טל רוסו: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות)
Marloweperel (שיחה | תרומות)
שורה 15:
==נאמר עליו==
* "אחרי שנת שירות בקן של מחנות העולים בקריית ביאליק התגייס ליחידת שלדג. הוא היה בסך הכל סמל שסיים מסלול כשמפקד הצוות שלו, בדרגת קצין, סולק. מפקד היחידה, שזיהה את המנהיגות הטבעית של רוסו, מינה אותו למפקד הצוות. אצל אף אחד זה לא היה עובר טוב, אבל את רוסו העריצו. משך שבועיים ניסה לפקד על הצוות מתוך הצוות. גר עם החברים שלו והתנהג כאילו לא השתנה כלום. אחר כך הבין שזה בלתי אפשרי. ארז את הדברים ועבר למגורי הקצינים. שנים אחר כך, כשקיבל דרגת אלוף, "צוות רוסו" חיבר לו שיר על משקל "מה הוא עושה לה". "יש לו חושים של בדווי ונתונים של רמבו", כתבו עליו, "ולכולם ברור, שהוא גם אחלה בחור". הצוות סיים והשתחרר, ומרוסו ביקשו לצאת לקורס קצינים. הוא סירב. אין לו אמון, אמר, בקורס שאותו סיימו בהצלחה, בין השאר, אנשים שהוא הדיח." ~ מתוך [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/944/004.html ראיון] לעיתון "מעריב", 19 בספטמבר.
* "הכוח השני כבש את מתחם המוזיאון בביירות, במה שנחשב לקרב מופת בתולדות המלחמה. מאוחר יותר השתתף אותו הכוח בקרבות אחרים בביירות, בהם נפלו בזו אחר זו מפקדות פת"ח מבוצרות היטב. לפני כיבוש מוזיאוןהמוזיאון, קצין המודיעין של היחידה איתר תרשים מפורט של המבנה בתיקי הארכיון הלאומי של ביירות. התרשים כלל תיאור מדוייק של כל החדרים במוזיאון. הלוחמים פשטו בו זמנית דרך כל הפתחים, והסתערו באש וברימונים על המחבלים המבוצרים. בראיון לאריאלה רינגל- הופמן שפורסם ב"ידיעות אחרונות" שיחזר אל"מ טל רוסו, שהיה אז מפקד פלגה בשלדג, את הפריצה למתחם המוזיאון: 'הצמדנו חומר נפץ לקיר המבנה. חשבנו שזה יעשה חור בקיר, אבל בפועל פוצצנו את הספרייה הלאומית של ביירות וגשם של דפים ירד עלינו. תחת אש של אר.פי.ג'י פרצנו למוזיאון.' את הקרב מול אנשי הפת"ח, ניהלו לוחמי שלדג כשהם מתרוצצים בין חפצי אומנות ואוסף של מטבעות עתיקים המוטלים על הרצפה." ~ מתוך הכתבה "הקלף הסודי של חיל האוויר" מאת עמיר רפפורט וגיא לשם שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" ב- 1999\04\24.
* "הסיפורים על רוסו תפסו תאוצה. סיפרו שהוא מסוגל להיכנס מתחת לג'יפ ולהרים אותו עם שתי רגליים. תיארו שהגיע לאירוע בשטחים ונתקל בנהג ב.מ.וו מקומי. הנהג ניסה לנסוע במהירות ולפגוע בכוח. רוסו עט על הרכב. מעוצמת ההתנפלות הרכב נהרס. לרוסו נשברה רק אצבע. הוא עצמו נהנה מההילה, אבל לא מפרט. כששואלים אותו הוא מזכיר תמיד את ג'יבלי הקטן, שהיה מגיע לסיירת מטכ"ל לספר על השבי שלו. 'מה היה שם בדיוק אני לא זוכר', נהג ג'יבלי לומר, 'אבל יש לי בשבילכם סיפור נהדר'. 'היסטוריה', אומר רוסו, 'באופן כללי, כל הזמן משתפרת. זה הדבר הכי דינמי שקיים'. מה בעניין הג'יפ? 'הג'יפים נעשו היום יותר כבדים", הוא צוחק. "פעם, הג'יפים פשוט היו קלים'." ~ מתוך [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/944/004.html ראיון] לעיתון "מעריב", 19 בספטמבר
* "הוא השתחרר מהצבא. חזר שוב במלחמת שלום הגליל. במלחמה תפקד כמפקד פלוגה, על אף שהיה רק סמל ראשון. הכוח שלו פעל בציר החוף. מספרים שבחלקים גדולים טיהר מקומות לגמרי לבד. "מלחמה מעניינת", אומר רוסו על המלחמה ההיא, בלי להסגיר פרטים. בסופה, מונה לסרן. לימים, אמר שזה לא תקין שקצין לא יעבור דרך בה"ד 1." ~ מתוך [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/944/004.html ראיון] לעיתון "מעריב", 19 בספטמבר