עוזי דיין: הבדלים בין גרסאות בדף

* "בעיצומן של ההכנות הגיע לגזרה חברי הטוב לצוות וליחידה, סרן אמיתי נחמני, מצויד בפקודה שעלי להעביר לו את הפיקוד על הפלוגה ולעלות לרמת הגולן לביצוע פשיטות בעומק החזית הסורית. שוחחנו על המלחמה הזו, ונפרדנו באיחולי הצלחה ובלחיצת יד חזקה - אז לא נהגנו להתחבק, והיום חסר לי האין־חיבוק ההוא." ~ על הקרבות בחזית הדרום ב[[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]]. מתוך מאמרו "למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", "ישראל היום" 2010\09\17 ([http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=8142]).

*"עברתי דרך היחידה, קיבלתי פלוגה חדשה, הצטיידנו בהתאם למשימות ועלינו לרמת הגולן. שם חיכה לנו אל"מ [[אורי שמחוני]] עם פקודות משימה להשמדת סוללות ארטילריה בעומק המערך הסורי. הפשיטות חייבו חציית שדות מוקשים, ניווט מדויק דרך מערך סורי צפוף ומשתנה, התגנבות שקטה ליעד, השמדה מהירה וחזרה בשלום בתוך המערך הסורי העצבני בעקבות התקיפה. בקיצור, מה שידענו לעשות הכי טוב. אחרי שאתה מסתנן דרך המולת הקרב של הקו הראשון אתה פוגש את השקט והביטחון שבעורף האויב. בלילה הראשון לא מצאנו את הסוללה, שכנראה דילגה, וחזרנו עייפים ומתוסכלים. בלילה הבא הגענו בשקט עד הסוללה שבתזמון מצוין (לנו) פתחה באש תותחים, מה שאיפשר להגיע עד החיילים הסורים, שעד היום לא יודעים מהיכן בא להם מותם." ~ על הקרבות ברמת הגולן כנגד הסורים ב[[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]]. מתוך מאמרו "למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", "ישראל היום" 2010\09\17 ([http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=8142]).

* "ביום השלישי ראינו אכן את חיילי גולני מגיעים, לאחר קרב עקוב מדם, למוצב הריק ומניפים את דגל ישראל. מישהו העיר בפרפראזה על "העיניים של המדינה" (כפי שכינה את החרמון לוחם גולני, בני מסס) שאפשר היה לחסוך דם אם היינו מצליחים ש'האוזניים של הפיקוד' יקשיבו לנו. נשמע ציני, אבל רק מי שלחם במלחמה זו הבין שציניות בריאה היתה מצרך הכרחי כדי לא להתייאש ולהישאר הומני. גם האמירה הנוראה 'אני שונא את המדינה, אבל אוהב את הפלוגה שלי' נולדה במלחמה הזו." ~ על[[W:מבצע קינוח|מבצע קינוח]] ב[[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]]. מתוך מאמרו "למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", "ישראל היום" 2010\09\17 ([http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=8142]).

* "ירדנו מהחרמון, עצרתי בבית החולים בצפת לטיפול קצר בפציעתי בחרמון, נמלטתי משם תוך שעתיים, ועוד הספקנו, יוני ואני, לעצור בדרך ליחידה לארוחת לילה אצל אמא מימי ואבא משה, שאותם לא ראיתי מתחילת המלחמה. סיפרתי להם על אמיתי ועל עשרות חברינו שנהרגו. אכלנו בשקט. היה עצוב וטעים" ~ על[[W:מבצע קינוח|מבצע קינוח]] ב[[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]]. מתוך מאמרו "למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", "ישראל היום" 2010\09\17 ([http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=8142]).