עפר שלח: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דילול |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 16:
* "'כל מי שחש את התחושות האלה,' כתב לי אבא מהמובלעת הסורית בחורף הארוך ההוא שאחרי יום כיפור, 'שייך לחבורה מאוד מסוימת, בלעדית וסגורה, המתקשה לצרף אליה את מי שלא טעם את הטעם. חבורה של גברים, שכאשר הם מלטפים את ראשי בניהם עוברת בהם כהרף עין המשאלה 'שזה לא יקרה להם' והליטוף דומה אצל כל הגברים שבעולם שהיו בווייטנאם או במדבר המערבי או בנורמנדיה. זוהי מין ברית שאינה כתובה, אך קיימת.' וזו היתה הברית שאנחנו רצינו בה. רצינו להיות המלטפים ולא המלוטפים." ~ הספר "גוף שני" מאת עפר שלח
* "לפני כמה חודשים פרסמתי במעריב ראיון עם ד"ר דורון אביטל, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל. אביטל היה, כמוני, קצין בצנחנים במלחמת לבנון הראשונה. האויב אז היה אש"ף: יריב מר ומרושע, שביצע פיגועים אכזריים והמטיר על צפון המדינה קטיושות. אבל אביטל תיאר כך את זיכרונותיו מן המלחמה ההיא: "שום דבר לא היה יותר חשוב מאשר לעבור את הדברים הללו נכון, בסגנון ראוי. זה לא אישי כשהורגים לך וזה לא אישי כשאתה הורג. נקלעת לסיטואציה שהיא מלחמה, אתה נציג של בני דורך בחזית הזאת, אתה צריך לעשות את זה ראוי, ואתה לא מוסיף יותר מדי פאתוס בעניין הזה". אני לא בטוח כמה קצינים וחיילים, גם אז, אכן יצאו לקרב מתוך התחושה השלווה, הכמעט נקייה מרגשות, שאביטל מתאר. במלחמה ששולטים בה הפחד ואי הוודאות, הכללים המוסריים מתהפכים. קשה מאוד לעשות אותה בדם קר. אבל זה היה האתוס של צה"ל ושל חלק גדול מהחברה שממנה בא: גורלנו במקום הזה היה ויהיה, כנראה, גם להרוג ולהיהרג. כשתורנו יגיע, נעשה את זה מתוך ניקיון דעת, גאווה במי שאנחנו- וידיעה שאחרי המלחמה יש גם מחר, בו נצטרך לחיות בראש וראשונה עם עצמנו." ~ מתוך טור שכתב שלח בעיתון "מעריב" ב- 13/01/2009.
*"'אתה חושב שזה לא הוגן להעניש ככה על איחור בחצי דקה,' אמרתי. 'אתה צודק. בכלל, יש משהו לא הוגן בזה שמישהו קובע מה תעשה כל היום וכל הלילה ומעניש אותך בעונש גופני של מאמץ וחוסר שינה על חטא שכזה. אבל לכל זה יש סיבה.' הוא הסתכל עלי עכשיו. הסנטר לא רעד עוד, ורק בזוויות הפה עוד הייתה התרסה. 'זה באמת לא הוגן,' המשכתי, 'הרבה יותר ממה שאתה חושב. אבל הבעיה לא מתחילה בזה שהחטא קטן העונש אכזרי ולא פרופורציונאלי. הבעיה מתחילה בזה שאתה לומד להרוג בני אדם אחרים ולהימנע מזה שהם יהרגו אותך. וברגע שזו המערכת שבה אתה פועל הכל מתהפך. מפני שזה המטבע שבו משלמים כאן- להרוג ולהיהרג. כאן חוסר נקיון או חוסר דיוק הם לא בעיה אישית.' 'אבל אפשר להסביר,' אמר אורן. 'לא חייבים ללמוד הכול דרך הרגליים.' 'חייבים להסביר וחייבים להעניש," אמרתי. 'ויותר משחייבים להסביר חייבים להעניש. כדי שתלמד שלכל חטא קטן מתלווה עונש גדול. כדי שכל זה יהיה חלק בלתי נפרד מהחשיבה שלך ומהרגליים הכואבות שלך. מפני שבתנאים האלה לכל דבר יש פרופורציות מנופחות. מפני שכאן עושים ושומעים, ולא להיפך'." ~ הספר "גוף שני" מאת עפר שלח.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=עפר שלח}}
| |||