בוריס פסטרנק

סופר ומשורר רוסי-יהודי

בוריס לאונידוביץ' פסטרנק (ברוסית: Борис Леонидович Пастернак; ‏10 בפברואר 1890 - 30 במאי 1960) היה משורר וסופר רוסי, זוכה פרס נובל בספרות.

"תמורה ייחלו לארץ, למטר, לאהבה – לכול."

מתוך שיריו עריכה

  • "תמורה ייחלו לארץ, למטר, לאהבה – לכול."
  • "כפתע תחברנה שורות הפייט."
  • "הנר טפטף את דמעותיו על שפת הבגד."
  • "תמיד יציק ויתאנה לה, ורק עמה הוא בידידות."
  • "עת החרוז יכתיב הרגש, ישלח אז עבד לבמה."
  • "עכשיו ריח סבך לא תשבע מלשאוף."
  • "האדמה תהביל בסיר רותחין."
  • "הדמעות ירטיבוני בן רגע, ארווה טרם אבך את בכיי לרווחה."
  • "את ברהמס ינגנו לי – זכרתי החסד."
  • "תמצית קולו אשר צורפת, תזעק היסטוריה בעדן."
  • "הוא לא יגיס בה דעת, אלא עמה ינהג מידת חרות."
  • "באותה בדידות שוב מתמלא הלב כולו והעולם."
  • "כשיום אורו שופך, לקרוא בו שוב, מהתחלה, הכול."
  • "אנחנו באותו אוויר, את כאן, נוכחותך כמו עיר."

מתוך הרומן "ד"ר ז'יוואגו" עריכה

 עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – ד"ר ז'יוואגו
  • "אתה אדם מאושר! איזה נוף יש לך מכאן – העין לא תשבע מיופיו!"
  • "בנסיבות של חוסר סדר נצחי בחיי היומיום כלל לא הופתע שאביו לא נמצא איתו."
  • "הוא הרים את ראשו והקיף במבט שומם ממקומו המוגבהּ את מגרשי הסתיו הריקים ואת כיפות המנזר."
  • "במשבי רוח עזים היטלטלו שיחי השיטה העירומים כאחוזי תזזית, ונשכבו על הדרך."
  • "אהבה לזולת, הסוג העליון הזה של אנרגיית החיים, הממלאת את לבו של האדם והדורשת לפרוץ החוצה."

אמרותיו עריכה

  • "רובנו נאלצים לחיות בתחושת כפילות מתמדת. הבריאות מושפעת מכך שאתם אומרים את ההיפך ממה שאתם מרגישים ומתרפסים בפני מי שאינכם אוהבים."

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה