שאול מופז: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 10:
* "המבצע השני היה מורכב יותר: למחרת בלילה, הסיירת נשלחה לעצור שיירה, שוב בעומק השטח הסורי, שהובילה אמצעי לחימה סובייטים. לדבריו, 'בלילה הזה הסורים הבינו שצה"ל פועל בעורף והם חידדו את מערכות המכ"ם שלהם לקראת אפשרות של פעולה נוספת.' הייתה נסיעה ארוכה של שעתיים. עקפנו את כל צפון סוריה, נכנסנו באזור בקעת הלבנון ונחתנו קרוב מאוד לציר חומס־דמשק. הסורים גילו את הנחיתה ושלחו כוחות לחפש אותנו. היינו נחושים להגיע ליעד, מצד שני נחתנו שלא במקום הנכון, במרחק של 10 ק"מ רחוק יותר ממה שהיינו צריכים להגיע. כשהתחלנו להתקרב, ראינו שהכוחות מקיפים אותנו. ניסינו להתחמק מהם ולהגיע ליעד, אבל גם שם היו הרבה כוחות. החלו חילופי אש. החלטנו וגם קיבלנו הנחיה להפעיל חילוץ ולצאת מהאזור. בהתחלה לא הבנו מה עומד מולנו, רק אחר כך הבנו את סדר גודל הכוחות – מאות סורים. האפשרות השנייה הייתה שאנחנו עלולים ליפול בשבי הסורי. עלינו מאוד גבוה והיה להם מאוד קשה למצוא אותנו. הם הפעילו את חיל האוויר, הביאו כוחות קומנדו וכוחות עם כלים כבדים." ~ על מבצע "דוידקה", שביצעה סיירת צנחנים בפיקודו ב[[מלחמת יום הכיפורים]], מתוך [http://news.walla.co.il/?w=//1579755/@@/item/printer ראיון] לאתר "וואלה!", 27 בספטמבר 2009
* "כאן נכנס לתמונה מפקד טייסת היסעורים יובל אפרת. הוא הכניס אותנו לשטח וקיבל הנחיה לחלץ אותנו. היכולת לנחות בשטח מלא סורים הייתה מאוד מוגבלת. לא יכולנו להדליק פנסים או אורות. באומץ לב נדיר הוא נכנס לתוך השטח. אני הכוונתי אותו עם מכשיר הקשר, וכשהוא היה ממש קרוב אמרנו לו שניתן נצנוץ אחד כי הסורים מאוד קרובים ואנחנו עלולים להיחשף. כשהוא נחת נכנסנו למסוק. מעולם לא ראיתי צנחנים נכנסים למסוק כל כך מהר. זו הייתה פעולה שאיבדה את אפקט ההפתעה. טסנו חזרה והייתה אש נגד מטוסים שפגעה במטוס ופצעה חיילים. הגענו עם אפס דלק לנחיתת חירום במחניים." ~ על מבצע "דוידקה", שביצעה סיירת צנחנים בפיקודו ב[[מלחמת יום הכיפורים]], מתוך [http://news.walla.co.il/?w=//1579755/@@/item/printer ראיון] לאתר "וואלה!", 27 בספטמבר 2009
* "אנשי הארגון לבטח אוהבים את מדינת ישראל. הם מדברים על ציונות בעיניים בורקות ומוכנים להילחם למענה. אבל ההבדל המרכזי בינם לבין אנשי האוניברסיטה הוא בדיוק כמו ההבדל בין [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] לאחרים המדברים יום־יום על חשיבות הנגב: הם דיברו, הוא עשה. אז רגע לפני שמישהו רץ למסע הפסקת תרומות באמריקה, כדאי שיעשה מעשה ציוני מסוג אחר ויגיע למסע ברחבי הנגב. המסע יסתיים בסיור באוניברסיטה. מי שיראה ויכיר לעומק את המוסד המפואר והחשוב הזה יבין שאף מרצה, אנטי־ציוני ככל שיהיה, לא יוכל למוטט אותו. תנועת הציונות החזקה והחשובה ביותר בארץ מונה היום למעלה מ־20 אלף סטודנטים והיא חוקרת ויוצרת ומעורבת חברתית, וקוראים לה אוניברסיטת בן-גוריון." ~ מתוך מאמרו "[http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/148/493.html הבריונות של 'אם תרצו']", באתר nrg מעריב.
* "אחד הרגעים היותר מעצבים במסלול הצבאי שלי היה ב[[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]]. הייתי מפקד [[W:סיירת צנחנים|סיירת הצנחנים]], יחידה שיודעת לעשות כל משימה. אנשים מצויינים כמו היום. ולפתע, בערב אחד אתה חש שלמעשה אתה לא מוכן, מידה מסויימת של חוסר אונים, של הפתעה. לאחר שחלפה המלחמה נצרב לי בתודעה באופן מאוד משמעותי ואני אמרתי לעצמי שבמהלך שנותי כמפקד, כל עוד אמשיך בצבא, אני אעשה כל מאמץ על מנת לא להיקלע לסיטואציה דומה." ~ הרמטכ"ל מופז, בשיחה מול מפקדים וחיילים, יולי 2002 ([http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1976213,00.html מקור]).
* "אבא שלי רצה מאוד שאהיה ישראלי. אני חושב שזו הסיבה שהוא החליט לשלוח אותי לביה"ס החקלאי בנהלל. זה היה בגיל 14. בשביל נער בן 14 זה היה דבר מאוד קשה. גם בשבילו, אני חושב. הרגע שהוא נפרד ממני בנהלל, זה אחד הרגעים החקוקים בזיכרוני יותר מכל. החזקנו יד ביד, הוא עזב לי את היד ואמר: "אתה נשאר פה. אני חוזר לאילת". המסלול שלי לא היה קל, לא בשנות העלייה לארץ ולא בפנימייה החקלאית בנהלל, וגם לא בתוך צה"ל. השגתי הכול בעשר אצבעות, דרכי לא הייתה סלולה מההתחלה. עשיתי מאמצים גדולים מאוד להיות כמו כל ישראלי אחר. בסופו של דבר, בגלל שצה"ל נותן שיווין הזדמנויות, אז הצלחתי להגיע לאן שהגעתי." ~ בראיון ל[[יאיר לפיד]], ערוץ 2 ([http://www.yallakadima.co.il/candidate/article.asp?cand_id=21&item_id=188]).
* "אבא שלי הוא אדם שהקדיש את חייו לארץ ישראל. הוא היה פעיל גם באיראן הרבה מאוד שנים. הוא הקים מפעל למוזיאקה שפשט רגל והפך לפועל דחק. חלומו היחידי היה שילדיו יגדלו כישראלים לכל דבר ושיצליחו יותר ממנו. ההצלחה שלו בהרבה מובנים גדולה יותר מההצלחה שלי. הוא הביא לכאן משפחה גדולה – לא רק את המשפחה שלנו אלא גם את אחיו ואחיותיו. אחר כך גידל אותנו במצבים כלכליים קשים מאוד, ביחד עם אימא שלי שתיבדל לחיים ארוכים. הם תמכו בנו בכל מה שצריך וחסכו מעצמם. אני חב לו חוב עמוק. עד היום, כשמדברים על עוני אני נזכר באותם ימים. אצלי זו נקודה רגישה." ~ בראיון ל[[יאיר לפיד]], ערוץ 2 ([http://www.yallakadima.co.il/candidate/article.asp?cand_id=21&item_id=188]).
| |||