אורי שמחוני: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת בקשת האיחוד שלי, ויקיזציה |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
* "ישבנו על סלע. שמריהו סיפר לי את סיפור גמלא ואני חשתי רוממות רוח נדירה. הוא תיאר באוזני את הטבח שהיה במקום, והרגשתי כאילו אני חלק מזה. מאוחר יותר אימתו הממצאים את הסיפור כולו. זה היה לפני כמעט אלפיים שנה, אבל אלה היו האנשים שלנו. הם ראו כל בוקר את המראות שאני ראיתי בילדותי – הכנרת, השקיעות מעל הארבל. הם דיברו עברית, ראו ממול את גינוסר, הם קראו לה גינוסר ולארבל קראו ארבל. הרי את המקום הזה, את הרכסים המשתפלים מדרום הרמה לכנרת, ראיתי כל יום בהיותי ילד בגינוסר, ישר ממזרח, ולא ידעתי מה אני רואה." ~ על חלקו בגילוי גמלא. מתוך הספר "לוייתן לבן" בעריכת גלעד שמחוני.
* "מי שכוחו נובע ממקומו בהיררכיה, יעסוק בעיקר בשימור כוחו, והוא אף פעם, אבל ממש אף פעם, לא יאפשר לאנשים טובים יותר לחדור למתחם המחיה שלו." ~ מתוך עיתון "מעריב", 19 באפריל 2000
* "היום מסד הערכים כאילו מובן מאליו: ערכים דוגמת דְבקוּת במשימה; הידיעה שאינה משאירה מקום לספקות, שלא חוזרים בלי לבצע משימה עד הסוף ולא משאירים בשטח דבר כלשהו - בוודאי שלא פצועים - אבל גם לא מחסנית; או הידיעה שמיקום המפקד הנכון הוא בראש הכוח, דוגמה אישית. כל זה כל כך ברור וטבעי היום, וכשזה לא קורה - כמו בקרבות ספציפיים במלחמת לבנון השנייה - ברור לכל שזה לא נכון, אבל לא תמיד זה היה כך." ~ מתוך הספר "לוייתן לבן" בעריכת גלעד שמחוני.
* "היה גם צורך לקבוע שהתנועה מותרת רק קדימה, ושהעמידה בערכי הלחימה אינה ניתנת לשיקול דעת של אף אחד. צריך היה להגדיר הרבה מאוד דברים קטנים, החל מתרגולות טָקטיות וכלה בערבי שירה אדירים. כל אלה היוו מערך אחד שלם ויצרו את אחת ממכונות הלחימה הנחושות ורבות היכולת, בהתאם לזמן ולמצב, שידע צה"ל אי פעם: גדוד 890 של אמצע שנות ה-50. בזמנו היה ברור לכולנו שגדוד 890 יכול להגיע לכל מקום, לעשות כל דבר, אם רק יגידו לו. הרגשנו שאנחנו מעֵבר למגבלות, ש"אף אחד לא יכול עלינו." ~ מתוך הספר "לוייתן לבן" בעריכת גלעד שמחוני.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=אורי שמחוני}}
| |||