מוקי בצר: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
לא ציטוטים טובים
שורה 2:
 
* "ממש בימים האחרונים יוני חרק בשיניים שהוא לא במבצע, מספר ימים לפני הוא בא לאהוד וביקש ממנו להשתתף. אהוד אמר לו שהוא מאשר ואם מוקי יסכים אז תכנס. יוני בא אלי למשרד נלהב וביקש ממני להכנס, אמרתי אוקיי תיכנס. ואז הכנסתי אותו לכל התכנון. הוא לא ידע שום דבר - מידור זה עד הסוף." ~ על הדרך בה צורף [[יונתן נתניהו| יוני נתניהו]] למבצע [[W:אביב נעורים|אביב נעורים]] ([http://www.zanhanim.org.il/Info/hi_show.aspx?id=33311&t=3]).
* "כשאנחנו פורצים, דלת בצד ימין של החדר שינה נפתחת - הוא רואה אותנו ואנחנו רואים אותו. אני מזהה אותו, הייתה לי תמונה שלו בכיס שלושה שבועות כדי שאני אזהה אותו בטוח. וכמו שהוא פותח את הדלת, הוא מסתכל עלי ואני מסתכל עליו. אני לא אשכח את זה. הוא מבין שאנחנו כוח עוין, הוא תורקטורק את הדלת חזק. ואז צביקה ואני יורים בו צרורות עם עוזי דרך הדלת. הדלת נפתחת ואנחנו רואים אותו שוכב. מה שלא ידענו שאשתו מאחוריו והיא נפצעה קשה ואחר כך נפטרה. ירינו בו לודא הריגה מה שנקרא." ~ מוקי מספר על חלקו במבצע "אביב נעורים" ([http://www.zanhanim.org.il/Info/hi_show.aspx?id=33309&t=3]).
* "בארץ הייתה קבלת פנים גדולה, משה דיין, דדו. היה תחקיר גדול ראשוני. ואז התברר לנו מה שקרה עם אמנון ליפקין - ההתקלות והנפגעים חגי מעין ואבנר שור. האפקט היה אדיר, גם בארץ גם בעולם. מכה חזקה למחבלים. אלו היו מהבכירים המוכרים שמדברים ברדיו ובטלויזיה. כל זה קורה בתוך ביירות. התוצאה היא שממשלת לבנון מתפטרת מהתפקיד. הצלחה גדולה... אבל את הטרור לא הדברנו." ~ מוקי מספר על מבצע "אביב נעורים" ([http://www.zanhanim.org.il/Info/hi_show.aspx?id=33310&t=3]).
* "בפעולת אביב נעורים היה אלמנט של נקמה." ~ על מבצע "אביב נעורים". "מעריב" 27/07/01 ([http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/169/638.html]).
* "לפני היציאה למבצע הגענו באוטובוס לנמל חיפה. לאוטובוס עלו הרמטכ"ל דדו (דוד אלעזר) וראש אמ"ן אלי זעירא. אהוד (ברק) היה בקדמת האוטובוס ואני ישבתי בספסל הראשון. דדו נתן את ברכת הדרך. בסוף דבריו הוא אמר: 'תהרגו את המנוולים'. תפסתי אותו באותו הרגע על המילה הזאת ושאלתי: 'תהרגו?', ואז הוא ככה מחייך, מסתכל על אלי זעירא לראות מה הוא אומר ואלי זעירא מניע את ראשו 'כן'. לא אמר את המילה, רק עשה עם הראש. ואז דדו אמר: 'תהרגו'. וזאת היתה בעצם בפעם הראשונה, בברכת הדרך רגע לפני היציאה, דרך פליטת פה, שהסגירה את הכוונה שבעצם נאמרה לנו בקריצה: 'חבר'ה, תהרגו אותם. אנחנו לא צריכים אותם פה'." ~ על מבצע "אביב נעורים". "מעריב" 27/07/01 ([http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/169/638.html]).
* "יום כיפור, אני משרת כמ"פ ותיק, כמעט שנתיים בסיירת מטכ"ל. המלחמה פרצה באופן מפתיע, ואנחנו מוצאים עצמנו ללא משימות ליחידה. לי יש משימות והרבה, אך רק בזמן רגיעה. במהלך יום כיפור, אני מקבל החלטה, כשכמובן היה ברור, כי זו לא תהיה המלחמה האחרונה. החלטתי שאני הולך להקים יחידה חדשה, או שינוי ייעוד, או תוספת ייעוד לסיירת מטכ"ל. היעוד החדש: מבצעים מיוחדים בחירום-בזמן מלחמה ופיתוח אמל"ח. הנושא מקבל תאוצה, ובשנת 1976 מתקבלת החלטה במטה הכללי להקמת הגדוד, לאשרו באופן פורמלי. בני פלד, מפקד חיל האויר דאז, מקבל החלטה במסגרת לקחיו, שצריך להקים בחיל אויר יחידת קומנדו לביצוע מבצעים מיוחדים בעורף." ~ בצר מספר כיצד הוקמה יחידת שלדג ([http://shaldag.org.il/Index.asp?ArticleID=75&CategoryID=99&Page=1]).
* "חזרתי ואמרתי: יוני עזוב, זו תרגולת. יוני היסס רגע. ואז אמר לעמיצור - שבור ימינה, מתקרבים אליו. הכל היה עניין של עשירית שניה. ואז הוא וגיורא זוסמן יורים על האוגנדי הזה - בניגוד לכל מה שתוכנן. האוגנדי נפצע ומתרומם, מישהו מהלנדרובר מזהה מה קורה ופותח עליו באש רועשת עם קלצ'ניקוב. וזה הרגע הכי מחריד במבצע, כי ברור לכולנו שעקרון ההפתעה נשמט בשניה זו מהידיים, והסכנה שאסון מעלות יחזור הייתה מוחשית. כל אחד הבין שיכול לקרות אסון." ~ "ידיעות אחרונות" 02.07.06 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3268080,00.html]).
* "באותם ימים היו שהגדירו את כראמה כיום השביעי של מלחמת ששת הימים. הם טעו. כראמה היתה היום הראשון של מלחמת יום הכיפורים." ~ מתוך מאמרו "כך נדפקנו בכראמה". "הארץ" 06/02/1998.
שורה 13 ⟵ 12:
* "יוני נפגע. אני נוטל את הפיקוד." ~ הפקודה שנתן בקשר בעת מבצע אנטבה, משגילה כי מפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל [[יוני נתניהו]], נהרג והכוחות תחת פיקודו. מתוך הספר "מבצע כדור הרעם" מאת ד"ר אביגדור שחן.
* "לפתע התרומם משמאלי מחבל. יריתי בו כדור בודד בחזה, הוא נפל לאחור." ~ על הפריצה לטרמינל בו הוחזקו בני הערובה במבצע אנטבה. מתוך הספר "מבצע כדור הרעם" מאת ד"ר אביגדור שחן.
* "דוד בוימן, המורה למתמטיקה. הוא היה פולני אבל עם עברית מעולה, ומה שאני זוכר עד היום זה שהוא היה קורא לנו בשמות המלאים שלנו וכשהוא היה קורא לנו לגשת ללוח היינו רועדים." ~ על מורה שהשפיע עליו בתיכון ([http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=1797]).
* "אני הייתי 22 שנה איש צבא, ראיתי ועשיתי לא מעט בחיי. במקרה נקלעתי לסיפור תימרת, והחיידק נדבק בי. אני חופשי לעשות מה שאני רוצה, נכון שיש כאן מלחמה עיקשת וקרבות בבירוקרטיה ובעוד כמה דברים, מתעצבנים, מתאכזבים, אבל בשורה התחתונה אתה מקים ישוב בארץ. אני מנסה לשלב בדרך שלי בין הציונות לבין היזמות. נפלה בחלקי הזכות ללכת בדרכם של סבי וסבתי, שהיו היזמים הראשונים בארץ. בחמש עשרה השנים מאז שחרורי מצה"ל הקמתי שני ישובים. אתה לא מתאר לעצמך את הסיפוק מאחורי מבצע שכזה. האתגר עצום, והוא עולה על כל תפקיד שהוצע לי, לרבות במערכת הפוליטית והביטחונית. כמובן שגם צריך לחיות מזה, ואני לא מתלונן." ~ על הקמת הישוב תמרת שבגליל. "גלובס" 15/04/2001 ([http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=483671]).
* "לא צריך לקרוא לתופעה הזו כך. הלוחמים נבחרים לפי מדדים מקצועיים בלבד. זה כמו שלא קראנו 'השתלטות' להתיישבות העובדת כשזו הייתה מעין עמוד השדרה הביטחוני והפיקודי של הצבא." ~ על ריבוי לוחמים מהמגזר הדתי ביחידת העילית [[W:יחידת שלדג|שלדג]] ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/049/293.html]).
* "יותר ויותר צעירים שאני פוגש, במפגשים באזור תל אביב, הרצליה, רעננה, חוזרי ומעלים את עניין גלעד שליט כאשר הם מסבירים מדוע הם מסרבים להתגייס. ההסבר של אותם צעירים הוא שלטענתם הם אינם מוכנים ללכת לצבא כי אם הם יפלו בשבי, חלילה, יקרה להם מה שקורה לגלעד שליט היום." ~ בצר על השפעת עניין גלעד שליט על המוטיבציה להתגייס ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/813/720.html]).
* "על פי הנתונים שבידי היה עלינו לעבור ואדי עמוק ולאחריו ואדי רדוד, שבו על פי תאור הקשר, היו אמורים להתגלות החיילים. בתוך דקות הגענו לוואדי הראשון, ירדנו במדרון התלול ונתקלנו בתחתית הערוץ בחוליית מחבלים, אותה חיסלנו בקרב קצר, כשכוח הרתק שהצבנו במעלה המדרון מחפה עלינו מאחור." ~ על קרב עם מחבלים ב[[W:פעולת כראמה|פעולת כראמה]], בה שימש בצר כסגן מפקד סיירת צנחנים. מתוך מאמרו "כך נדפקנו בכראמה". "הארץ" 06/02/1998.
* "תמצית הציונות." ~ "מבצע אנטבה" בעיני מוקי בצר. מתוך הספר "סיירת מטכ"ל" מאת משה זונדר.
 
==נאמר עליו==
* "כשיוני נהרג, המבצע היה עלול להיכשל בקלות. המבצע הצליח הודות למוקי בצר (סגן מפקד סיירת מטכ"ל, מ"ש) ולאנשים שלו שרצו פנימה. בשניות האלה נקבע אם המבצע הצליח או נכשל." ~ [[מתן וילנאי]]. "מעריב" 06\07\03([http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/443/671.html]).
* "בדברי ימי צה"ל יש אנשים כאלה, שריחפו כפרפר ועקצו כדבורה במקביל למערכות הממוסדות. המערכות הגדולות הן שעושות את המלחמה, אבל היכולת לקחת מה שיש לאנשים האלה לתת ולא לדחות אותם היא המאפיין של צבא מיליציוני במובן הטוב של המילה. צה"ל, הרבה מאוד שנים, היה צבא כזה. לא מעט יחידות ויכולות של הצבא נולדו מרוחם ומתכונותיהם של יחידים. כך יסד אברהם ארנן את סיירת מטכ"ל ומוקי בצר הקים את שלדג, שלא לדבר על מסגרות קנות ואזוטריות בהרבה." ~ עפר שלח על מוקי בצר ודומיו. "בלייזר" 18.01.07 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3354111,00.html]).
* "יש חשש שבשנה הבאה הוא יחשוב שהוא היה זה שנהרג באנטבה ורק בטעות זיהו את גופתו כאילו זה היה יוני. נורא לא נעים לראות לוחמים צעירים עזי נפש שהופכים להיות זקנים מחפשי תהילה. תירגע, לוחם קשיש. יש מספיק תהילה לשניכם." ~ על כך שבצר מתנצח על חלקו במבצע אנטבה. אורי אליצור ב"ידיעות אחרונות" 30.6.01 ([http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/782003.html]).
 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=מוקי בצר}}