דרור וינברג: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות) |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
* "והעיקר, חברים, בלי תירוצים. בלי סיפורי סבתות ורחמנות עצמית. אצלנו יש כלל: 'אין תירוצים — יש תוצאות'. רק בכיינים מתחבאים מאחורי תירוצים. קשה לי כואב לי בוכה לי. אנחנו בצבא צריכים אנשים חזקים. גיבורים. גיבורים בכוח, גיבורים ברוח. אתם מוזמנים להכין את עצמכם להיות הגיבורים הבאים שלנו. גיבורים רציניים, אנשים עם עוצמה. זה השם של המכינה שלכם, לא?" ~ מתוך מתוך פרק בספר "וקראתם דרור" בעריכת רונית לוינשטיין-מלץ הוצאת "ידיעות ספרים" 2010 ([http://www.srugim.co.il/4479-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA%D7%9D-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92-%D7%96%D7%9C?di=1]).
* "חייל דתי צריך להיות מאה אחוז דתי. אבל הוא גם צריך להיות מאה אחוז חייל. חייל דתי מצ'וקמק לא רק פוגע בחיילות שלו, אלא פוגע גם ביראת שמים שלו. אתם מבינים על מה אני מדבר בכלל?" ~ מתוך מתוך פרק בספר "וקראתם דרור" בעריכת רונית לוינשטיין-מלץ הוצאת "ידיעות ספרים" 2010 ([http://www.srugim.co.il/4479-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA%D7%9D-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92-%D7%96%D7%9C?di=1]).
* "יש לדעת לחנך ולהתחנך ולפעול כך, שבמקום שלא ברור מה לעשות, צריך לדעת להגדיר את ה'מה' ומתוך כך את ה'איך'. מפקדים במרחב העשייה שלהם, על פי מה שהוגדר להם, מחויבים לדעת להגדיר לעצמם, גם באילוצים הקיימים, מה לעשות ובצורה הטובה ביותר. ניתן לעשות כך, חובה לעשות כך, וזה עניינו של המפקד בהקשר זה." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 23.10.00
([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36637]).
* "ראשית, דע לך - שאין עניינך לעסוק בנושאים צבאיים מול תלמידיך - המפקדים. לא שאתה לא מבין, ואולי בעצם כן - אתה לא מבין, אולם לא זאת הנקודה. העניין הוא שבאופן ערכי חינוכי זה לא מהעניין. דווקא בתקופה זו, כאשר כולם עוסקים בכל ולכל אחד יש מה להגיד בנושאים שונים, לא לו, כל אחד צריך לעסוק בעניינו. לענייננו. ואני מרשה לעצמי לקבוע (למיטב שפיטתי) - למ"מ, מ"פ, מג"ד, יש (והרבה) מה לעשות בלחימה ביש"ע תמיד. אין סיבה, ואסור שמשהו יבלבל אותו, ברמות האלו. יותר מכך, עצם העמדת השאלה בנושאים אלו היא הבלבול. המפקדים עוסקים יותר מדי בנושאים אסטרטגיים והעיסוק בזה גורם לכך שהמפקדים הזוטרים והבינוניים כובלים את ידי עצמם, למרות שיש להם הרבה מה לעשות בהמון תחומים. אין לי עניין להעביר לך שיעור כרגע בצבאיות, אולם העשייה בתחום הטכנו-טקטי - טקטי היא ללא גבול. מעבר לזה, העיסוק של הרמות הנ"ל בנושאים נורמטיביים, טיפול בפרט, משמעת, לכידות, מורל, גאוות יחידה, בניין הכוח לנגזרותיו השונות, מבצעיות, תובענות, רמת דרישות וכו' - שהם נושאים תמידיים שיש צורך לטפל בהם, ותמיד. תמיד יש מה לעשות, לשפר." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 23.10.00
([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36637]).
* "הבעיה כפי שציינתי הנה, שבמקום שאנחנו (הם) נעשה את המוטל עלינו (עליהם) בצורה הטובה ביותר, אנחנו (הם) עוסקים בנושאים אחרים - מבקרים את הממונים עלינו, מבקרים את הממשלה. עצם העיסוק בביקורת הוא תסמונת מסוכנת. נכון שצריך לברר סוגיות ולהעמיק בהן. סוגיות מהותיות ואחרות, נכון והכרחי לעסוק בהן. כפי שאמרנו, הסוגיות שבהן אנחנו עוסקים הנן סוגיות מהותיות תרבותיות. לכן, הבירור צריך שיעשה דרך תורה, דרך בית המדרש, דרך לימוד "אמונת עתנו". אבל בתחום העשייה זה לא בהכרח כך. צריך להיזהר מהתרבות העכשווית - ישנה מחלה המתפתחת, שכל אחד מתיימר להתעסק בכל ופחות מתמקד בתחום שעליו הוא אחראי. לא ארחיב בכך, אולם חכמתנו (חכמתכם) הנה לגדל אנשי מעשה שיבינו, ישכילו וידעו - מצד אחד לשבת בבית המדרש ולעסוק בסוגיות מהותיות עיוניות וכו' ומאידך, שיתייחסו לעשייתם, לתחום אחריותם, תוך התרכזות ומיקוד על האמון עליהם ובכך יקדמו אותו, ימסדו אותו, ישפרו אותו ובעיקר יובילו אותו קדימה." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 23.10.00
([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36637]).
* "ישנם דברים שצריך לכתוב. לא מספיק רק להגיד." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 25.5.99 ([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36637]).
* "יש לתבוע מהצעירים יותר. רמתם גבוהה, יכולתם גבוהה. לכן, אין להיגרר אחריהם, יש להניע אותם קדימה, לתבוע מהם ולדרוש מהם יותר. הצעירים צריכים להרגיש מאותגרים - לא אתגרי הרפתקה, לדוגמא: "גדנ"ע צלילה", אלא תביעה אמיתית פנימית כוללת. למה אני פותח בכך? בהיותי במכינה ראיתי את הבחורים - הלבוש שלהם, ההתנהגות שלהם. אסור לזלזל בסממנים חיצוניים - חיצוניות מעידה על הפנימיות, במיוחד כשמדובר בלבוש. צניעות היא מידה בנפש! כן. קשה לראות את התלמידים נכנסים כך לבית מדרש. צריך להציב להם סטנדרט. איני יודע מה הטכניקה להטמיע בהם תכונה זו, אבל אסור שבית המדרש יהיה מובל ע"י נורמות בינוניות ומבולבלות (כמובן של התלמידים). בית המדרש צריך להוביל, להניע תהליכים, להציב את הרף, ובאופן נמרץ וברור." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 25.5.99 ([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36637]).
==נאמר עליו==
* "התפעלתי מהאופן שבו דרור מתנהל בטבעיות עם קצינים בכירים מצד אחד, ומשתלב בקלות עם החיילים בגדוד מצד שני. הרבה תמונות שלו צילמתי: לוחץ יד לרמטכ"ל, צ'פחה לאלוף הפיקוד, חיבוק לרס"ר ו'תיסלם' לחיילי פלוגה מסייעת. אמרתי לו את זה בסוף הטקס, כשאספתי את הציוד שלי, והילדים עזרו לי בקיפול. 'אתה יודע מה הסוד?' שאל אותי וענה מיד בעצמו, 'הגובה שלי.' אני מוכרח להודות שהתקשיתי לרדת לסוף דעתו. 'מי זה ר' [[אריה לוין]] אתה יודע?' שאל שוב. לא ממש. 'הצדיק הירושלמי, לא שמעת עליו?' התפלא. כאילו שאני מכיר צדיקים. 'הוא היה אדם גדול, שעסוק כל הזמן במעשי חסד. משהו מיוחד. עזר לעניים, הלך לבקר חולים שאין להם משפחה ואין מי שיבקר אותם, הלך אפילו לבקר מצורעים.' דרור הסתכל עלי, בודק אם אני איתו. 'מספרים עליו שפעם שם לב שאחד ממכריו מתחמק מלומר לו שלום. ר' אריה התפלא ושאל אותו מדוע. האדם הזה ענה שהוא מסתובב בלי כיפה והוא מתבייש שר' אריה יראה אותו ככה. ר' אריה ענה לו בנחת: 'אל תדאג. אני נמוך קומה. אני לא רואה אם יש לך כיפה על הראש. אני רואה רק עד הלב!' דרור הסתכל בחיוך לתוך עיני, עיניו שואלות. איזה סיפור מתוק. 'גם אני נמוך קומה,' דרור המשיך. 'ומר' אריה למדתי שזה יתרון. בגלל זה אני לא רואה את הדרגות שעל הכתף. אני רואה רק עד הלב. מי שנותן את הלב - אני איתו.'" ~ מתוך מתוך פרק בספר "וקראתם דרור" בעריכת רונית לוינשטיין-מלץ הוצאת "ידיעות ספרים" 2010 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3906084,00.html]).
שורה 9 ⟵ 17:
* "להגיד שדרור היה אמיץ זה כמו להגיד על השמש שהיא זורחת, ברור שהיא זורחת ושעכשיו יום. ... דרור נתן את הכוח - בנו, בפקודים שלו - להיות אמיצים. ... היה לו גם אומץ לב ציבורי לעמוד על דעתו בכל מקום ומול כל דרג, וגם אומץ לתת גיבוי לפקודים שלו, שלא תמיד היה מגיע להם, מתוך הבנה שהוא שם בשביל לגבות אותם - קודם כול כי הוא המפקד שלהם - בצורה שלא ראיתי אצל שום מפקד אחר. ... זה בעיניי האומץ של דרור, היכולת שלו לשדר אלינו כמנהיג, כמפקד, את הדרישה להיות אמיצים ולהיות מסוגלים לעבור תקופות קשות ומשברים." ~ דבריו של סגן-אלוף גיא חזות ששימש כמ"פ בגדוד 890 וכסמג"ד של דרור ב"מגלן" ([http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=516486]).
* "דרור היה אחד ממפקדי השדה הבולטים בצה"ל, וייעדנו אותו לגדולות. הוא נהרג באופן סמלי במהלך אירוע שמייצג את הדבר שהאמין בו יותר מכל - הגנה על בטחונם של התושבים והאזרחים באזור." ~ האלוף [[משה קפלינסקי]] ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2250533,00.html]).
* "אני מעוניין לספר לכם מקרה שקרה לי וממחיש את הדברים. בסיום המסלול, ביצעתי עם חיילי את מסכם המסלול. שבוע מתיש פיזית ונפשית האמור לסכם את הכשירויות השונות שנרכשו במהלך המסלול. במהלך אותו שבוע הגענו למצב שבו שרר מזג אוויר קיצוני, והייתי צריך לקבל החלטה: או שממשיכים ואני לוקח סיכון שחיילי יתייבשו ואף גרוע מכך, או שנשנה את כיוון הליכתנו לעבר אזור מוצל. בכל, בעצם, יש כאן מעין ויתור עצמי. זה לא המקום להתעסק בשאלה היכן עובר הקו בין בריאות החיילים לבין עמדה במשימה בכל מחיר אך ברור שהוא דק... ניסיתי להשיג בקשר את הרמה הממונה אך לא נעניתי... התחבטתי בדילמה - התייעצתי עם החובשים ולבסוף החלטתי לשנות מהמשימה. מאוחר יותר הצלחנו ליצור קשר - והמפל"ג הגיע לבקר. איתו הגיע גם המפל"ג המקביל (קוצ'יני) והדבר הראשון שאמר לי קוצ'יני הוא שאם לא היה לי קשר עם אף אחד, ושקלתי את ההחלטה בכובד ראש - הוא מאחורי ומגבה אותי (באותו לילה שילמנו על זה בהרבה ק"מ...). לאחר המסכם סיפר לי קוצ'יני שהיה לו מקרה דומה עם דרור, שגם בו קוצ'יני היה צריך לקבל את ההחלטה לבד, החלטה שגם הייתה לא פשוטה, וכאשר אח שלי הגיע אליו הוא אמר לו אותו דבר בדיוק, וכידוע דרור לא היה מן הוותרנים..." ~ אחיו, מתן, מספר עליו ([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36143])
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=דרור וינברג}}
| |||