אמיר ברעם: הבדלים בין גרסאות בדף

* "ההיסטוריון היווני, הרודוטוס, מספר על מהלך הקרב האחרון, כי גם כאשר נותרו רק ספרטנים בודים ללא כלי נשק ומגינים, הם המשיכו להילחם באבנים ובמקלות, "בשיניים ובידיים חשופות," עד אשר נהרג האחרון שבהם. במעבר תרמופילי הוצבה אבן- הקיימת עד היום- ועליה חקוק המשפט: "הו עובר אורח. לך הגד לספרטנים, כי כאן אנו שוכבים נאמנים לחוקיהם." אם נתעלם מהנוקשות ומהקנאות ומהנוקשות שאפיינה את דרך החיים הספרטנית בכלל, ונתמקד בהיבטים הצבאיים והפיקודיים בלבד- הרי שלפנינו ספר מרתק העוסק בתפקידו של המפקד בנוהל הקרב ובמהלכו: מקצוענות, מנהיגות , דוגמה אישית, משמעת מבצעית, אחוות לוחמים, ורגש הבושה שצריך להיות חזק מפחד המוות." ~ מתוך המאמר "מעטים מול רבים" מאת ברעם. פורסם בעיתון "במחנה".

* "הנה, לדוגמה, התדריך האחרון שנתן ליאונידס לקציניו, לפני היציאה לקרב (עמוד 229): "אתם המפקדים, אנשיכם נושאים את עיניהם אליכם כדי לפעול על- פי הדוגמה שתיתנו להם. אל לקצינים להתבודד או להיות רק בחברת הקצינים האחרים, אתם צריכים להיות עם אנשיכם יומם וליל. הניחו להם לראותכם ולראות שאינכם יראים. כאשר יש עבודה לעשותה- הכניסו את ידיכם ראשונים, שאר האנשים יבואו בעקבותיכם. כמה מכם, אני רואה, הקימו לעצמם אוהלים. הפילו אותם מיד. כולנו נישן כפי שאני ישן, בחוץ. העסיקו את אנשיכם, אם אין עבודה לעשותה- תמציאו אותה. אם לחיילים יש זמן לפטפט, פטפוטם הולך לפחד. פעילות, לעומת זאת, מגבירה את התיאבון לפעילות נוספת. הקפידו בכל עת על משמעת קרבית. אסור לאף אחד להתפנות לצרכיו הטבעיים ללא החנית והמגן שלו. זכרו שכלי הנשק המאיימים ביותר של הפרסי, חיל הפרשים שלו והמוני הקשתים והקלעים, הופכים להיות חסרי חשיבות בגלל תנאי הקרקע. זאת הסיבה שבחרנו את האתר הזה. אין באפשרות האויב להחדיר יותר מתריסר אנשים בו בזמן דרך המעברים הצרים האלה, ולרכז יותר מאלף איש לפני החומה. לנו יש ארבעת אלפים. אנו עולים עליהם ביחס של אחד לארבע." סיפור הגבורה של הקרב בתרמופילי, הוא סיפור מופת על מנהיגות צבאית וטקטיקה. על כן, נכון למצוא לו מקום של כבוד בארון הספרים של כל מפקד שדה בצה"ל." ~ מתוך המאמר "מעטים מול רבים" מאת ברעם. פורסם בעיתון "במחנה".

==נאמר עליו==

* " אחד המבצעים האיכותיים ביותר של היחידה, מבצע מורכב ורב משתתפים שכלל שיתוף פעולה עם יחידות כגון פלס"ר 35, מגלן וכוחות חיל האוויר. בעקבות מורכבות המשימה נכנסה היחידה לנוהל קרב שארך כחודשיים וחצי וכלל הכנות רבות, תרגולות שתוף פעולה עם חיל־האוויר וירי טילים רבים באימון, תורגלו כל התרחישים האפשריים ורמת המוכנות המבצעית הייתה גבוהה ביותר. המשימה – חיסול מחבלים ואיתורים במזרעת-כפרה אשר נמצא צפונית לרכס ג`בל צפי וצמוד לג`בע, כפר שהיה בסיס עורפי של חיזבאללה, מקן המחבלים הזה יצאו בין היתר גם המרצחים שהרגו חודשים מספר קודם לכן את אבי מילר ז"ל, שחר רפאלי ז"ל, יונתן בויידן ז"ל ודניאל ריי ז"ל, לכן המבצע היה גם טעון מאד מבחינה רגשית. בחמישה עשר באוקטובר 1994 יצאה היחידה למבצע. רכובים על גבי מרצדסים ביצע הכוח איגוף אדיר, שחדר עד כארבעים ק"מ בעומק לבנון ומאחורי הקו האדום בכדי להגיע אל קן המחבלים מן העורף. הכוח פרק רגלית וביצע תנועה רגלית עד לעמדה שצפתה על מזרעת-כפרה, לאחר שזוהו מחבלים ע"י התצפית הכווין מפקד העמדה, המ"פ דאז, אמיר ברעם את מסוקי התקיפה של חיל־האוויר שהשמידו ארבעה מחבלים. המבצע הוגדר כהצלחה מסחררת מכיוון שעמד הן במשימת השמדת המחבלים והן באיסוף המודיעין שהיה נחוץ במסגרת המבצע, או כפי שהוגדר בסיכומי האלוף: 'המבצע הוכיח שאנו תוקפים כל יעד של חיזבאללה המוכר לנו...'." ~ על מבצע "פנתר ורוד" עליו פיקד ([http://www.zanhanim.org.il/show_item.asp?levelId=43940&itemId=27655&itemType=3&prm=t=3&template=15 מקור])