מוקי בצר: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 4:
* "כשאנחנו פורצים, דלת בצד ימין של החדר שינה נפתחת – הוא רואה אותנו ואנחנו רואים אותו. אני מזהה אותו, הייתה לי תמונה שלו בכיס שלושה שבועות כדי שאני אזהה אותו בטוח. וכמו שהוא פותח את הדלת, הוא מסתכל עליי ואני מסתכל עליו. אני לא אשכח את זה. הוא מבין שאנחנו כוח עוין, הוא טורק את הדלת חזק. ואז צביקה ואני יורים בו צרורות עם עוזי דרך הדלת. הדלת נפתחת ואנחנו רואים אותו שוכב. מה שלא ידענו שאשתו מאחוריו והיא נפצעה קשה ואחר כך נפטרה. ירינו בו לוודא הריגה מה שנקרא." ~ על חלקו במבצע "אביב נעורים" ([http://www.zanhanim.org.il/Info/hi_show.aspx?id=33309&t=3 מקור])
* "בארץ הייתה קבלת פנים גדולה, [[משה דיין]], דדו. היה תחקיר גדול ראשוני. ואז התברר לנו מה שקרה עם [[אמנון ליפקין-שחק|אמנון ליפקין]] – ההיתקלות והנפגעים חגי מעין ואבנר שור. האפקט היה אדיר, גם בארץ גם בעולם. מכה חזקה למחבלים. אלו היו מהבכירים המוכרים שמדברים ברדיו ובטלוויזיה. כל זה קורה בתוך ביירות. התוצאה היא שממשלת לבנון מתפטרת מהתפקיד. הצלחה גדולה... אבל את הטרור לא הדברנו." ~ על מבצע "אביב נעורים" ([http://www.zanhanim.org.il/Info/hi_show.aspx?id=33310&t=3 מקור])
* "לפני היציאה למבצע הגענו באוטובוס לנמל חיפה. לאוטובוס עלו הרמטכ"ל דדו (דוד אלעזר) וראש אמ"ן [[אלי זעירא]]. [[אהוד ברק|אהוד]] היה בקדמת האוטובוס ואני ישבתי בספסל הראשון. דדו נתן את ברכת הדרך. בסוף דבריו הוא אמר: 'תהרגו את המנוולים'. תפסתי אותו באותו הרגע על המילה הזאת ושאלתי: 'תהרגו?', ואז הוא ככה מחייך, מסתכל על אלי זעירא לראות מה הוא אומר ואלי זעירא מניע את ראשו 'כן'. לא אמר את המילה, רק עשה עם הראש. ואז דדו אמר: 'תהרגו'. וזאת הייתה בעצם בפעם הראשונה, בברכת הדרך רגע לפני היציאה, דרך פליטת פה, שהסגירה את הכוונה שבעצם נאמרה לנו בקריצה: 'חבר'ה, תהרגו אותם. אנחנו לא צריכים אותם פה'." ~ על מבצע "אביב נעורים", מתוך [http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/169/638.html כתבה] בעיתון "מעריב", 27 ביולי 2001.
* "יום כיפור, אני משרת כמ"פ ותיק, כמעט שנתיים בסיירת מטכ"ל. המלחמה פרצה באופן מפתיע, ואנחנו מוצאים עצמנו ללא משימות ליחידה. לי יש משימות והרבה, אך רק בזמן רגיעה. במהלך יום כיפור, אני מקבל החלטה, כשכמובן היה ברור, כי זו לא תהיה המלחמה האחרונה. החלטתי שאני הולך להקים יחידה חדשה, או שינוי ייעוד, או תוספת ייעוד לסיירת מטכ"ל. הייעוד החדש: מבצעים מיוחדים בחירום בזמן מלחמה ופיתוח אמל"ח. הנושא מקבל תאוצה, ובשנת 1976 מתקבלת החלטה במטה הכללי להקמת הגדוד, לאשרו באופן פורמלי. [[בני פלד]], מפקד חיל האוויר דאז, מקבל החלטה במסגרת לקחיו, שצריך להקים בחיל אוויר יחידת קומנדו לביצוע מבצעים מיוחדים בעורף." ~ מספר כיצד הוקמה יחידת שלדג ([http://shaldag.org.il/Index.asp?ArticleID=75&CategoryID=99&Page=1 מקור])
* "חזרתי ואמרתי: יוני עזוב, זו תרגולת. יוני היסס רגע. ואז אמר לעמיצור – שבור ימינה, מתקרבים אליו. הכול היה עניין של עשירית שנייה. ואז הוא וגיורא זוסמן יורים על האוגנדי הזה – בניגוד לכל מה שתוכנן. האוגנדי נפצע ומתרומם, מישהו מהלנדרובר מזהה מה קורה ופותח עליו באש רועשת עם קלצ'ניקוב. וזה הרגע הכי מחריד במבצע, כי ברור לכולנו שעקרון ההפתעה נשמט בשנייה זו מהידיים, והסכנה שאסון מעלות יחזור הייתה מוחשית. כל אחד הבין שיכול לקרות אסון." ~ מתוך [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3268080,00.html כתבה] בעיתון "ידיעות אחרונות", 2 ביולי 2006.
* "באותם ימים היו שהגדירו את כראמה כיום השביעי של [[מלחמת ששת הימים]]. הם טעו. כראמה הייתה היום הראשון של [[מלחמת יום הכיפורים]]." ~ מתוך מאמרו "כך נדפקנו בכראמה", עיתון "הארץ", 6 בפברואר 1998
* "באותו לילה, במוצאי הקרב, הוטל על הסיירת לשוב לשדות כראמה כדי לחלץ את שלושת השריונאים הנעדרים שנשארו בשטח בתוך הטנקים הפגועים. אחי אודי, ששימש כמ"פ בצנחנים, הוזעק למלא את מקומי. כשהגיע אמרו חיילי הסיירת – בצר הולך ובצר בא. והפעם אני הייתי הבצר שהלך הביתה. פעולת החילוץ, אגב, בוטלה ברגע האחרון." ~ מתוך מאמרו "כך נדפקנו בכראמה", עיתון "הארץ", 6 בפברואר 1998
* "אחרי כראמה המשכתי לשרת בצה"ל עוד 20 שנה וכל מה שעשיתי מאז היה בהתאם ללקחי הכישלון ההוא, שנבע מעניין אחד – שכרון כוח, שגם אני, אגב, לקיתי בו באותה עת." ~ מתוך מאמרו "כך נדפקנו בכראמה", עיתון "הארץ", 6 בפברואר 1998
* "יוני נפגע. אני נוטל את הפיקוד." ~ הפקודה שנתן בקשר בעת מבצע אנטבה, משגילה כי מפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל [[יונתן נתניהו]], נהרג והכוחות תחת פיקודו. מתוך הספר "מבצע כדור הרעם" מאת ד"ר אביגדור שחן.
* "לפתע התרומם משמאלי מחבל. יריתי בו כדור בודד בחזה, הוא נפל לאחור." ~ על הפריצה לטרמינל בו הוחזקו בני הערובה במבצע אנטבה. מתוך הספר "מבצע כדור הרעם" מאת ד"ר אביגדור שחן עמוד 250.
* "אני הייתי 22 שנה איש צבא, ראיתי ועשיתי לא מעט בחיי. במקרה נקלעתי לסיפור תִּמְרַ‏ת, והחיידק נדבק בי. אני חופשי לעשות מה שאני רוצה, נכון שיש כאן מלחמה עיקשת וקרבות בבירוקרטיה ובעוד כמה דברים, מתעצבנים, מתאכזבים, אבל בשורה התחתונה אתה מקים יישוב בארץ. אני מנסה לשלב בדרך שלי בין הציונות לבין היזמות. נפלה בחלקי הזכות ללכת בדרכם של סבי וסבתי, שהיו היזמים הראשונים בארץ. בחמש־עשרה השנים מאז שחרורי מצה"ל הקמתי שני יישובים. אתה לא מתאר לעצמך את הסיפוק מאחורי מבצע שכזה. האתגר עצום, והוא עולה על כל תפקיד שהוצע לי, לרבות במערכת הפוליטית והביטחונית. כמובן שגם צריך לחיות מזה, ואני לא מתלונן." ~ על הקמת היישוב תמרת שבגליל, מתוך [http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=483671 כתבה] בעיתון "גלובס", 15 באפריל 2001
* "לא צריך לקרוא לתופעה הזו כך. הלוחמים נבחרים לפי מדדים מקצועיים בלבד. זה כמו שלא קראנו 'השתלטות' להתיישבות העובדת כשזו הייתה מעין עמוד השדרה הביטחוני והפיקודי של הצבא." ~ על ריבוי לוחמים מהמגזר הדתי ביחידת העילית [[W:יחידת שלדג|שלדג]] ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/049/293.html מקור])