אלעזר שטרן: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 23:
* "זה דיון שצריך להתקיים הרבה מעבר לצבא. יש ועדה במשרד הביטחון שעוסקת בענייני הנצחה, יש שם נציגות של אנשי 'יד לבנים' ואנשי רוח, הם צריכים להיות אלה שידונו בזה. זה לא בכדי שבתי קברות צבאיים הם לא באחריות הרמטכ"ל. הם שייכים לאומה. אלה דברים שהאומה עוטפת בהם את הצבא. דווקא בשביל לרומם את המעמד של הצבא, המדינה לוקחת על זה אחריות. אם הייתי מופיע בפני הוועדה הזאת, הייתי אומר שיגידו '[[W:יזכור|יזכור]] עם ישראל' ו'אל מלא רחמים'." ~ ([http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231953.html ראיון]).
* "חשוב להדגיש שבטקסים אנחנו תמיד אומרים שתי תפילות. יזכור ו'אל מלא רחמים', ועל 'אל מלא רחמים' אף אחד עד היום לא קם להתלונן, אז ריבונו של עולם בטוח זוכר את הנופלים במערכות ישראל. האתגר שלנו הוא לדאוג שעם ישראל יזכור ובאין פרוטוקול דתי לנושא, ולרוב העם בישראל אין פרוטוקול דתי. הזיכרון שלנו הוא אתגר מאוד חשוב. אז זה בכלל לא מפריע לי שאומרים 'יזכור עם ישראל', במיוחד שזה נאמר לצד 'אל מלא רחמים' כי אני באמת חושב שאנחנו צריכים להתאמץ מאוד שהעם יזכור." ~ ([http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231953.html ראיון]).
* "אני לא ראיתי את עצמי מעולם כאיש צבא לאורך זמן. כשלעצמי, אינני אוהב את החיים האלה. כל איש צבא שממלא את תפקידו ברצינות לא יאהב את החיים האלה. לבוא הביתה פעם בשבועיים, לגמור בילוי בליל שבת בתוך הצלחת או על השטיח. להעיר את הילדה באמצע הלילה כדי לתת לה נשיקה, כשבבוקר היא שואלת אם אבא היה בבית. בפעילות בט"ש ליד הגדר העסק יותר פשוט. אבל האימונים, המסעות של עשרות ק"מ עם אחריות לבצע את המשימה בלי נפגעים, זה שוחק. כל פעם שנגמר עוד שבוע אני ניגש למראה ובודק אם צצה עוד שערה לבנה." ~ ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/429/627.html מקור]).
* "[[W:מרדכי ואנונו|ואנונו]] כנראה צודק. כנראה שיש לנו פצצות אטום ופצצות ניוטרון והניצחון שלנו בכל מקרה מובטח. אחרת קשה להבין מדוע מתייחסים ככה לשכר משרתי הקבע." ~ ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/429/627.html מקור]).
* "איננו כותבים צוואות, לא לפני צאתנו לשדות הקרב ובוודאי שלא לפני צאתנו לאימונים. אבל לו כתבנו צוואות, ברור לי מה היתה צוואתך וצוואת הנופלים כולם: להמשיך בחיים, לא רק ככורח, אלא גם חיים של תוכן ושמחה. השארת מורשת שאינה נופלת מזו שהותירו חברים אחרים שצעדו באותם שבילים שבהם הלכנו יחד בלילות שחורים משני צדיו של הגבול. באותם שבילים ובשכמותם צעדו רבים וטובים אל מותם. שנים לפניך ושנים אחריך. הם לא שבו משדות הקרב ואתה, עם אותה נכונות בדיוק, לא שבת משדות האימונים." ~ על פקודו שנהרג בתאונת אימונים אילן מנס ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4066264,00.html מקור]).