מוקי בצר: הבדלים בין גרסאות בדף

▲* "ממש בימים האחרונים יוני חרק בשיניים שהוא לא במבצע, מספר ימים לפני הוא בא לאהוד וביקש ממנו להשתתף. אהוד אמר לו שהוא מאשר ואם מוקי יסכים אז תכנס. יוני בא אלי למשרד נלהב וביקש ממני להכנס, אמרתי אוקיי תיכנס. ואז הכנסתי אותו לכל התכנון. הוא לא ידע שום דבר - מידור זה עד הסוף." ~ על הדרך בה צורף [[יונתן נתניהו| יוני נתניהו]] למבצע [[W:אביב נעורים|אביב נעורים]] ([http://www.zanhanim.org.il/Info/hi_show.aspx?id=33311&t=3]).

▲* "כשאנחנו פורצים, דלת בצד ימין של החדר שינה נפתחת - הוא רואה אותנו ואנחנו רואים אותו. אני מזהה אותו, הייתה לי תמונה שלו בכיס שלושה שבועות כדי שאני אזהה אותו בטוח. וכמו שהוא פותח את הדלת, הוא מסתכל עלי ואני מסתכל עליו. אני לא אשכח את זה. הוא מבין שאנחנו כוח עוין, הוא טורק את הדלת חזק. ואז צביקה ואני יורים בו צרורות עם עוזי דרך הדלת. הדלת נפתחת ואנחנו רואים אותו שוכב. מה שלא ידענו שאשתו מאחוריו והיא נפצעה קשה ואחר כך נפטרה. ירינו בו לודא הריגה מה שנקרא." ~ מוקי מספר על חלקו במבצע "אביב נעורים" ([http://www.zanhanim.org.il/Info/hi_show.aspx?id=33309&t=3]).

▲* "בארץ הייתה קבלת פנים גדולה, משה דיין, דדו. היה תחקיר גדול ראשוני. ואז התברר לנו מה שקרה עם אמנון ליפקין - ההתקלות והנפגעים חגי מעין ואבנר שור. האפקט היה אדיר, גם בארץ גם בעולם. מכה חזקה למחבלים. אלו היו מהבכירים המוכרים שמדברים ברדיו ובטלויזיה. כל זה קורה בתוך ביירות. התוצאה היא שממשלת לבנון מתפטרת מהתפקיד. הצלחה גדולה... אבל את הטרור לא הדברנו." ~ מוקי מספר על מבצע "אביב נעורים" ([http://www.zanhanim.org.il/Info/hi_show.aspx?id=33310&t=3]).

▲* "לפני היציאה למבצע הגענו באוטובוס לנמל חיפה. לאוטובוס עלו הרמטכ"ל דדו (דוד אלעזר) וראש אמ"ן אלי זעירא. אהוד (ברק) היה בקדמת האוטובוס ואני ישבתי בספסל הראשון. דדו נתן את ברכת הדרך. בסוף דבריו הוא אמר: 'תהרגו את המנוולים'. תפסתי אותו באותו הרגע על המילה הזאת ושאלתי: 'תהרגו?', ואז הוא ככה מחייך, מסתכל על אלי זעירא לראות מה הוא אומר ואלי זעירא מניע את ראשו 'כן'. לא אמר את המילה, רק עשה עם הראש. ואז דדו אמר: 'תהרגו'. וזאת היתה בעצם בפעם הראשונה, בברכת הדרך רגע לפני היציאה, דרך פליטת פה, שהסגירה את הכוונה שבעצם נאמרה לנו בקריצה: 'חבר'ה, תהרגו אותם. אנחנו לא צריכים אותם פה'." ~ על מבצע "אביב נעורים". "מעריב" 27/07/01 ([http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/169/638.html]).

▲* "יום כיפור, אני משרת כמ"פ ותיק, כמעט שנתיים בסיירת מטכ"ל. המלחמה פרצה באופן מפתיע, ואנחנו מוצאים עצמנו ללא משימות ליחידה. לי יש משימות והרבה, אך רק בזמן רגיעה. במהלך יום כיפור, אני מקבל החלטה, כשכמובן היה ברור, כי זו לא תהיה המלחמה האחרונה. החלטתי שאני הולך להקים יחידה חדשה, או שינוי ייעוד, או תוספת ייעוד לסיירת מטכ"ל. היעוד החדש: מבצעים מיוחדים בחירום-בזמן מלחמה ופיתוח אמל"ח. הנושא מקבל תאוצה, ובשנת 1976 מתקבלת החלטה במטה הכללי להקמת הגדוד, לאשרו באופן פורמלי. בני פלד, מפקד חיל האויר דאז, מקבל החלטה במסגרת לקחיו, שצריך להקים בחיל אויר יחידת קומנדו לביצוע מבצעים מיוחדים בעורף." ~ בצר מספר כיצד הוקמה יחידת שלדג ([http://shaldag.org.il/Index.asp?ArticleID=75&CategoryID=99&Page=1]).

▲* "חזרתי ואמרתי: יוני עזוב, זו תרגולת. יוני היסס רגע. ואז אמר לעמיצור - שבור ימינה, מתקרבים אליו. הכל היה עניין של עשירית שניה. ואז הוא וגיורא זוסמן יורים על האוגנדי הזה - בניגוד לכל מה שתוכנן. האוגנדי נפצע ומתרומם, מישהו מהלנדרובר מזהה מה קורה ופותח עליו באש רועשת עם קלצ'ניקוב. וזה הרגע הכי מחריד במבצע, כי ברור לכולנו שעקרון ההפתעה נשמט בשניה זו מהידיים, והסכנה שאסון מעלות יחזור הייתה מוחשית. כל אחד הבין שיכול לקרות אסון." ~ "ידיעות אחרונות" 02.07.06 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3268080,00.html]).

▲* "באותם ימים היו שהגדירו את כראמה כיום השביעי של מלחמת ששת הימים. הם טעו. כראמה היתה היום הראשון של מלחמת יום הכיפורים." ~ מתוך מאמרו "כך נדפקנו בכראמה". "הארץ" 06/02/1998.

▲* "באותו לילה, במוצאי הקרב, הוטל על הסיירת לשוב לשדות כראמה כדי לחלץ את שלושת השריונאים הנעדרים שנשארו בשטח בתוך הטנקים הפגועים. אחי אודי, ששימש כמ"פ בצנחנים, הוזעק למלא את מקומי. כשהגיע אמרו חיילי הסיירת - בצר הולך ובצר בא. והפעם אני הייתי הבצר שהלך הביתה. פעולת החילוץ, אגב, בוטלה ברגע האחרון." ~ מתוך מאמרו "כך נדפקנו בכראמה". "הארץ" 06/02/1998.

▲* "אחרי כרמה המשכתי לשרת בצה"ל עוד 20 שנה וכל מה שעשיתי מאז היה בהתאם ללקחי הכישלון ההוא, שנבע מעניין אחד - שכרון כוח, שגם אני, אגב, לקיתי בו באותה עת." ~ מתוך מאמרו "כך נדפקנו בכראמה". "הארץ" 06/02/1998.

▲* "יוני נפגע. אני נוטל את הפיקוד." ~ הפקודה שנתן בקשר בעת מבצע אנטבה, משגילה כי מפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל [[יוני נתניהו]], נהרג והכוחות תחת פיקודו. מתוך הספר "מבצע כדור הרעם" מאת ד"ר אביגדור שחן.

▲* "לפתע התרומם משמאלי מחבל. יריתי בו כדור בודד בחזה, הוא נפל לאחור." ~ על הפריצה לטרמינל בו הוחזקו בני הערובה במבצע אנטבה. מתוך הספר "מבצע כדור הרעם" מאת ד"ר אביגדור שחן.

▲* "אני הייתי 22 שנה איש צבא, ראיתי ועשיתי לא מעט בחיי. במקרה נקלעתי לסיפור תימרת, והחיידק נדבק בי. אני חופשי לעשות מה שאני רוצה, נכון שיש כאן מלחמה עיקשת וקרבות בבירוקרטיה ובעוד כמה דברים, מתעצבנים, מתאכזבים, אבל בשורה התחתונה אתה מקים ישוב בארץ. אני מנסה לשלב בדרך שלי בין הציונות לבין היזמות. נפלה בחלקי הזכות ללכת בדרכם של סבי וסבתי, שהיו היזמים הראשונים בארץ. בחמש עשרה השנים מאז שחרורי מצה"ל הקמתי שני ישובים. אתה לא מתאר לעצמך את הסיפוק מאחורי מבצע שכזה. האתגר עצום, והוא עולה על כל תפקיד שהוצע לי, לרבות במערכת הפוליטית והביטחונית. כמובן שגם צריך לחיות מזה, ואני לא מתלונן." ~ על הקמת הישוב תמרת שבגליל. "גלובס" 15/04/2001 ([http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=483671]).

▲* "לא צריך לקרוא לתופעה הזו כך. הלוחמים נבחרים לפי מדדים מקצועיים בלבד. זה כמו שלא קראנו 'השתלטות' להתיישבות העובדת כשזו הייתה מעין עמוד השדרה הביטחוני והפיקודי של הצבא." ~ על ריבוי לוחמים מהמגזר הדתי ביחידת העילית [[W:יחידת שלדג|שלדג]] ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/049/293.html]).

▲* "יותר ויותר צעירים שאני פוגש, במפגשים באזור תל אביב, הרצליה, רעננה, חוזרי ומעלים את עניין גלעד שליט כאשר הם מסבירים מדוע הם מסרבים להתגייס. ההסבר של אותם צעירים הוא שלטענתם הם אינם מוכנים ללכת לצבא כי אם הם יפלו בשבי, חלילה, יקרה להם מה שקורה לגלעד שליט היום." ~ בצר על השפעת עניין גלעד שליט על המוטיבציה להתגייס ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/813/720.html]).

▲* "תמצית הציונות." ~ "מבצע אנטבה" בעיני מוקי בצר. מתוך הספר "סיירת מטכ"ל" מאת משה זונדר.

▲* "עבדתי תמיד עם הנוער. מפקד בצבא הוא לא רק נלחם ומבצע משימות, הוא גם מחנך, גם אבא ואמא." ~ על העיסוק בחינוך והעבודה עם בני נוער ([http://www.cartisbikur.co.il/fullText.asp?mechina=&page=729&VID=462]).

▲* "אנחנו כבר בני 60-50 שאיכפת להם ממה שקורה, אנשים מודאגים בעלי רקורד של עשייה בדופק של המדינה. חווינו מלחמות, איבדנו חברים, יש לנו שם ילדים, הבן שלי היה בסיירת מטכ"ל. טעינו כולנו באופן אישי, וגם המנהיגות טעתה באופן ברור לגמרי לאורך השנים." ~ מתוך "הארץ" ([http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=215407&contrassID=2&subContrassID=0&sbSubContrassID=0])

▲* "התקשורת הסתירה מעם ישראל את העובדה שמ-68' עד יום כיפור התקיימו מפגשים בין המלך חוסיין והמנהיגים שלנו במטרה להגיע להסכם שלום. זו החמצה נוראה. ב-71' סאדאת רצה לנהל איתנו מגעים וגולדה דחתה את זה על הסף. איזה מחיר שילמנו? האסון הכי נורא שקרה לנו. עד היום אנחנו מושפעים מזה. היא גם אמרה שאין עם פלשתיני ואנחנו היינו צעירים, שירתנו במסגרות צבאיות, ולא היה לנו ראש להתמודד עם זה." ~ מתוך "הארץ" ([http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=215407&contrassID=2&subContrassID=0&sbSubContrassID=0])

▲* "אריק שרון מכיר את כולנו. אני הייתי מ"מ צעיר בששת הימים תחת האוגדה שלו ומ"פ ותיק ביום כיפור תחת האוגדה שלו. במקומו הייתי קורא לנציגים מהחממה לחוות השקמים ומתחבט ביחד איתם. אבל אין לו זמן כי בחצי הראשון של היום הוא חושב איך לעבור את ביבי ובחצי השני איך לעבור את ערפאת." ~ על [[אריאל שרון]]. מתוך "הארץ" ([http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=215407&contrassID=2&subContrassID=0&sbSubContrassID=0])