דרור וינברג: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
* "והעיקר, חברים, בלי תירוצים. בלי סיפורי סבתות ורחמנות עצמית. אצלנו יש כלל: 'אין תירוצים — יש תוצאות'. רק בכיינים מתחבאים מאחורי תירוצים. קשה לי כואב לי בוכה לי. אנחנו בצבא צריכים אנשים חזקים. גיבורים. גיבורים בכוח, גיבורים ברוח. אתם מוזמנים להכין את עצמכם להיות הגיבורים הבאים שלנו. גיבורים רציניים, אנשים עם עוצמה. זה השם של המכינה שלכם, לא?" ~ מתוך מתוך פרק בספר "וקראתם דרור" בעריכת רונית לוינשטיין-מלץ הוצאת "ידיעות ספרים" 2010 ([http://www.srugim.co.il/4479-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA%D7%9D-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92-%D7%96%D7%9C?di=1]).
* "חייל דתי צריך להיות מאה אחוז דתי. אבל הוא גם צריך להיות מאה אחוז חייל. חייל דתי מצ'וקמק לא רק פוגע בחיילות שלו, אלא פוגע גם ביראת שמים שלו. אתם מבינים על מה אני מדבר בכלל?" ~ מתוך מתוך פרק בספר "וקראתם דרור" בעריכת רונית לוינשטיין-מלץ הוצאת "ידיעות ספרים" 2010 ([http://www.srugim.co.il/4479-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA%D7%9D-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92-%D7%96%D7%9C?di=1]).
* "יש לדעת לחנך ולהתחנך ולפעול כך, שבמקום שלא ברור מה לעשות, צריך לדעת להגדיר את ה'מה' ומתוך כך את ה'איך'. מפקדים במרחב העשייה שלהם, על פי מה שהוגדר להם, מחויבים לדעת להגדיר לעצמם, גם באילוצים הקיימים, מה לעשות ובצורה הטובה ביותר. ניתן לעשות כך, חובה לעשות כך, וזה עניינו של המפקד בהקשר זה." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 23.10.00 ([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36637]).
* "ראשית, דע לך - שאין עניינך לעסוק בנושאים צבאיים מול תלמידיך - המפקדים. לא שאתה לא מבין, ואולי בעצם כן - אתה לא מבין, אולם לא זאת הנקודה. העניין הוא שבאופן ערכי חינוכי זה לא מהעניין. דווקא בתקופה זו, כאשר כולם עוסקים בכל ולכל אחד יש מה להגיד בנושאים שונים, לא לו, כל אחד צריך לעסוק בעניינו. לענייננו. ואני מרשה לעצמי לקבוע (למיטב שפיטתי) - למ"מ, מ"פ, מג"ד, יש (והרבה) מה לעשות בלחימה ביש"ע תמיד. אין סיבה, ואסור שמשהו יבלבל אותו, ברמות האלו. יותר מכך, עצם העמדת השאלה בנושאים אלו היא הבלבול. המפקדים עוסקים יותר מדי בנושאים אסטרטגיים והעיסוק בזה גורם לכך שהמפקדים הזוטרים והבינוניים כובלים את ידי עצמם, למרות שיש להם הרבה מה לעשות בהמון תחומים. אין לי עניין להעביר לך שיעור כרגע בצבאיות, אולם העשייה בתחום הטכנו-טקטי - טקטי היא ללא גבול. מעבר לזה, העיסוק של הרמות הנ"ל בנושאים נורמטיביים, טיפול בפרט, משמעת, לכידות, מורל, גאוות יחידה, בניין הכוח לנגזרותיו השונות, מבצעיות, תובענות, רמת דרישות וכו' - שהם נושאים תמידיים שיש צורך לטפל בהם, ותמיד. תמיד יש מה לעשות, לשפר." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 23.10.00 ([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36637]).▼
* "הבעיה כפי שציינתי הנה, שבמקום שאנחנו (הם) נעשה את המוטל עלינו (עליהם) בצורה הטובה ביותר, אנחנו (הם) עוסקים בנושאים אחרים - מבקרים את הממונים עלינו, מבקרים את הממשלה. עצם העיסוק בביקורת הוא תסמונת מסוכנת. נכון שצריך לברר סוגיות ולהעמיק בהן. סוגיות מהותיות ואחרות, נכון והכרחי לעסוק בהן. כפי שאמרנו, הסוגיות שבהן אנחנו עוסקים הנן סוגיות מהותיות תרבותיות. לכן, הבירור צריך שיעשה דרך תורה, דרך בית המדרש, דרך לימוד "אמונת עתנו". אבל בתחום העשייה זה לא בהכרח כך. צריך להיזהר מהתרבות העכשווית - ישנה מחלה המתפתחת, שכל אחד מתיימר להתעסק בכל ופחות מתמקד בתחום שעליו הוא אחראי. לא ארחיב בכך, אולם חכמתנו (חכמתכם) הנה לגדל אנשי מעשה שיבינו, ישכילו וידעו - מצד אחד לשבת בבית המדרש ולעסוק בסוגיות מהותיות עיוניות וכו' ומאידך, שיתייחסו לעשייתם, לתחום אחריותם, תוך התרכזות ומיקוד על האמון עליהם ובכך יקדמו אותו, ימסדו אותו, ישפרו אותו ובעיקר יובילו אותו קדימה." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 23.10.00 ([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36637]).▼
▲* "ראשית, דע לך - שאין עניינך לעסוק בנושאים צבאיים מול תלמידיך - המפקדים. לא שאתה לא מבין, ואולי בעצם כן - אתה לא מבין, אולם לא זאת הנקודה. העניין הוא שבאופן ערכי חינוכי זה לא מהעניין. דווקא בתקופה זו, כאשר כולם עוסקים בכל ולכל אחד יש מה להגיד בנושאים שונים, לא לו, כל אחד צריך לעסוק בעניינו. לענייננו. ואני מרשה לעצמי לקבוע (למיטב שפיטתי) - למ"מ, מ"פ, מג"ד, יש (והרבה) מה לעשות בלחימה ביש"ע תמיד. אין סיבה, ואסור שמשהו יבלבל אותו, ברמות האלו. יותר מכך, עצם העמדת השאלה בנושאים אלו היא הבלבול. המפקדים עוסקים יותר מדי בנושאים אסטרטגיים והעיסוק בזה גורם לכך שהמפקדים הזוטרים והבינוניים כובלים את ידי עצמם, למרות שיש להם הרבה מה לעשות בהמון תחומים. אין לי עניין להעביר לך שיעור כרגע בצבאיות, אולם העשייה בתחום הטכנו-טקטי - טקטי היא ללא גבול. מעבר לזה, העיסוק של הרמות הנ"ל בנושאים נורמטיביים, טיפול בפרט, משמעת, לכידות, מורל, גאוות יחידה, בניין הכוח לנגזרותיו השונות, מבצעיות, תובענות, רמת דרישות וכו' - שהם נושאים תמידיים שיש צורך לטפל בהם, ותמיד. תמיד יש מה לעשות, לשפר." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 23.10.00
▲* "הבעיה כפי שציינתי הנה, שבמקום שאנחנו (הם) נעשה את המוטל עלינו (עליהם) בצורה הטובה ביותר, אנחנו (הם) עוסקים בנושאים אחרים - מבקרים את הממונים עלינו, מבקרים את הממשלה. עצם העיסוק בביקורת הוא תסמונת מסוכנת. נכון שצריך לברר סוגיות ולהעמיק בהן. סוגיות מהותיות ואחרות, נכון והכרחי לעסוק בהן. כפי שאמרנו, הסוגיות שבהן אנחנו עוסקים הנן סוגיות מהותיות תרבותיות. לכן, הבירור צריך שיעשה דרך תורה, דרך בית המדרש, דרך לימוד "אמונת עתנו". אבל בתחום העשייה זה לא בהכרח כך. צריך להיזהר מהתרבות העכשווית - ישנה מחלה המתפתחת, שכל אחד מתיימר להתעסק בכל ופחות מתמקד בתחום שעליו הוא אחראי. לא ארחיב בכך, אולם חכמתנו (חכמתכם) הנה לגדל אנשי מעשה שיבינו, ישכילו וידעו - מצד אחד לשבת בבית המדרש ולעסוק בסוגיות מהותיות עיוניות וכו' ומאידך, שיתייחסו לעשייתם, לתחום אחריותם, תוך התרכזות ומיקוד על האמון עליהם ובכך יקדמו אותו, ימסדו אותו, ישפרו אותו ובעיקר יובילו אותו קדימה." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 23.10.00
* "ישנם דברים שצריך לכתוב. לא מספיק רק להגיד." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 25.5.99 ([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36637]).
* "יש לתבוע מהצעירים יותר. רמתם גבוהה, יכולתם גבוהה. לכן, אין להיגרר אחריהם, יש להניע אותם קדימה, לתבוע מהם ולדרוש מהם יותר. הצעירים צריכים להרגיש מאותגרים - לא אתגרי הרפתקה, לדוגמא: "גדנ"ע צלילה", אלא תביעה אמיתית פנימית כוללת. למה אני פותח בכך? בהיותי במכינה ראיתי את הבחורים - הלבוש שלהם, ההתנהגות שלהם. אסור לזלזל בסממנים חיצוניים - חיצוניות מעידה על הפנימיות, במיוחד כשמדובר בלבוש. צניעות היא מידה בנפש! כן. קשה לראות את התלמידים נכנסים כך לבית מדרש. צריך להציב להם סטנדרט. איני יודע מה הטכניקה להטמיע בהם תכונה זו, אבל אסור שבית המדרש יהיה מובל ע"י נורמות בינוניות ומבולבלות (כמובן של התלמידים). בית המדרש צריך להוביל, להניע תהליכים, להציב את הרף, ובאופן נמרץ וברור." ~ מתוך מכתב שכתב לחברו, הרב מאיר כהן ב- 25.5.99 ([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36637]).
| |||