אורי שמחוני: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''[[w:אורי שמחוני|אורי שמחוני]]''' (נולד ב־1936), ב-1954 התגייס ל[[צבא הגנה לישראל|צה"ל]]
* "מתברר שכל הצדדים אוהדים מצבי ביניים ומפחדים ממשמעות הפתרון."
שורה 5:
* "מה שברור עובדתית זה שאנחנו העם היחיד בעולם שיכול לדבר בשפתו העכשווית עם מי שחי כאן לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה. אף אחד אחר לא יכול." ~ על צדקת דרכנו. מתוך הספר "לוייתן לבן" בעריכת גלעד שמחוני.
* "ישבנו על סלע. שמריהו סיפר לי את סיפור גמלא ואני חשתי רוממות רוח נדירה. הוא תיאר באוזני את הטבח שהיה במקום, והרגשתי כאילו אני חלק מזה. מאוחר יותר אימתו הממצאים את הסיפור כולו. זה היה לפני כמעט אלפיים שנה, אבל אלה היו האנשים שלנו. הם ראו כל בוקר את המראות שאני ראיתי בילדותי – הכנרת, השקיעות מעל הארבל. הם דיברו עברית, ראו ממול את גינוסר, הם קראו לה גינוסר ולארבל קראו ארבל. הרי את המקום הזה, את הרכסים המשתפלים מדרום הרמה לכנרת, ראיתי כל יום בהיותי ילד בגינוסר, ישר ממזרח, ולא ידעתי מה אני רואה." ~ על חלקו בגילוי גמלא. מתוך הספר "לוייתן לבן" בעריכת גלעד שמחוני.
* "פלוגה א'. פלוגה א', [[W:גדוד 890|גדוד 890]], שנת 1954, הייתה ללא ספק הקבוצה האיכותית ביותר שלתוכה נשאני גורלי. במשך שנות חיי הייתי במקומות רבים, בקבוצות רבות של אנשים, ביחידות שונות, בארצות רבות, בין אנשים ברמות שונות. הכרתי את האנשים הטובים ביותר, ואחרי שהשתחררתי מהצבא גם את הגרועים ביותר. אך מעולם לא הייתי בתוך חבורה כל כך מיוחדת, מגובשת ומשקיענית, חבורה של האנשים האמיצים ביותר, החכמים ביותר, המצחיקים ביותר והכיפיים ביותר; אנשים שהלכו לכל המקומות, לחמו בכל המלחמות והסתערו על כל הגבעות ומעולם לא ביקשו, רק נתנו. היו איתי חבריי לכיתה בבית הספר – מיכה לבני ואורי שחודה, וגם רמי כפכפי, שהיה חצי גינוסרי, וחברי לכיתה מקיבוץ גבת – יוחנן, ואליש ויוסי שווישה, ושמש ויהודה בן זאב מעין כרמל, ומוני ודואק ועמוס נאמן ופיקס מבית השיטה, ואפרים ו[[דב תמרי|דוביק]] וצביקי ו[[יוסי מעין חרוד, ואבשה ושמיל העירוניים, וניר ניצן ואורי שיין, ואילן ועמוס ואורי משגר העמקים ועוד אחרים. שלושה חודשים אחרינו התגייסה פלוגת בני קיבוצים נוספת ודרכינו התמזגו בגדוד: דן זיו מאיילת השחר ודודיק מכנרת ואלישע ויוסי ואמנון משריד, ועוד רבים וטובים. יוצאי שתי הפלוגות האלה – פלוגות בני הקיבוצים הראשונות שהתגייסו לגדוד 890 – היוו במשך שנים רבות את שלד הפיקוד ביחידות [[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]] רבות. כאשר אני נזכר בחבריי ובמפקדיי מאז, אני יודע שחייתי עם נפילים." ~מתוך הספר "לוייתן לבן" בעריכת גלעד שמחוני.
* "מי שכוחו נובע ממקומו בהיררכיה, יעסוק בעיקר בשימור כוחו, והוא אף פעם, אבל ממש אף פעם, לא יאפשר לאנשים טובים יותר לחדור למתחם המחיה שלו." ~ מתוך עיתון "מעריב", 19 באפריל 2000
* "היום מסד הערכים כאילו מובן מאליו: ערכים דוגמת דְבקוּת במשימה; הידיעה שאינה משאירה מקום לספקות, שלא חוזרים בלי לבצע משימה עד הסוף ולא משאירים בשטח דבר כלשהו - בוודאי שלא פצועים - אבל גם לא מחסנית; או הידיעה שמיקום המפקד הנכון הוא בראש הכוח, דוגמה אישית. כל זה כל כך ברור וטבעי היום, וכשזה לא קורה - כמו בקרבות ספציפיים במלחמת לבנון השנייה - ברור לכל שזה לא נכון, אבל לא תמיד זה היה כך." ~ מתוך הספר "לוייתן לבן" בעריכת גלעד שמחוני ([http://www.glory.co.il/36032/arik1-2]).
| |||