עפר שלח: הבדלים בין גרסאות בדף

* "לויקיפדיה יש עורכים ואחראים, אבל ההנחה העומדת בבסיסה היא שיצר האדם טוב מנעוריו: אנשים לא יכניסו שקרים רק כדי לעוות, בודדים ילכלכו את המרחב הציבורי רק מפני שאפשר. כשם שאתרים המבוססים על המלצות גולשים נותנים לך בדרך כלל תמונה מדויקת למדי - אני מסתמך עליהם כבר שנים בבחירת בתי מלון בחו"ל, ומעולם לא נפלתי- כך גם מי שלוקח על עצמו אחריות לתת מידע פועל לרוב מתוך כוונת טוב. קשה להאמין, במיוחד לישראלים, אבל בויקיפדיה זה קורה יום יום, ערך ערך." ~ ~ מתוך המאמר [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/201/831.html ויקיפדיה היא הטוב האנושי].

* "הבן שלי שותה ד'ארסי כי זה מה שאבא שלו שותה באותו רגע. הוא שותף לדעה שזאת בירה יותר טובה מגינס, כי ככה אבא אומר. טוב, הוא רק בן שמונה. החדשות הרעות הן שיש לי בערך דקה ורבע עד שיצמח דעה משלו; החדשות הטובות הן שאז הוא גם יפסיק לשתות לי מהכוס. אם אתם מוטרדים מכך שילד בגיל הזה מוריד בירות, כדאי שתדעו כי מדובר בשיפור. בגיל שנתיים הוא היה יושב על המרפסת איתי ועם ש', איש תקשורת מוכר. ש' גר באזור ירושלים, דבר שהוא כשלעצמו מספיק כדי לגרור אדם לאלכוהוליזם. כל יום הוא היה חוזר הביתה מהשפלה, וממש לפני העליות היה מרגיש צורך עז לתדלק. למזלו, נמצא אצלי בקבוק מהדלק הכי מתאים להרי יהודה: [[W:לפרויג|לָפְרוֹיִג]], מאלט ויסקי בטעם גרב של [[W:שאקיל אוניל|שאקיל אוניל]] אחרי שתיים עשרה שנות עישון בחבית אלון. כל יום, בשעת השקיעה היה ש' עוצר ליד הבית והלפרויג היה קופץ לבד מהארון. שלושתינו- ש', עבדכם והפעוט- היינו מתייצבים במרפסת. ש' ואני היינו מדברים, הילד לא אמר הרבה. במשך תקופה מסוימת חשבנו שיש לו בעיות התפתחות, אבל הסתבר שפשוט היה לו חבל על הזמן והמקום בגרון. ואכן, מאז שהלפרויג נגמר הוא לא סותם את הפה." ~ מתוך הטור "סע לאט" מאת עפר שלח, על טיול משפחתי באירלנד. גליון "בלייזר" ספטמבר 2003.

* "חטיבה 551 הוקמה בסוף שנות השבעים, כחטיבת המילואים הרביעית של ה[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]]. אחיותיה הוותיקות נודעו כ[[W:חטיבה 226|'הצפונית']] (החטיבה שלחמה ב[[W:קרב אום-כתף|קרבות אום כתף]] וברמת הגולן ב[[W:מלחמת ששת הימים|מלחמת ששת הימים]], וב[[W:מלחמת יום הכיפורים|יום הכיפורים]] לחמה ברמה וכבשה את תל שמס ו[[W:מבצע קינוח|מוצבי החרמון הסורי]]), 'המרכזית' (החטיבה ששחררה את ירושלים ב- 1967 ו[[W:מבצע אבירי לב|צלחה ראשונה את תעלת סואץ]] ביום הכיפורים) ו'הדרומית'. החטיבה הרביעית הייתה שונה. לוחמיה שהגיעו לא רק מהצנחנים אלא גם מיחידות סיור ונ"ט מובחרות אחרות, צוידו בטילי 'עורב' (טאו) אמריקניים ו[[W:סאגר|סאגר]] רוסי. זה היה הלקח הברור של צה"ל מהמכה שספג מטילי הנ"ט במלחמת יום הכיפורים: [[W:פלנ"ט|כוח אנטי- טנקי]] זריז, מיומן ועם יכולות מגוונות, היודע לפעול רגלית, רכוב או אפילו אחרי שהוטס ליעדו במסוקים, יכול לשתק כוח שריון גדול בהרבה ולהשפיע משמעותית על התפתחות המערכה. טבילת האש של החטיבה הייתה ב[[W:מלחמת לבנון|מלחמת לבנון]]. בתוכניות המקוריות של המלחמה נועד אחד מגדודיה לבצע מהלך מערכתי מכריע: נחיתה על כביש ביירות- דמשק, כדי לחסום את דרכם של אנשי אש"ף לבריחה יבשתית לכיוון דמשק, ולמנוע הגעת תגבורות לבירת לבנון. אתם תחזיקו מעמד ארבעים ושמונה שעות, נאמר למפקדי הגדוד, וצה"ל יגיע אליכם וישלים את כיתור ביירות. המשימה הזו נשמעת כמו משהו מימי [[W:הפלישה לנורמנדי|הפלישה לנורמנדיה]], אבל צה"ל אינו שש להצניח את לוחמיו למשימות מסוכנות על גשרים רחוקים או קרובים. בפועל נכנס הגדוד יחד עם החטיבה כולה על גבי כלי רכב, באחד הטורים הארוכים ללבנון. החטיבה זכתה להצלחה רבה. בימים האחרונים שלפני הפסקת האש באחד עשר ביוני- 1982 השמידו טילי הנ"ט שלה עשרות טנקים ונגמ"שים סוריים, ולא פחות מארבעה מסוקי תקיפה מדגם [[W:אירוספסיאל גאזל|'גאזל']]. בדקות האחרונות שלפני הפסקת האש השמיד מארב קרקעי של החטיבה אחד עשר טנקי [[W:T-72|טי- 72]]; זה היה המפגש הראשון של טילים מתוצרת ארצות הברית עם הטנק החדיש ביותר שייצרה ברית המועצות באותה עת, כה חדיש עד שאיש לא היה בטוח שטילי ה[[W:BGM-71 טאו|'עורב']] אכן יחדרו את שריונו.ההפתעה הזו מעידה עד כמה מיהר הצבא לשכוח את הלקחים שלו עצמו." ~ עפר שלח מתאר בספרו את חוויותיו ב[[W:מלחמת לבנון|מלחמת לבנון]]. מתוך הספר "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", מאת עפר שלח ו[[W:יואב לימור|יואב לימור]],הוצאת ידיעות ספרים, 2007 עמודים 326-327.

* "עיקר השבוע הראשון הוא המיון ליחידות המיוחדות והחטיבתיות. בזמננו היו [[W:סיירת מטכ"ל|סיירת מטכ"ל]] שעליה דיברו בלחש, וה[[W:שייטת 13|קומנדו הימי]] שמה שידעת עליו זה שבחורף נורא קר במים. היום צה"ל מלא ביחידות ערפל עם שמות של פירות וציפורים וכנפיים קטנות, וגם למי שכבר התקבל לצנחנים להיות סתם צנחן זה לא מספיק. בימים שהורים מקבלים ייעוץ מקצועי איך להרדים את הילד, ויש קורסי הכנה לגן, ובטלוויזיה קואצ'רים מלמדים אותך לאזן את התקציב המשפחתי, ככה מתכוננים גם לצבא. רוב החבר'ה עברו הכנה מסודרת בתשלום. חלקם עם מאמנים אישיים. את תוכנית הגיבוש לסיירות אפשר למצוא בפורומים באינטרנט. וגם יום אחרי שהגיבוש הזה ייגמר, הכל יהיה בפייסבוק. וכשהחיים נמדדים לפי המותג שעל החולצה, הבעיה הופכת להיות אחרת: איך משכנעים את מי שלא קיבל, שנשבר באמצע או לא עבר, להסתפק בגדודים ולא להישבר לגמרי. ביום ראשון שאחרי מודיעים על התוצאות, במה שמכונה באופן רשמי לגמרי 'מסדר הדמעות'. פעם צנחנים בכו רק בכותל. היום, תראו לבד. אחרי ש[[W:יחידת מגלן|מגלן]], [[W:יחידת דובדבן|דובדבן]] וה[[W:גדוד הסיור של הצנחנים (שרף)|יחידות החטיבתיות]] לקחו את שלהם מגיעה החלוקה לגדודים. והנה, מול העיניים שלנו קורה דבר שמרתק אותי כל פעם מחדש. מתוך האכזבה של מי שלא נבחר מתחילה להיוולד הזהות חדשה, האחווה של אלה שהופכים את זה שלא לקחו אותם למקור חדש של זהות ומוטיבציה. ההוויה שבגללה, בעיני, הגדודים של ה[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]] או [[W:חטיבת גולני|גולני]] תמיד היו עדיפים על כל סיירת." ~ מתוך סרטו [http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=836948 "אחריי"] על ימיו בצנחנים על בשנות השבעים ועל הצנחנים של מחזור הגיוס אוגוסט 2011.