גל הירש: הבדלים בין גרסאות בדף

 

== מתוך ספרו "סיפור מלחמה, סיפור אהבה" ==

* "לאמירה מנהיגותית, נחושה ותקיפה יש לעתים מקום חשוב: לילה אחד שבתי בראש כוח צנחנים ממשימה מעבר לרצועת הביטחון. שני לוחמים נחבלו קשות במהלך הפעולה ונשאנו אותם על אלונקות, הייתה מצוקת זמנים קשה והכוח היה עייף מאוד. גלשנו אל נהר הסלוקי ועוד היה עלינו לעלות את המצוק התלול שלו לעבר גדר הגבול. הובלתי את הכוח אל נקודת התחלת הטיפוס ובדקות קצרות של מנוחה ושתיית מים קיבצתי אליי את המפקדים. גיא, אחד המ"פים שלי, הציע שנשנה נתיב, שננוע בדרך תלולה פחות או שנישאר עד ללילה הבא באפיק הסלוקי. 'לא נצליח לעלות,' אמר, מניד בראשו. האפשרויות האלו כבר עלו בראשי תוך כדי ההליכה ופסלתי אותן: הנתיב הנוח יותר חשוף לאויב ואנו עלולים להיתפס באור יום כמטרה נוחה, הישארות ליום נוסף תסבך את המבצע. הייתי צריך לפוגג את הספקות באמירה נחושה, בטחתי באנשים, בחינוך הטוב שלהם ובתוכנית. זה נראה בלתי אפשרי, אך בשקט, בלחש, אמרתי למפקדי כוחות המשנה כך: 'אנחנו צנחנים ואנחנו נעלה.' 'השיפוע תלול, האנשים סחוטים והאלונקות כבדות, למרות כל הצנחנות שלנו זה לא אפשרי,' התעקש גיא. גם אני התעקשתי, 'אנחנו צנחנים ואנחנו נעלה.' עלינו."

* "הביתה. איזו מילה מתוקה! בלילות אימונים ארוכים ומפרכים ראיתי במרחקים אורות בתים, חלונות מאירים. ראיתי מכוניות חולפות בכביש כשאנו רובצים לצד הדרך, מושחרי פנים ועמוסי תרמילים. נשבעתי לזכור זאת תמיד: כשאתה מתרווח בכורסה בבית, מתעטף בשמיכה בליל גשם, נושק לילדה הנושמת את שנתה בשלווה, זכור שממש כעת חוצים חרישית את הסבך, מטפסים את המצוק ואורבים בוואדי טובי בניה של הארץ, והם עייפים ורעבים וצמאים, הדופק מואץ והם רטובים מזיעה. ידם על ההדק ואפשר שהפחד שוצף בעורקיהם כעת, אפשר שהזעם או הגעגועים. נשבעתי לזכור זאת תמיד כשאני בבית או נוסע במכוניתי בחשיכה."