נחום ברנע: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
* "אחד ממבחני הקבלה הכי קשוחים שאני מכיר מסתתר מאחורי שאלה פשוטה, ובמציאות של ישראל היום קצת אנכרוניסטית: האם היית הולך עם האיש הזה ל[[W:מילואים|מילואים]]. מילואים במובן של שהות ממושכת, בתנאי לחץ, עם אותם אנשים; מילואים במובן של תלות הדדית, לפעמים בעניינים של חיים ומוות, על פי רוב בעניינים בנאליים כמו סידור תורנות שמירה או הכנת קפה." ~ נחום ברנע, מילואימניק ותיק בצנחנים בעצמו, מתוך ההספד שכתב בעיתון "ידיעות אחרונות" לרא"ל [[W:משה לוי|משה "וחצי" לוי]] ז"ל- "הוא הלך בשדות". מופיע בספרו "מסעותי עם פנקס" עמוד 133.
* "הוא (תמרי) הגיע אל ה[[W:חטיבה 55|חטיבה| לאחר שהיה מפקד [[W:סיירת מטכ"ל|סיירת מטכ"ל]]. המעבר מהיחידה, שקידשה את היעילות, את הסדר ואת האיכות בביצוע, אל הרשלנות הסחבקית של חטיבת מילואים, לא היה קל לו. הוותיקים התייחסו אליו בפטרוניות. הוא היה האח הקטן של [[דב תמרי|דוביק]] ושל שי. הם לא הפסיקו להזכיר לו את העובדה הזאת. ה[[W:מלחמת לבנון|מלחמה]] הייתה טובה. בימים ההם עוד היה אפשר לגרד את האורז מספסלי הג'יפ ולקטוף דובדבנים בהרי השוף. ציר ההתקדמות של החטיבה בגזרה המזרחית היה פנוי יחסית. הטרגדיה של סולטאן יקב התרחשה במקביל, ממזרח לנו. תמרי ניהל את החטיבה שלו לאט ובזהירות. אחדים מאיתנו חייבים לו את חייהם. אחר כך באה [[W:ביירות|ביירות]]... פתאום המלחמה לא הייתה כל כך טובה. הביקורת הפוליטית נשפכה מתוך הרתיעה מפגיעה באזרחים אל תוך הפחד למות. [[W:חטיבה 226|חטיבת הצנחנים המקבילה]] לנו נקרעה בוויכוחים. אצלנו היה נחמיה תמרי. הוא כינס את הגדוד במגרש בכפר סיל כדי לדבר על המלחמה. אנשים אמרו דברים קשים, מלאי כעס וחרדה. אינני זוכר את כל דבריו. אני זוכר רק שנתן לנו את ההרגשה שכולנו בסיפור הזה יחד. מי שנשאר מאחור מגביר את הסכנה שהחבר שלו ייפגע. הוא לא מכר עלילות גבורה, מליצות ךאומיות, וגם לא איומים בעונש. הוא מכר לנו חברות. אני חושב שאחדים מאיתנו חייבים לו את כבודם." ~ נחום ברנע כותב על מפקד חטיבת הצנחנים שלו, נחמיה תמרי, במלחמת של"ג. מתוך הספר "סיירת מטכ"ל" מאת משה זונדר, עמוד 176,
* "ההחלטה הזאת היא צעד חיובי, רב-משמעות בדרך לאזרוח הממשלה והכנסת. 57 שנים אנחנו מחכים להתליך הזה. זה טוב לגנרלים: במקום לשקוע בסוף שירותם בפנטזיות על קריירה פוליטית, במקום לבזבז זמן על חיזוק קשריהם עם חברי מרכז, יתרכזו בתפקידיהם; זה טוב גם לממשלה ולכנסת: יותר מדי שנים מסתכלים שני המוסדות האלה על המדינה מנקודת ראותם הצרה של אלופים בדימוס. שנתיים ללא-מדים ילמדו את המשתחררים כמה וכמה דברים שצה"ל או השב"כ לא יכולים ללמד אותם. תשאלו את עמי אילון: לאחר קריירה ארוכה בצה"ל, בשב"כ ובפעילות מדינית הוא נוסע עכשיו מחוג-בית לחוג-בית ומגלה, לפי דבריו, חברה ישראלית שמעולם לא הכיר. ההיכרות עם החברה שינתה את דעותיו לגבי צרכי הביטחון. אילו החוק היה מתקבל בעתו, [[משה דיין]], [[אריאל שרון]], עזר ויצמן, [[אהוד ברק]], [[שאול מופז]] ואחרים היו משחקים פחות בפוליטיקה בהיותם במדים, ומשחקים פחות במדים בהגיעם לפוליטיקה." ~ על חוק מופז ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3110972,00.html מקור]).
* "כלי תקשורת בתוך עמו הוא יושב. הוא תבנית נוף מולדתו. יש לו מחויבות לקוראיו, למאזיניו, לצופיו. אלה האנשים שהקטיושות והקסאמים נופלים עליהם ועל ראש יקיריהם. אלה האנשים שהם או יקיריהם לוחמים בשטח. אסור שהמחויבות הזאת תשפיע על סיקור העובדות, או תרכך ביקורת כלפי הממסד הפוליטי והצבאי. אבל היא משפיעה בהכרח על סדר העדיפויות. עניי עירך קודמים, אמרו אבותינו. נפגעי עירך גם הם קודמים." ~ על התקשורת בישראל ([http://www.the7eye.org.il/SectionArchive/NahumColumn/Pages/article6907.aspx?RetUrl=/SECTIONARCHIVE/NAHUMCOLUMN/Pages/NahumColumn_Lobby.aspx מקור]).
| |||