ויקיציטוט

דרור וינברג: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Marloweperel (שיחה | תרומות)
1,696 עריכות
אין תקציר עריכה
Marloweperel (שיחה | תרומות)
1,696 עריכות
שורה 12:
==נאמר עליו==
* "התפעלתי מהאופן שבו דרור מתנהל בטבעיות עם קצינים בכירים מצד אחד, ומשתלב בקלות עם החיילים בגדוד מצד שני. הרבה תמונות שלו צילמתי: לוחץ יד לרמטכ"ל, צ'פחה לאלוף הפיקוד, חיבוק לרס"ר ו'תיסלם' לחיילי פלוגה מסייעת. אמרתי לו את זה בסוף הטקס, כשאספתי את הציוד שלי, והילדים עזרו לי בקיפול. 'אתה יודע מה הסוד?' שאל אותי וענה מיד בעצמו, 'הגובה שלי.' אני מוכרח להודות שהתקשיתי לרדת לסוף דעתו. 'מי זה ר' [[אריה לוין]] אתה יודע?' שאל שוב. לא ממש. 'הצדיק הירושלמי, לא שמעת עליו?' התפלא. כאילו שאני מכיר צדיקים. 'הוא היה אדם גדול, שעסוק כל הזמן במעשי חסד. משהו מיוחד. עזר לעניים, הלך לבקר חולים שאין להם משפחה ואין מי שיבקר אותם, הלך אפילו לבקר מצורעים.' דרור הסתכל עלי, בודק אם אני איתו. 'מספרים עליו שפעם שם לב שאחד ממכריו מתחמק מלומר לו שלום. ר' אריה התפלא ושאל אותו מדוע. האדם הזה ענה שהוא מסתובב בלי כיפה והוא מתבייש שר' אריה יראה אותו ככה. ר' אריה ענה לו בנחת: 'אל תדאג. אני נמוך קומה. אני לא רואה אם יש לך כיפה על הראש. אני רואה רק עד הלב!' דרור הסתכל בחיוך לתוך עיני, עיניו שואלות. איזה סיפור מתוק. 'גם אני נמוך קומה,' דרור המשיך. 'ומר' אריה למדתי שזה יתרון. בגלל זה אני לא רואה את הדרגות שעל הכתף. אני רואה רק עד הלב. מי שנותן את הלב - אני איתו.'" ~ מתוך מתוך פרק בספר "וקראתם דרור" בעריכת רונית לוינשטיין-מלץ הוצאת "ידיעות ספרים" 2010 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3906084,00.html]).
* "'אני שמח לארח אצלנו את אל"מ דרור וינברג, מח"ט יהודה. לא אוכל לספר שבחו בפניו…' ודרור הוסיף, 'וגם לא בפניו.'" ~ מתוך מתוך פרק בספר "וקראתם דרור" בעריכת רונית לוינשטיין-מלץ הוצאת "ידיעות ספרים" 2010 ([http://www.srugim.co.il/4479-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA%D7%9D-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92-%D7%96%D7%9C?di=1]).
* "כשדרור וינברג ז"ל, מח"ט חברון שנהר ג בפיגוע בציר המתפללים, הגיע לפקד על היחידה, הוא ניגש לאלוף הפיקוד ושאל אותו: 'אם אתה רוצה למבצע את חיל האוויר, כמה זמן ייקח להם להתארגן?', והאלוף ענה לו: 'שלושה שבועות'. דרור בלי למצמץ אמר לו שלנו זה ייקח שבוע, וככה היה." ~ קצין ביחידה מספר על דרור וינברג כמפקד [[W:יחידת מגלן|יחידת מגלן]] ([http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/471/756.html]).
* "להגיד שדרור היה אמיץ זה כמו להגיד על השמש שהיא זורחת, ברור שהיא זורחת ושעכשיו יום. ... דרור נתן את הכוח - בנו, בפקודים שלו - להיות אמיצים. ... היה לו גם אומץ לב ציבורי לעמוד על דעתו בכל מקום ומול כל דרג, וגם אומץ לתת גיבוי לפקודים שלו, שלא תמיד היה מגיע להם, מתוך הבנה שהוא שם בשביל לגבות אותם - קודם כול כי הוא המפקד שלהם - בצורה שלא ראיתי אצל שום מפקד אחר. ... זה בעיניי האומץ של דרור, היכולת שלו לשדר אלינו כמנהיג, כמפקד, את הדרישה להיות אמיצים ולהיות מסוגלים לעבור תקופות קשות ומשברים." ~ דבריו של סגן-אלוף גיא חזות ששימש כמ"פ בגדודב[[W:גדוד 890|גדוד 890]] וכסמג"ד של דרור ב"מגלן" ([http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=516486]).
* "דרור היה אחד ממפקדי השדה הבולטים בצה"ל, וייעדנו אותו לגדולות. הוא נהרג באופן סמלי במהלך אירוע שמייצג את הדבר שהאמין בו יותר מכל - הגנה על בטחונם של התושבים והאזרחים באזור." ~ האלוף [[משה קפלינסקי]] ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2250533,00.html]).
* "אני מעוניין לספר לכם מקרה שקרה לי וממחיש את הדברים. בסיום המסלול, ביצעתי עם חיילי את מסכם המסלול. שבוע מתיש פיזית ונפשית האמור לסכם את הכשירויות השונות שנרכשו במהלך המסלול. במהלך אותו שבוע הגענו למצב שבו שרר מזג אוויר קיצוני, והייתי צריך לקבל החלטה: או שממשיכים ואני לוקח סיכון שחיילי יתייבשו ואף גרוע מכך, או שנשנה את כיוון הליכתנו לעבר אזור מוצל. בכל, בעצם, יש כאן מעין ויתור עצמי. זה לא המקום להתעסק בשאלה היכן עובר הקו בין בריאות החיילים לבין עמדה במשימה בכל מחיר אך ברור שהוא דק... ניסיתי להשיג בקשר את הרמה הממונה אך לא נעניתי... התחבטתי בדילמה - התייעצתי עם החובשים ולבסוף החלטתי לשנות מהמשימה. מאוחר יותר הצלחנו ליצור קשר - והמפל"ג הגיע לבקר. איתו הגיע גם המפל"ג המקביל (קוצ'יני) והדבר הראשון שאמר לי קוצ'יני הוא שאם לא היה לי קשר עם אף אחד, ושקלתי את ההחלטה בכובד ראש - הוא מאחורי ומגבה אותי (באותו לילה שילמנו על זה בהרבה ק"מ...). לאחר המסכם סיפר לי קוצ'יני שהיה לו מקרה דומה עם דרור, שגם בו קוצ'יני היה צריך לקבל את ההחלטה לבד, החלטה שגם הייתה לא פשוטה, וכאשר אח שלי הגיע אליו הוא אמר לו אותו דבר בדיוק, וכידוע דרור לא היה מן הוותרנים..." ~ אחיו, מתן, מספר עליו ([http://www.shaveihevron.org/info/hi_show.aspx?id=36143])
שורה 26:
* "המח"ט הבהיר בסבלנות את השקפת עולמו, וסיים במילים: "אני מבטיח כאן לכולכם ומתחייב, שנעשה ככל יכולתנו, ונרדוף את המחבלים עד חורמה." לא ידענו אז למה הוא מתכון בביטוי עד "חורמה". לא ידענו שזה אומר שהוא אישית ישתתף במרדף אחר אחד המחבלים, כשהתקבל לגביו מידע מודיעיני מדויק. הוא חבר לכוח שכיתר את הבית, ובעוד הם מתלבטים איך להוציא את המבוקש מהבית ושוקלים אופציה להוריד את הבניין כולו, הוא חדר אליו דרך הארובה ותפס את המחבל במו ידיו. מאומה מכל זה הוא לא אמר לנו בערב ההוא. לא אמר לאף אחד. במקרה שמעתי. לנו הוא אמר רק "עד חורמה". לא ידענו שאחרי הפיגוע שלנו, המח"ט יוביל דפוסי פעולה חדשים, ורוח אחרת תחל לנשוב באזור." ~ תושב [[W:אדורה|אדורה]] מספר על דברים שנשא וינברג בפני תושבי ההתנחלות לאחר הפיגוע באדורה ב- 27/04/02. מתוך הספר "וקראתם דרור" בעריכת רונית לוינשטיין-מלץ הוצאת "ידיעות ספרים" .2010
* "דקות אחדות מאוחר יותר הגיע למקום האירוע מפקד חטיבת חברון אלוף-משנה דרור ויינברג. המח"ט, לוחם מנוסה שהרג לא פעם מחבלים בקרבות פנים אל פנים, ירד מהג'יפ מוקדם יותר, אך נפגע תוך כדי תנועה ברגל במרחק של כ-20 מטרים מהמקום שבו התבצרו אנשי הג'יהאד. הוא המשיך להתקדם עוד כמה מטרים ואז סב על עקבותיו, כשגילה שנפגע בחזהו, חזר לאחור מטר או שניים ונפל. גם אחד מחיילי החפ"ק שלו נפצע. ויינברג מת מפצעיו כעבור דקות אחדות." ~ על הקרב שבו נהרג וינברג. מתוך מאמר מאת עמוס הראל ב"הארץ" 17/11/02 ([http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=231491&contrassID=1]).
* "בגדוד עשה דרור מהפך. כל מ"פ שגויס לפלוגה בבא"ח חיכה בכיליון עיניים לרגע בו יזכה להצטרף ל"[[W:גדוד 890|גדוד]]". המושגים "הילדים של דרור" ו"אנחנו כל העולם" הפכו לשם דבר בחטיבת הצנחנים ונטעו בקרב המפקדים בגדוד תחושה ש"אנו טובים יותר מהשאר"." ~ על וינברג כמג"ד בצנחנים ([http://www.paratroops.org.il/paratroopDetails.asp?nofelId=1475]).
* ""זה מה שנקרא 'הילדים של דרור'. לא שמעת על המושג הזה?" המפקד שלי שמע שצ'רלי נפצע, ובא לקבל את פנינו. הוא ראה עד כמה התפעלתי מהדרור הזה, וניצל את ההזדמנות ללמד אותי פרק במנהיגות. כנראה באמת כולם מכירים את המג"ד הזה. "דרור אלוף בלגדל מפקדים. הוא לא מתערב, נותן גיבוי מלא, מלווה בזהירות מאחור, אבל לא מנהל את האירוע במקום המפקד שבשטח. זה נוהל ידוע אצלו." "ואם המפקד מפשל?" שאלתי. "אז זהו, שהוא לא. מפקד שסומכים עליו, מפיק מעצמו בדרך כלל פי ארבעה ממה שהוא חושב שהוא מסוגל. אבל אל תדאג. וינברג עומד תמיד מאחור, בשליטה, ואיפה שצריך נותן יד או מגבה. הנה, למשל באירוע הזה, שמעתי שהוא עזר לאפס את סוללת התותחים לכיוון הנכון." איזה גבר. "אבל תדע לך שבחיים הוא לא יספר למ"פ מה הוא עשה בשבילו, כדי שהמ"פ יהיה בטוח שהוא עשה את הכל בכוחות עצמו, ויאמין ביכולות שלו. אם לא הייתי רואה את זה בעיניים שלי בכל המבצעים שיצא לכלבנים שלנו לעבוד איתו, לא הייתי מאמין לסיפורים." אני ראיתי בעיניים איך הוא קיבל את המ"פ שחזר מהמבצע סחוט ומותש. חיוך גדול, צ'פחה חזקה על הכתף. ככה גברים קשוחים יודעים להתלהב." על וינברג כמג"ד ב[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]]. מתוך פרק בספר "וקראתם דרור" בעריכת רונית לוינשטיין-מלץ הוצאת "ידיעות ספרים" 2010 ([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=521574&highlight=%E5%E9%F0%E1%F8%E2#post3880610]).
 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=דרור וינברג}}
אוחזר מתוך "https://he.wikiquote.org/wiki/דרור_וינברג"