פתיחת התפריט הראשי

מישהו לרוץ אתו הוא ספר מאת דויד גרוסמן, שיצא לאור בשנת 2000. הספר עובד לסרט קולנוע ומיני סדרת טלוויזיה.

תיאודורהעריכה

  • "כשעלה השחר, וראיתי שלא מתי מרוב יגון ובדידות, אני החלטתי לחיות!"
  • "כמעט הייתי משוועת שתבוא איזו דקירה, גואלת, שתנקוב סוף סוף את המועקה, את קרום המילים הארור שעוטף אותי."
  • "מאושר הוא האדם שיכול להיות סגור עם עצמו לבדו בתוך חדר."

היומן של תמרעריכה

  • "אני נודרת נדר מהיום והלאה ולכל שארית חיי להסתכל בעולם כל הזמן בתמיהה."
  • "פעם הייתי בוכה המון, והייתי מלאת תקווה. והיום אני צוחקת הרבה, צוחקת ומיואשת."
  • "אני טובה בלהיכנס למצבים חסרי סיכוי. כל אחד טוב במשהו."
  • "האמנות שלי? מה, לא ידעת? למות את הרגע."
  • "איך אפשר בכלל לחיות אחרי שיודעים מה שקרה בשואה."
  • "הרעיון הזה שמלאכים יכולים ללכת ליד בני אדם ולשמוע את המחשבות שלהם. מבריק פחד. (וגם סתם פחד)."
  • "ת' לא מאמינה באלוהים ובכל זאת בטוחה שיש, ושאין טעם לחיים שלה ב'עמק הבכא' אם אין איזושהי הבטחה לחיים אחרי זה."

שליעריכה

  • "ברוכים הבאים לגיהנום. תרגישי בבית."
  • "זה כמו סיוט כזה שאי אפשר לצאת ממנו."
  • "אני עכשיו האמא והאבא שלי. מה, אני אסיפת הורים שלמה!"
  • "גם ככה החיים שלי בזבל, לפחות שאני יהיה בהכרה מלאה לראות כל שלב בדרך למטה."
  • "רק מלשמוע אותם בא לך לצלצל לדארווין ולהגיד לו, אדוני, טעית בגדול, האדם לא התפתח מהקוף, הקוף התנוון מהאדם."