אורי שגיא: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''[[w:אורי שגיא|אורי שגיא (אייזנברג)]]''' (נולד ב־1943), אלוף במילואים ב[[צה"ל]], יוצא [[W:חטיבת גולני|חטיבת גולני]]. שימש כראש אמ"ן ואלוף פיקוד הדרום.
* "ראוי שתתקיים בנו הדוגמה האישית. היא התמצית של היכולת להניע את כל האנשים אל מול מה שלעתים הינו בלתי אנושי. לקום ולהסתער
* "אלא שאם אין קמח אין תורה, אי אפשר לו לקצין הרצוי בעיני, מבלי שתתקיים בו רמה גבוהה מאוד של מקצועיות. נגמלנו, אני מקווה, מתחושת ה'יהיה בסדר' שבאמצעות רוח היחידה, אומץ הלב והאמונה בלבד אפשר יהיה לעמוד במשימות תוך שמירה מרבית על חיי חיילינו. שהרי המקצוע הצבאי, הוא נרכש ומצטבר ואי- אפשר להידרש אליו רק תוך כדי אמונה בכושר המנהיגות שהיא ככלות הכל אומנות." ~ מתוך ספרו "אורות בערפל" עמודים 114. * "אני לא יודע אם יש רגע מכונן אחד, בטח לא למי ששירת 35 שנים בצבא בתפקיד קרבי. רגע קשה במיוחד היה ב־69', כשהייתי מפקד [[W:סיירת גולני|סיירת גולני]]. פשטנו על מוצב ירדני שממנו יצאו פיגועים לעבר עמק בית שאן ועמק הירדן. פעולה קשה, היו לנו נפגעים. ביצענו את המשימה, אבל היה קרב קשה. איבדתי שם מפקד צוות מצטיין, קצין מקיבוץ גבת בשם [http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=92316 רוני שרון]. אחרי הקרב הגעתי לבקר את המשפחה וראיתי את התמונה של עמוס, אחיו, תלויה על הקיר. התברר לי לתדהמתי, שרוני הוא הבן השני שנפל. זה היה רגע קשה. אני לא סולח לעצמי על זה שלא ידעתי שהוא בן למשפחה שכולה. אני לא רוצה לתאר תיאורי קרבות בהם השתתפתי, כי היו לוחמים גדולים ממני, ופצועים קשה ממני, אבל הרגע בו נפצעתי ב־71' ברמת הגולן מלווה אותי עד היום. זו הייתה תקופת מלחמת ההתשה. הייתי [[W:מפקד גדוד|מג"ד]] [[W:גדוד 13|13]] בגולני. זה קרה בין תל־פארס לתל־כודנה, לא רחוק ממוצב 112. סיור שלנו הותקף וירדנו לקראתו. עלינו על זירת מטענים. מי שנותר מכל החפ"ק בחיים זה הקשר ואני. כל השאר נהרגו. כשהתעוררתי בשטח ראיתי שסמל בשם [http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=93727 אודי בן־גרא], מקיבוץ בית קשת, שולט במצב ומתפעל את הפינוי. לא יודע למה אני מציין את הרגע הזה. אולי בגלל שב[[מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום כיפור]] הוא נהרג." ~ מתוך ([http://www.inz.org.il/article.php?id=703 ראיון לביטאון "הלוחם"])
* "צה"ל צריך אימון הקמה." ~ לאחר [[מלחמת לבנון השנייה]].
שורה 7 ⟵ 8:
* "מצאנו שהמטה הכללי ביצע שינויים במבנה הצבא בתקופה כה רגישה. צה"ל זקוק לאימון הקמה ואנחנו מתנדבים." ~ ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/478/877.html ראיון]).
* "ישראל לא התכוננה ל[[W:מלחמת לבנון השנייה|מבצע]] הזה. הוא לא נראה כמו מלחמה, אלא כתגובה. מצאנו את עצמנו מנסים לטפל בבעיה מבלי להיות מוכנים לה. הממשלה לא הגדירה מטרות לצבא, למרות שהצבא ניסה. היה פער בלתי ניתן לגישור בין ציפיות הציבור למטרות שהוצבו. היתה אי-הכנה של העורף. הצבא מצא את עצמו לא כשיר, לא מוכן ולא הכיר את השטח. כמעט ונגררנו למלחמה מול מדינה מבלי להיות ערוכים לכך. במקום לטפל באבא של הילד הסורר, מצאנו את עצמנו רצים אחרי הילד – חיזבאללה." ~ ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/477/630.html ראיון]).
* "קור- הרוח והסבלנות שלו התבטאו גם במארב ההסתתרות באזור סחם אל- ג'ולן, על מצוקי הרוקאד שבסוריה, ולא פחות מכך- בעמידתו הזקופה ושיגור הררנ"ט לתא הנוסעים של הג'יפ, שנשא את מפקד הגזרה של ארגון הפתח' בבקעת הירדן, בעת פשיטה על מחנה המחבלים בוואדי יאבס. במקרה הראשון נענו, שמונה אנשים, כדי לפגוע במחבלים שחדרו לעבר ישובי דרום רמת- הגולן, בחסות עדרי צאן ובקר שחצו את נחל הרוקאד מסוריה לעבר רמת- הגולן. שיטת המחבלים היתה להיטמע במסגרת נעדר כרועי צאן במהלך היום, ועם 'קיפול' העדר, לקראת ערב, היו המחבלים נשארים בשטח ומנצלים את חסות החשכה כדי לחדור פנימה ולבצע את זממם. הכוח שלי היה אמור, לאחר תנועת לילה, להסתתר בבית נטוש ששימש כנקודת פיצול בין המחבלים והעדר. התנועה היתה שקטה וללא בעיות. התגנבנו באיטיות לסריקת המבנה, וניצלנו את הזמן שנותר להסוואה ולארגון השטח, כדי שבעת ההיתקלות הצפויה במחבלים נוכל להפתיע אותם. פאצ'אנגה, בשל צבע עורו השחום, היה היחידי שלט נזקק להסוואת הפנים והידיים. אותו אפשר היה לגלות בלילה רק אם חייך... עקבתי אחרי הסבלנות שבה ניחן ושמחתי שהיה לידי בעת התארגנות הכוח למארב." ~ אורי שגיא מספר על חברו [http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=94634 יעקב מרדכי ז"ל] מתוך הספר "אורות בערפל" מאת אורי שגיא עמודים 89-90.
* "המחבלים לא איכזבו והחלו בטיפוס לעברנו בשעות אחר- הצהריים המאוחרות. שמחנו על כך, לאחר ההמתנה המתישה, ללא יכולת תנועה, במהלך היום. הופיעו שלוש דמויות, ובשניות הראשונות היה קושי לזהות מי הרועה האזרח שיוביל את העדר בחזרה, ומי הם שני המחבלים. היינו ביתרון, גם משום ההפתעה וגם משום שהשמש היתה בגבנו. השקט היה מתוח, וברור היה שצריך להתאפק ממש עד למגע בטווח אפס. אינני יודע בוודאות אם שתי הדמויות השיבו את נשמתן לבורא מאש כוחותינו, או כתוצאה מהתקף- לב. הרועה, היחיד שנותר בחיים בשלב הראשון, החל להימלט מזרחה. לא היה עוד טעם להסתתר. דלקנו אחריו וירינו בו מטווח ארבעים- חמישים מטר. הוא נראה נופל, אבל לא היה ברור אם הידרדר עד לתחתית המצוק. אספנו את הציוד, המתנו דקות מספר, ובחשיכה מוחלטת נענו בחזרה. כשהגענו לכביש באזור אלעל המתין לנו המח"ט, תיחקר בקצרה, ודווח לאלוף הפיקוד, דוד אלעזר ז"ל. דדו סבר שיש להביא את הגוויות (בתדריך העניין הושאר לשיקול דעתי), כדי לטשטש ככל שאפשר את הפעילות שלנו. חשבנו שזה מיותר ואפילו מסוכן, כי ברור שאי- אפשר להסתיר את עובדת ההיתקלות, וממילא בעקבות ההסתערות שלנו נותרו תרמילים שלא ניסינו כלל לאסוף. היחיד שנראה אדיש ושליו לאפשרות שנלך פעם נוספת היה פאצ'אנגה, אלא שלא היה צורך בסופו של דבר להעמיד את העניין למבחן." ~ אורי שגיא מספר על חברו [http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=94634 יעקב מרדכי ז"ל] מתוך הספר "אורות בערפל" מאת אורי שגיא עמודים 89-90.
* "זה היה אותו פאצ'אנגה, שבעת פשיטה על מחנה המחבלים הוואדי יאבס (מול טירת- צבי), בעודו בכוח החסימה, מבחין ראשון בג'יפ שהוביל את מפקד הגזרה של המחבלים, מצליח להמשיך בתנועה, למרות הנקר בגלגליו, שנבע מעלייתו על מסמרי החבלה והדוקרנים שהכוח הניח. היתה עלולה להיות בושה גדולה, אך בעודנו עסוקים בטיהור של המחנה עצמו התרומם פאצ'אנגה- מעשה שהיה על גבול הפזיזות- וירה ררנ"ט מטווח כחמישים מטר לתוך הג'יפ וחיסל את יושביו. בתחקיר הוא שלף לפתע מכיסו אקדח, הגיש אותו לי ולמח"ט, יקותיאל אדם, ואמר 'שלא תוכלו להגיד שלא חיסלתי אותם...' " ~ אורי שגיא מספר על חברו [http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=94634 יעקב מרדכי ז"ל] מתוך הספר "אורות בערפל" מאת אורי שגיא עמודים 89-90.
* "רק עם הנחיתה בארץ, שהתקשורת היטיבה לתאר את ההתרגשות העצומה שהיתה כרוכה בה, התחלנו לעכל את משמעות הפעולה. מבחינתי, זו היתה הצהרה ערכית שצה"ל יעשה כל אשר לאל ידו כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל, הצהרת הערכה רבה מאוד לכושר המודיעיני שאיפשר מבצע כזה בזמן כה קצר וליכולת הביצוע המוטסת של [[W:חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]]. אשר לנו, האנשים שעל הקרקע, דומה כי הוטלו עלינו מבצעים קשים ומסובכים יותר בעבר. אל יובן מדברי שאני מקל- ראש או מזלזל ב[[W:מבצע יונתן|מבצע אנטבה]], ברם יכולת ביצוע מורכבת נדרשה כבר בעבר, ולא היתה טעונה הוכחה." ~ אורי שגיא מספר על מבצע אנטבה. מתוך הספר "אורות בערפל" מאת אורי שגיא עמודים 79.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=אורי שגיא}}
| |||