גבריאלה מיסטרל

גבריאלה מיסטרל (בספרדית: Gabriela Mistral‏; 1889 - 1957) היא משוררת צ'יליאנית, זוכת פרס נובל בספרות.

"מִשְׁתָּאֶה עוֹד לַחַיִּים."

  • "אָז הָלְכָה, בְּלִי שְׁמוֹ לָדַעַת – כִּי הַגֶּבֶר הוּא כְּמוֹ יָם."
  • "רִבּוֹא רִבּוֹאוֹת שֶׁל גַּלָּיו, הַיָּם מְעַרְסֵל וּמַרְגִּיעַ, בְּשָׁמְעִי אֶת קוֹלוֹ הָאָהוּב."
  • "צִיץ עָנֹג, מַרְטִיט, שֶׁל עֵשֶׂב, מִשְׁתָּאֶה עוֹד לַחַיִּים."
  • "מֵחָזִי אַל תִּשָּׁמֵטָה, הֵרָדֵם נָא בְּחֵיקִי!"
  • "אתְרוֹמֵם לִרְאוֹתְכֶם, מְחַפֶּשֶׂת אֶת הָעֵינַיִם וְהַשֵּׂעָר שֶׁל אֵלֶּה שֶׁלִּמַּדְתִּי."
  • "בארץ שהגעתי אליה אין אביב, יש בה לילה ארוך שמסתיר אותי כמו אמא."
  • "אולי הוא רוצה לצאת עתה לראות את פניי מכוסות הדמעות."
  • "הייתה לי משפחת עצים, ומשפחה אחרת של צמחים ודיברתי עם החיות שמצאתי."