אלעזר שטרן: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 20:
* "אתם חושבים שמה שנחשב כדאגה לפרט זה לוודא שהחייל שלכם ישן שש שעות בלילה? לא, זה בסך הכול קיום פקודות, משמעת. דאגה לפרט היא דבר שמעבר לפקודות, ואם תרצו, זה גם עוד קצת מנהיגות. ומעבר לכול, זה גם חינוך." ~ מתוך ספרו "משא כומתה" עמוד 147.
* "כשהנשיא שקדם ל[[שמעון פרס]], [[W:משה קצב|זה שפחות מזכירים את שמו עכשיו]], ביקר ב[[W:מיטב (צה"ל)|בקו"ם]], הוא שאל אותי כיצד אני מסביר את המוטיבציה הגדולה של הנוער ללכת ליחידות קרביות, האם זה בזכות [[W:משרד החינוך|משרד החינוך]]? עניתי לו 'כן', לקחתי אוויר והמשכתי, 'משרד החינוך הפלסטיני...'" ~ מתוך ספרו "משא כומתה" עמוד 108.
* "מבחינתי אין מדובר בפשרות: היהדות שלי דמוקרטית והדמוקרטיה שלי יהודית." ~ מתוך ספרו "משא כומתה" עמוד 130.
* "כשהייתי [[W:מפקד פלוגה|מ"פ]] ב[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]] הואשמתי לא פעם בכך שהחיילים שלי ביקורתיים מדי, על גבול החוצפה. כדוגמה הם סיפרו איך חייל שלי שאל פעם בשיחת סיכום ששבועית את מפקדו, מדוע באותו שבוע קרה שפעם אחת נכנס הסגל לחדר האוכל לפני החיילים. אמרתי למבקרים שאני גאה על כך שחיילי ראו בזה דבר חריג, וגם אם השאלה הזו גובלת בחוצפה, יש לנו עדיין מספיק חודשים במסלול כדי להטוות להם את הגבולות. אבל בו בזמן ידעתי שהטמעתי בהם כמפקדים לעתיד את חובת הדאגה לפקודיהם. ידעתי שאותו חייל ששאל לא יאכל לעולם לפני פקודיו. " ~ מתוך ספרו "משא כומתה" עמוד 95.
* "חלפו שלושה חודשים, ו[[W:עזר ויצמן|הנשיא]] בא לביקור. נכנסנו למשרדי, וכהרגלו הוא דילג על הגינונים ושאל בסגנונו הישיר, 'מה אתם עושים פה?' הצגתי לו את גרף האימונים, וכשראה את השבוע שבו היה כתוב 'זהות יהודית', קורס שאותו הכנסתי חודשים ספורים קודם לכן, קטע אותי הנשיא ואמר, 'למה אתה עושה את זה פה? זה לא התפקיד שלך.' ביקשתי את סליחתו והשבתי לו שיש כאן רק תפקיד אחד, והוא להכשיר קצינים שינצחו במלחמה. הוא ענה, 'בדיוק, אז למה אתה עושה את זה?' אמרתי לו, 'אדוני הנשיא, יש לנו פה גם קצינים בדווים וגם קצינים דרוזים שאנחנו חייבים בכבודם, וגם בהכרת מורשתם. אבל מעל כל זה אני מאמין שקצין יהודי שלא ירצה להגיד 'אני גאה להיות יהודי', ושידע להסביר את סיבת גאוותו לפקודיו במשך עשרים דקות לפחות, לא ינצח במלחמה. ולא איכפת לי איך הוא יסביר. האחד יאמר, 'אני מתפלל שלוש פעמים ביום, אוכל כשר, צם ביום כיפור'. האחר יאמר, ''אני לא מתפלל שלוש פעמים ביום, אוכל לא כשר, אבל צם ביום כיפור'. השלישי יאמר, 'אני לא מתפלל, אוכל כשר, לא צם ביום כיפור אבל אני מרגיש יהודי בכך שאני חי במדינת ישראל, או מפני שסבא שלי בא לכאן מהשואה'. לא איכפת לי מה ההסבר שלו, אבל שירצה להגיד 'אני גאה להיות יהודי'. לא ירצה להגיד את זה? לא ידע להסביר? לא ינצח במלחמה!'
'מצוין', חייך ויצמן, 'בוא נלך לפגוש את הצוערים'." ~ מתוך ספרו "משא כומתה" עמוד 75.
* "אני לא ראיתי את עצמי מעולם כאיש צבא לאורך זמן. כשלעצמי, אינני אוהב את החיים האלה. כל איש צבא שממלא את תפקידו ברצינות לא יאהב את החיים האלה. לבוא הביתה פעם בשבועיים, לגמור בילוי בליל שבת בתוך הצלחת או על השטיח. להעיר את הילדה באמצע הלילה כדי לתת לה נשיקה, כשבבוקר היא שואלת אם אבא היה בבית. בפעילות בט"ש ליד הגדר העסק יותר פשוט. אבל האימונים, המסעות של עשרות ק"מ עם אחריות לבצע את המשימה בלי נפגעים, זה שוחק. כל פעם שנגמר עוד שבוע אני ניגש למראה ובודק אם צצה עוד שערה לבנה." ~ מתוך הכתבה "[http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/429/627.html מי אתה אלעזר שטרן?]" בעיתון "מעריב", 1 ביוני 2006
* "צה"ל נכשל במבחן התוצאה. לא חילצנו את הלוחם מדחת יוסוף ז"ל בזמן, והשאלה האם יכולנו לעשות אחרת צריכה אכן להמשיך ולהדיר שינה מעיננו. יחד עם זאת נאמר ביושר מול אותה מראה, הניתוח והבדיקה העלו כי קבלת ההחלטות הפיקודיות בזמן אמת היו סבירות, בהתאם לתנאים ולזמן בהן התקבלו." ~ ממצאי ועדת הבדיקה שלו ושל אלוף, אז תא"ל, [[w:גרשון הכהן|גרשון הכהן]], בנושא אירועי קבר יוסף. מתוך הכתבה "[http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/429/627.html מי אתה אלעזר שטרן?]" בעיתון "מעריב", 1 ביוני 2006
| |||