הסיירת משימות כה קשות ומחשלות, עד שיצאתי משם אל קורס הקצינים בבה"ד 1 כשניסיוני רב והביטחון העצמי שלי גבוה. ." ~ על ימיו כחייל צעיר בצנחנים. מתוך ספרו "סיפור מלחמה, סיפור אהבה".
* "הערכים הם הקובעים את התוצאה."
* "חייבת להיות לך מטרה." ~ על פיקוד.
שורה 24 ⟵ 16:
* "אני מביט אל הכוח, סחוטים לאחר הריצה בסבך, ואני מתרתח. "מה זה?" הלוחמים שרועים על המנשאים, על הגב, בתנוחת 'הצב הפוך'... כאילו אינו ברגע החילוץ הכי דרמטי שיש. "מה הולך כאן? היכן הדריכות, החיפוי?" אני נע לעברם בריצה. "קומו על הרגליים, פדלאות!" אני רותח, תמה על עצמי על שיוצאות מילים כאלה מפי. "מיד!" אני תובע. הם נדרכים, המומים מתוקפנותי. עוד אחטוף על הסגנון הזה בתחקיר: "מה, אתה לא סומך עלינו?" אך עכשיו הם מזדרזים להתהפך, לתפוס עמדות חיפוי בכריעה, להידרך שוב. אנחנו עדיין לא בבית, מנחת 'מנגו' אינו בישראל, הוא בשטח אויב, יורים מכל הכיוונים ועלינו עוד לצאת החוצה הביתה בטיסה ארוכה מעל כל דרום לבנון. ." ~ סיפור "תנוחת הצב ההפוך" המפורסם שלו. מתוך ספרו "סיפור מלחמה, סיפור אהבה".
* "בלי אופוזיציה, קבלת ההחלטות שלי אינה מלאה." ~ מתוך ספרו "סיפור מלחמה, סיפור אהבה".
 
=== נאמר עליו ===
* <div style="text-align: center;">
<div style="text-align: center;">
גל הירש - האוגדונר והיחצ"ן
</div>
</div>
"אין לי מספיק כלים לשפוט את רמתו של תא"ל בדימוס גל הירש כמפקד אוגדה. אני מבקש לקבוע (בימי פוסט וינוגרד כולם "מבקשים לקבוע". למה שאני לא "אקבע" משהו?) שבתור איש יחסי ציבור, הוא מעולה. הירש עובד בזה. הוא עבד בזה כמפקד פעיל והוא הפך את זה כמעט לאובססיה אחרי שיחרורו הכפוי מהצבא. יום לפני דו"ח וינוגרד התקשרה אליי אשת יחסי ציבור. אולי אני רוצה להיפגש עם הירש? בסוף, לי לא יצא אבל ראיתי ושמעתי כמה עיתונאים בימים האחרונים. אין לי ספק שלהם יצא. פתאום אתה שומע מכל מיני עיתונאים שבכלל ועדת וינוגרד זיכתה את הירש, שאולי צריך להחזיר אותו לצבא, שאולי נעשה לו עוול. להירש מותר להילחם על שמו הטוב. אין לי שום בעיה שהוא מדבר עם עיתונאים. היום, כשהוא משוחרר, זה גם לגיטימי לגמרי להיעזר באשת יחסי ציבור. אי אפשר גם לקחת ממנו שנים של שירות צבאי, בחלקן הגדול כשהוא מסכן את חייו. בטח לא צריך להתייחס אליו כמו מישהו שנושא על גבו כתם מוסרי. אבל מפה ועד האמירות המזכות על תיפקודו במלחמת לבנון הדרך מאוד רחוקה. דו"ח וינוגרד הסופי מחמיר עם האוגדונר הירש. למעשה, חברי הוועדה הולכים בעניינו על גבול ההתחייבות שלהם לבג"צ לא לפגוע בדו"ח שלהם באישים ספציפיים. קראתי שני שליש מהדו"ח ולא מצאתי מישהו שהוועדה ביקורתית במישרין על תיפקודו כמו גל הירש. אפילו אהוד אולמרט ועמיר פרץ קיבלו איזו כסות של "הדרג המדיני". במקרה של הירש הוועדה מצטטת את שפת הפקודות (עד למלחמה הירש תמיד התגאה שהוא המציא שפה חדשה) של האוגדונר עם ה"נחילים" ו"ענן הצרעות" ושאר מכתמי הלשון שהירש המציא. הוועדה קובעת שהפקודות הללו לא היו ברורות לכוחות שסונפו לאוגדה בזמן המלחמה ושהן הקשו על התקשורת בזמן קריטי. היא מותחת ביקורת קשה על הקרב שניהל הירש בבינת ג'ביל. זה לא היה "קרב אוגדתי", קובעת הוועדה. הירש, בכל המצגות שעשה לעיתונאים בשנה וחצי האחרונות, התהדר שהוא הפעיל יותר חטיבות בו זמנית מכל אחד אחר. הוועדה אומרת - לא היה סיוע ארטילרי, לא היה קרב מסודר, הקרב לא נוהל כהלכה, הוא לא תוכנן כמעט, היא מתארת אותו ככמה היתקלויות במחבלים ופוסקת את מה שכולנו יודעים - הקרב בבינת ג'ביל לא השיג את התוצאות המקוות והשאיר תחושת תיסכול עמוקה. אם זה זיכוי מה זו הרשעה? יש עוד איזכורים ביקורתיים לתיפקודה של אוגדה 91 בזמן מלחמת לבנון בפיקודו של הירש (הקרב במארון א ראס) עם רמיזות מאוד לא דקות לתיפקודו של האוגדונר. אני מכיר גם את תיפקודו של גל הירש בזמן האינתיפאדה השנייה. כתבתי על זה, יחד עם עפר שלח, בספרנו "בומרנג". אני "מבקש לקבוע" שאחת התוצאות החיוביות של מלחמת לבנון השנייה היא שגל הירש עזב את הצבא. קידומו לתפקידים בכירים עוד יותר הוא תסריט שנראה לי מפחיד. לא פחות. השילוב של כישרון עצום, כריזמה, יהירות ברמות שקשה לתאר, מיליטנטיות ושאפתנות גדולה הוא מתכון בטוח להסתבכויות צבאיות." ~ העיתונאי רביב דרוקר. פורסם בבלוג שלו.
* "כמפקד שלדג כבר היה שנוי במחלוקת. הוא הסתכסך עם חבורת קציני מילואים ותיקה, אך זכה להערכה רבה מצד רבים מפקודיו. פעם אחת, במבצע עומק על אדמת לבנון, כמעט שהודח מצה"ל. הוא פעל עם קומץ לוחמים בתוך בסיס חיזבאללה, אך סירב למהר ולחזור כפי שדרשו ממנו מפקדיו. לפי הסיפור, אף ניתק את מכשיר הקשר, כדי שיוכל להשלים את משימתו. כשחזר בשלום, זכה לביקורת קשה מהרמטכ"ל אז, אמנון ליפקין-שחק, אך גם בשבחים על האומץ שגילה." ~ עמוס הראל בכתבה ב"הארץ" ב- 13/11/06.
* "גל הירש אינו נקי מטעויות. קווים מסוימים בהתנהגותו, כמו בכתיבה שלו, מעוררים עליו אנטגוניזם שהוא לא תמיד מודע למלוא עוצמתו. אבל אי אפשר להשתחרר מהתחושה שהפרישה שנכפתה עליו עשתה לו עוול גדול - ועלתה גם לצה"ל במחיר גבוה ובלתי מוצדק. ." ~ עמוס הראל בכתבה ב"הארץ" ב- 15/07/09.
 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=גל הירש}}
 
{{מיון רגיל:הירש, גל}}
[[קטגוריה:חיילי צה"ל]]