משה תמיר: הבדלים בין גרסאות בדף

* "מגיל 18 עד גיל 36 - 37 הייתי בלבנון. כמעט כל השירות הצבאי שלי זה מה שעשיתי, חוץ מתקופות קצרות של מנוחה. עולם המושגים שלנו והעיצוב שלנו כאנשים בוגרים התרחש בלחימה הזאת, וביום אחד זה איננו. אתה מסתכל לצד השני של הגדר ופתאום העולם כמו שאתה מכיר אותו כבר לא קיים. נהרגו לנו אנשים, עברנו חוויות קשות. השקענו שם את מיטב שכלנו, דמיוננו ומרצנו, ופתאום זה נעלם." ~ מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 ([http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=6569 מקור]).

* "בעקבות התגובה של חזבאללה אחרי ההיתקלות חשתי תכונה אחרת מאשר באירועים קודמים, והבנתי שכנראה מי שנמצא בשטח הוא מישהו שיש לו חשיבות מבחינתם. זה היה אחרי אסון השייטת, וידענו שחלקים מגופתו של איתמר אליה עדיין לא הוחזרו. היה לי ברור שתהיה החלפת גופות, וזה מה שעבר לי בראש, אז נתתי את הפקודה. כשאתה מקבל החלטות קשות, עומד מאחורי זה מטען רגשי. סבא שלי היה נעדר 50 שנה. הוא היה מ"פ בקרב על לטרון במלחמת השחרור ומצאו אותו רק אחרי 50 שנה. אתה לא מבין כמה זה חשוב." ~ על החלטה להביא לישראל את גופתו של בנו של השייח [[חסן נסראללה]], מנהיג החזבאללה, לאחר שנהרג בקרב עם לוחמי סיירת אגוז. מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 ([http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=6569 מקור]).

* "מההיכרות איתך, אנחנו יודעים שתזרוק את המגן ותשמור את הסכין." ~ מפקד גדוד הסיור, סא"ל אסף, לתמיר בעת שהיה מח"ט גולני, שהעניק לו כמתנת פרידה סכין קומנדו מחוברת למגן הוקרה, מתוך עיתון "הארץ", 5 בספטמבר 2003 ([http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/607365.html מקור]).

* "אני חושב שצ'יקו תמיר הוא מפקד שדה ייחודי. יכול להיות שגם כך הוא היה צריך ללכת מהצבא. אבל זה היה חייב לקרות לפני שנתיים, לכל היותר שנה. לו עמדו בראש הצבא ומערכת הביטחון אנשים שהמילה 'ערך' וכבוד האדם, גם האדם שחטא, יקרים להם, היה צה"ל זוכה באשרור ערכי גם במחיר של אובדן של קצין מצטיין. בפועל תמיר ילך, הערך היחיד שיאושרר הוא כיסוי התחת של המפקדים הבכירים, וצה"ל יוצא מוכתם מכל הצדדים, בהחלטה שיש עליה תווית של אי־כבוד." ~ [[עפר שלח]] בטורו בעיתון "מעריב", 1 במרץ 2010 ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/070/480.html מקור]).