אביחי בקר: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[W:אביחי בקר|אביחי בקר]]''' (1951נולד ב־1951), עיתונאי, פובליציסט וסופר [[ישראל|ישראלי]].

* "שערותיו של כל משגיח כשרות מטעם התקינות- הפוליטית יסמרו בצדק אם יקרא שירי אהבה לכלי-משחית, בעל קוטר 7.62 מ"מ, היורה 1,200 כדור בדקה. אבל מול מבטו רווי הבוז של המבקר הנורמלי, הפוסט-ציוניהפוסט־ציוני, שהצליח לצאת מתוך הביצה הנוסטלגית הישראלית, ניצבת הכנות. וכאן, אין מה לעשות חברים. ה[[W:מא"ג|מקלע הבלגי]] (אוי לאוזניים) הוא הוא נעורינו." ~ מתוך מאמרו , "שלום לידיד", "הארץ".

* "רצינו מאוד שאת הימים הרחוקים של [[W:מלחמת יום הכיפורים|סתיו 73']], למשל, נזכור על פי תווית יין הבוז'ולה שמזגנו על מרפסת כלשהי הצופה לים התיכון, אבל לא יצא לנו. יצא לנו להעריץ מאגיסטים מפורסמים בהיסטוריה מתוך הכרה שזאת המציאות היחידה האפשרית. לא היה לנו [[W:ערוץ 2|ערוץ2]], וידענו שאנחנו צודקים. ידידים ותיקים, בני מחזור יקרים (נמצא כאן מישהו מנובמבר 69'?), באנו היום להיפרד מה[[W:מא"ג|מאג]]. הטקס יהיה קצר, ובוגר. מן הסתם יש מישהו שנוטש עכשיו את הדף בגועל. אל תיבוש חבר. תעשה מה שבא לך. אנחנו ממשיכים בטקס. מותר לעשן, מותר להוריד כובעים.ובכן, בימים אלה מוציא צה"ל את הכלי שלנו לפנסיה. המאג, רבותי, אגדה בחיינו, סיים השנה, למעשה, את שירותו המסור בחטיבות החי"ר הסדירות. שחקן הציר, סוס העבודה, שמשך בעול כמעט 30 שנה, יילך וייעלם אט אט מהנוף. ה[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]] ו[[W:חטיבת גבעתי|גבעתי]], [[W:חטיבת גולני|גולני]] וה[[W:חטיבת הנח"ל|נח"ל]] כבר החליפו אותו במקלע החדש, '[[W:נגב (מקלע)|נגב]]'. תמה תקופה." ~ מתוך מאמרו , "שלום לידיד", "הארץ".

* "ה[[W:מא"ג|מאג]] היה הרבה יותר מאשר נשק אישי. מעבר לביצועיו שזיכו אותו בתואר מלך הקרב, הוא היה מושג: אין סוף מעללים נקשרו בו, אין כלי לחימה שהביא להזדהות רגשית כה עמוקה. 'מאג זה מאג', אמרו תמיד רובאים ותיקים ותימצתו את כל התורה על רגל אחת. 'איזו עוצמה, איזה קצב אש'. בשורה התחתונה, הגב הוא זה שחרץ את גורלו לפח. המאג, שמשקלו 10.85 ק"ג." ~ מתוך מאמרו , "שלום לידיד", "הארץ".

* "גם ספרו של אביחי בקר עוסק בנושא מלחמה מיתולוגי -– הקרב על החרמון, אבל הוא עושה זאת במלים ארציות ביותר. בקר, [[W:מ"פ|מ"פ]] ב[[W:גדוד 12 (ברק)|גדוד 12]] ב[[W:חטיבת גולני|חטיבת גולני]] במלחמה, בחר להתמקד בעלילותיה של פלוגה אחת בחטיבה -– פלוגה ג' של גדוד 51 שחייליה, בפיקודו של סגן יגאל פסו, כבשו את גבעה 16 בקרב על החרמון ושילמו על כך מחיר דמים יקר. זהו ספר דק -– 83 עמודים כתובים בסך הכלהכול. אין בו מפות, אין בו צילומים, אין בו דיונים אסטרטגיים ואין בו מלחמות גנרלים. אבל יש בו מה שאין בהרבה ספרים אחרים -– תיאור אותנטי של חוויית המלחמה מנקודת ראותו של רובאי בגולני, זה שבעתות שגרה נכנס ויוצא מבית הסוהר ובעת מלחמה מתברר כגבר שבגברים. בקר מכיר אותו היטב וספרו הוא מן התיאורים המדויקים ביותר של אירועי קרב במלחמה." ~ מתוך מאמרו של פרופסור [[W:אורי בר יוסף|אורי בר יוסף]], "החשבון האישי של מלחמת הברירה הלאומית", "הארץ", ‏ 24.11. בנובמבר 2003, ביקורת על ספרו של בקר "אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון" ([http://www.haaretz.co.il/misc/1.926746 מקור]).

* "כיאות לאיש [[W:חטיבת גולני|גולני]], בקר אינו עושה חשבון לאיש. בספריהם של אור ואשכנזי יש התייחסות רופפת לחיילים שלא תיפקדו היטב במלחמה, אבל זהותם אינה מוסגרת. בקר, לעומת זאת, מציין בפתיחת הספר, תוך כדי תיאור מסדר היציאה לקרב של פלוגה ג', את שמותיהם של אותם חיילים שהשתמטו ולא הצטרפו לחבריהם - מי בגלוי, מי בהיחבא ומי על ידי ירי בכף היד. זו אמת קשה ומביכה. מעטים מבין כותבי המלחמה מעיזים לגעת בה. בקר גם אינו נרתע מלתאר את רובאי גולני בוזזים גופות של חיילי קומנדו סוריים או מחסלים שבוי בתום הקרב, או את ותיקי הפלוגה שולחים קדימה את הצעירים שיילחמו בשבילם ביעד מבוצר שהתגלה כפחות מאיים מכפי שהעריכו תחילה. בקר גם אינו חוסך את שבט ביקורתו מן הפיקוד הבכיר של החטיבה וממתכנני הקרב על החרמון: את החיילים טענו בהרבה מוטיווציה אבל ההכנות לקרב עצמו היו 'דקדקניות פחות מתרגיל מחלקה בחושניה'." ~ מתוך מאמרו של פרופסור [[W:אורי בר יוסף|אורי בר יוסף]], "החשבון האישי של מלחמת הברירה הלאומית", "הארץ", ‏ 24.11. בנובמבר 2003, ביקורת על ספרו של בקר "אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון" ([http://www.haaretz.co.il/misc/1.926746 מקור]).