שאול מופז: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
* "אני חושב שיש בי הרבה מאבא שלי. ההתמדה, האיפוק. קצת סגפנות. אבא היה מאוד חזק באופי שלו, אבל שתקן גדול. היה מדבר מעט מאוד. הוא גם נתן לי את העניין הזה של משמעת עצמית ועבודה קשה. אבל הצבא השלים את זה. מה זה להיות חיילי? איפוק, משמעת עצמית, אחריות. לעשות כל דבר הכי נכון והכי מדויק כיוון שמוטלת עליך אחריות. כיוון שאתה יודע שלהחלטות שלך יש משמעות. כשאני אומר לך שאני בנוי להיות ראש ממשלה זה מפני שמסלול החיים שלי הכין אותי לכך. אני אולי לא תמיד טוב בדיבורים ובפוליטיקה, אבל אני יודע לשקלל את המרכיבים של קבלת החלטה. בזה אני טוב. התנסיתי בזה. גם יש לי קבלות." ~ מתוך [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1139020 ראיון] לעיתון "הארץ"
* "אני לא חש בכך. גם כשלקח לי יותר זמן להגיע למקומות מסוימים לא חשתי שהיה בכך עניין עדתי. גם כשקרה מה שקרה בפריימריז של קדימה לא חשבתי שזה עניין עדתי. מה שמשפיע עליי מאוד הוא לא הרקע העדתי שלי, אלא הרקע החברתי. בגלל סיפור החיים שלי ובגלל המקום שממנו באתי אני מאוד רגיש למצוקות אישיות ולפערים חברתיים. אני גם לא אוהב את עולם הסיגרים. תסתכל סביב, תראה איך המשפחה שלנו חיה. תראה מה אנחנו לא מעשנים. אנחנו לא הולכים ממסעדה למסעדה. אותנו לא תמצא במלונות נופש בחו"ל. יש אנשים שאומרים עליי שאני סגפן. אני לא יודע אם אני סגפן, אבל אני מביא איתי אורח חיים שונה, יותר קרוב לממוצע. ואני מביא איתי יושרה. ואהבה גדולה לארץ. אהבה לישראל. עבור אורית והילדים ועבורי אין דבר קוסם יותר מאשר לטייל בארץ. לחיות בישראל." ~ על השאלה האם הופלה לרעה בשל מוצאו, מתוך [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1139020 ראיון] לעיתון "הארץ"
* "ב-11 באוקטובר קיבלנו פקודה לעלות חזרה לתל-נוף לצורך מבצעים מיוחדים. אותי שלחו לקריה כדי לקבל מקצין צנחניםראשי, מנו שקד, את המשימה הראשונה. הייתי בסך הכל סרן, בלי קציני מטה, וזו היתה הפעם הראשונה שלי בקריה. זה היה מפגש קשה מאוד. כולם צועקים על כולם, צפיפות איומה, אנשים ישנים במסדרונות, ממכשירי הקשר בוקעים קולות איומים." ~ שאול מופז מספר על מלחמת יום הכיפורים. מתוך מאמרו "המלחמה שלי" שפורסם ב"מעריב" 05/10/03 ([http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/550/213.html]).
* "נקראנו בדחיפות לעלות לקו ולבצע פעולות קומנדו בעורף האויב שנועדו לפגוע בבטן הרכה ולעכב משלוח של אמצעי לחימה מעיראק. הדברים נעשו בלוח זמנים קצר. פעלנו בציר עיראק־דמשק בגבול העיראקי. לאחר שהגענו לאזור הפעולה ראינו שהכביש ריק. נחתנו קרוב מאוד, התארגנו והמתנו שעתיים וחצי לראות את השיירה וראינו שהיא לא מגיעה. בשלב מסוים הבחנו בתנועות של שניים־שלושה כלי רכב. חיפשנו את השיירה. אחרי כשעה הבנו שזו השיירה וכי הם נוסעים במרווחים בכוחות קטנים. זמן אחרון לפינוי היה ב־2:30. פוצצנו גשר, הפעלנו מטענים נגד המובילים שנשאו טנקים, עצרנו את השיירה והיא לא יכלה להמשיך את דרכה לעבר החזית. השיירה גם לא יכלה לעקוף כי מדובר בשטח קשה של דיונות, ובאור ראשון, חיל האוויר פעל נגד השיירה הזו." ~ מספר על [[W:מבצע כותונת|מבצע כותונת]], שביצעה סיירת צנחנים בפיקודו ב[[מלחמת יום הכיפורים]], מתוך [http://news.walla.co.il/?w=//1579755/@@/item/printer ראיון] לאתר "וואלה!", 27 בספטמבר 2009
* "המבצע השני היה מורכב יותר: למחרת בלילה, הסיירת נשלחה לעצור שיירה, שוב בעומק השטח הסורי, שהובילה אמצעי לחימה סובייטים. לדבריו, 'בלילה הזה הסורים הבינו שצה"ל פועל בעורף והם חידדו את מערכות המכ"ם שלהם לקראת אפשרות של פעולה נוספת.' הייתה נסיעה ארוכה של שעתיים. עקפנו את כל צפון סוריה, נכנסנו באזור בקעת הלבנון ונחתנו קרוב מאוד לציר חומס־דמשק. הסורים גילו את הנחיתה ושלחו כוחות לחפש אותנו. היינו נחושים להגיע ליעד, מצד שני נחתנו שלא במקום הנכון, במרחק של 10 ק"מ רחוק יותר ממה שהיינו צריכים להגיע. כשהתחלנו להתקרב, ראינו שהכוחות מקיפים אותנו. ניסינו להתחמק מהם ולהגיע ליעד, אבל גם שם היו הרבה כוחות. החלו חילופי אש. החלטנו וגם קיבלנו הנחיה להפעיל חילוץ ולצאת מהאזור. בהתחלה לא הבנו מה עומד מולנו, רק אחר כך הבנו את סדר גודל הכוחות – מאות סורים. האפשרות השנייה הייתה שאנחנו עלולים ליפול בשבי הסורי. עלינו מאוד גבוה והיה להם מאוד קשה למצוא אותנו. הם הפעילו את חיל האוויר, הביאו כוחות קומנדו וכוחות עם כלים כבדים." ~ על מבצע "דוידקה", שביצעה סיירת צנחנים בפיקודו ב[[מלחמת יום הכיפורים]], מתוך [http://news.walla.co.il/?w=//1579755/@@/item/printer ראיון] לאתר "וואלה!", 27 בספטמבר 2009 * "כאן נכנס לתמונה מפקד טייסת היסעורים יובל אפרת. הוא הכניס אותנו לשטח וקיבל הנחיה לחלץ אותנו. היכולת לנחות בשטח מלא סורים הייתה מאוד מוגבלת. לא יכולנו להדליק פנסים או אורות. באומץ לב נדיר הוא נכנס לתוך השטח. אני הכוונתי אותו עם מכשיר הקשר, וכשהוא היה ממש קרוב אמרנו לו שניתן נצנוץ אחד כי הסורים מאוד קרובים ואנחנו עלולים להיחשף. כשהוא נחת נכנסנו למסוק. מעולם לא ראיתי צנחנים נכנסים למסוק כל כך מהר. זו הייתה פעולה שאיבדה את אפקט ההפתעה. טסנו חזרה והייתה אש נגד מטוסים שפגעה במטוס ופצעה חיילים. הגענו עם אפס דלק לנחיתת חירום במחניים." ~ על מבצע "דוידקה", שביצעה סיירת צנחנים בפיקודו ב[[מלחמת יום הכיפורים]], מתוך [http://news.walla.co.il/?w=//1579755/@@/item/printer ראיון] לאתר "וואלה!", 27 בספטמבר 2009 * "אנשי הארגון לבטח אוהבים את מדינת ישראל. הם מדברים על ציונות בעיניים בורקות ומוכנים להילחם למענה. אבל ההבדל המרכזי בינם לבין אנשי האוניברסיטה הוא בדיוק כמו ההבדל בין [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] לאחרים המדברים יום־יום על חשיבות הנגב: הם דיברו, הוא עשה. אז רגע לפני שמישהו רץ למסע הפסקת תרומות באמריקה, כדאי שיעשה מעשה ציוני מסוג אחר ויגיע למסע ברחבי הנגב. המסע יסתיים בסיור באוניברסיטה. מי שיראה ויכיר לעומק את המוסד המפואר והחשוב הזה יבין שאף מרצה, אנטי־ציוני ככל שיהיה, לא יוכל למוטט אותו. תנועת הציונות החזקה והחשובה ביותר בארץ מונה היום למעלה מ־20 אלף סטודנטים והיא חוקרת ויוצרת ומעורבת חברתית, וקוראים לה אוניברסיטת בן-גוריון." ~ מתוך מאמרו "[http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/148/493.html הבריונות של 'אם תרצו']", באתר nrg מעריב
| |||