מלכוד 22

מלכוד 22 (באנגלית: Catch-22) הוא ספר מאת ג'וזף הלר שיצא לאור ב־1961. העלילה הבדיונית עוסקת בשאלת אי־שפיותה הגלובלית של המלחמה. הביטוי "מלכוד 22" נגזר משם הספר, ומשמעותו היא מצב אבסורדי של חוסר מוצא. הסרט עובד לקולנוע ב־1970 ולסדרת טלוויזיה ב־2019.

(מהדורת הספר בעברית יצאה לאור ב־1971 בהוצאת 'ביתן', בתרגום בני לנדאו ובני הדר)

מתוך הספר

"למי שמת לא אכפת מי ניצח במלחמה."
"הטקסני, התברר, היה טוב לב, נדיב וחביב. תוך שלושה ימים אף אחד לא סבל אותו."
"מי זה ספרד? למה זה היטלר? מתי זה צדק?... היכן הם הסנאודנים דאשתקד?" ~ יוסריאן שואל שאלות בסדרת חינוך
"הוא החליט לחיות לנצח או למות בעודו מנסה, ומשימתו היחידה בכל פעם שהוא עלה למעלה הייתה לחזור למטה בחיים."
"המורל מתערער והכול באשמתו של יוסאריאן. המולדת בסכנה; בהעיזו להשתמש בהן, הוא מסכן את זכויותיו המסורתיות לחופש ולעצמאות."
"בכל פעם שאתה יוצא למשימה, אתה נמצא במרחק סנטימטרים אחדים מהמוות. כמה מבוגר יותר אפשר להיות בגילך?"
"הקולונל לבטח לא התכוונן לבזבז את זמנו ומרצו בהתעלסות עם נשים יפות, אלא אם היה יוצא לו מזה משהו."
"הפעם מיילו הלך רחוק מדי. הפצצת אנשיו ומטוסיו הייתה יותר ממה שהצופה האדיש ביותר יכול לסבול, וזה נראה כמו סופו. מיילו היה מחוסל לגמרי עד שהוא פתח את ספרי החשבונות שלו לציבור וחשף את הרווח העצום שעשה."
"אתה יודע, אולי זאת התשובה – להתנהג ברברבנות בנוגע למשהו שאנחנו צריכים להתבייש בו. זה תכסיס שאף פעם לא כושל."
"למעשה ישן קפטן פלום מרבית הלילות כבול עץ ורק 'חלם' כי אינו עוצם עין. כה משכנעים היו חלומותיו אלו על נדודי שינה, עד כי התעורר מהם מדי בוקר בלאות מוחלטת ושקע מיד בשינה."
"אפילו אנשים שלא היו שם זכרו בבהירות מה בדיוק אירע לאחר מכן."
"'האויב,הוא כל אחד העומד לגרום למותך, לא חשוב באיזה צד הוא, וזה כולל את קולונל קאטרקט. ואל תשכח זאת, משום שככל שתזכור זאת, אתה עשוי לחיות יותר.' אבל קלווינג'ר שכח זאת, וכעת היה מת."
"קלווינג'ר היה אחד מאותם אנשים עם מנת משכל גבוהה ובלי טיפת שכל, וכולם ידעו זאת, מלבד אלו שנוכחו בכך עד מהרה."
"הוא היה מטומטם, שהעדיף להיות גווייה מאשר לקבור אותה."
"קלווינג'ר היה מת. זה היה החיסרון הבסיסי בפילוסופיה שלו."
"הרשעתו של קלווינג'ר הייתה ודאית. כעת נשאר רק למצוא נגדו אישום כלשהו." ~ משפטו של קלווינג'ר
"קלווינג'ר נמצא אשם, כמובן, שאם לא כן לא היה מואשם." ~ משפטו של קלווינג'ר
"הוא מעד יום אחד בשעת צעידה לכיתה. למחרת הואשם רשמית ב'שבירת השורות בשעת הליכה במבנה, תקיפה פלילית, התנהגות מבולבלת, עגמומיות, בגידה במולדת, התגרות, התחכמות, האזנה למוסיקה קלאסית, וכו'.' " ~ משפטו של קלווינג'ר
"קלווינג'ר נרתע משנאתם כמפני בוהק מסמא. שלושה אנשים אלה אשר שנאו אותו, דיברו בשפתו ולבשו את מדיו, אך הוא ראה את פניהם חסרות האהבה מתעוותות בקפיאה לחריצי איבה שפלים ומכווצים והבין כהרף עין כי בשום מקום בעולם, לא בכל הטנקים הפשיסטיים, או במטוסים, או בצוללות, לא בבונקרים, מאחורי המקלעים, או המרגמות, או הלהביורים, אפילו לא בין התותחנים המומחים של הדיביזיה האנטי־אווירית המעולה על־שם הרמן גרינג, או בין אותם מסייעים מבעיתים לדבר עבירה בכל מרתפי הבירה במינכן ובכל מקום אחר – אין אנשים השונאים אותו יותר." ~ קלווינג'ר מורשע במשפט ורואה את יחסם של השופטים כלפיו
"אם חושבים על ההזדמנות והכוח שהיו לו לעשות עבודה כמו שצריך, ואז מסתכלים על הבלגן המכוער והטיפשי שהוא עשה, פשוט חוטפים הלם, איזה חדל אישים הוא. ברור שאף פעם הוא לא עבד לפרנסתו במקום מסודר." ~ יוסריאן על אלוהים
"בואי נאפשר זה לזה קצת חופש פולחן," הוא הציע בנכונות. "את לא תאמיני באיזה אלוהים שאת רוצה, ואני לא אאמין באיזה אלוהים שאני רוצה. סגרנו?" ~ יוסריאן על אתאיזם.
"מבחינת קפטן פילצ'רד וקפטן רן, 'מסע הצלב המהולל של שבועות הנאמנות' היה בגדר קוץ מהולל בתחת."
"אני מצטער, המפקד, אבל כל התפילות שאני מכיר הן די עגומות ומתייחסות לפחות התייחסות קלה לאלוהים."
"מה לעזאזל אכפת לי אם ייענש או לא? הוא זכה זה עתה בעיטור. אם הוא רוצה לקבל אותו ללא בגדים, מה זה עיסקך לעזאזל?"
"מה זאת מולדת? מולדת הנה פיסת קרקע מוקפת מכל עבר בגבולות, בדרך כלל בלתי־טבעיים. אנגלים מתים למען אנגליה, אמריקאים מתים למען אמריקה, גרמנים מתים למען גרמניה, רוסים מתים למען רוסיה. חמישים־שישים מולדות מעורבות כעת במלחמה זו. כל כך הרבה מולדות בוודאי אינן יכולות להיות ראויות שימותו למענן." ~ הזקן האשמאי
"חיילים איטלקיים כבר לא מתים. אבל חיילים אמריקאים וגרמניים כן מתים. אני קורא לזאת הצלחה גדולה מאוד." ~הזקן האשמאי על הצלחת איטליה במלחמה
"מיליון שנה? חצי מיליון? הצפרדע היא כמעט בת חמש-מאות מיליון שנה. האם תוכל באמת לומר בבטחון מלא שאמריקה, עם כל חוזקה ועושרה, עם לוחמיה העולים על כולם ועם רמת מחייתה שהיא הגבוהה ביותר בעולם, תאריך ימים מן... הצפרדע?" ~הזקן האשמאי לנייטלי
"הלוואי ותלבש את מדיך במקום להסתובב ערום. אתה עלול להכניס את זה לאופנה ואז לא אפטר לעולם מכל הכותנה הארורה הזו." ~מילו ליוסאריאן הערום
"הייתי רוצה שתחלום אחד כזה [חלום מין] רק כדי לראות איך אתה מגיב. זה הכל להיום. בינתיים, הייתי רוצה שתחלום גם את התשובות לכמה מהשאלות ששאלתי אותך. ישיבות אלו אינן נעימות לי יותר משהן נעימות לך, אתה יודע" ~הפסיכיאטר ליוסאריאן
"היה רק מלכוד אחד והוא מלכוד 22, שטען כי דאגה לביטחון האישי נוכח סכנה אמיתית ומיידית, איננה אלא תהליך שכלי נבון. אור היה מטורף ויכול היה להיות מקורקע. היה עליו רק לבקש; ובו ברגע שהיה עושה זאת, כבר לא היה מטורף והיה עליו לטוס למשימות נוספות. אור היה מטורף בטוסו למשימות נוספות ושפוי אם לא טס, אבל אם היה שפוי היה עליו לטוס שוב. אם טס היה מטורף ולא היה חייב לעשות זאת; אבל אם לא רצה לטוס היה שפוי וחייב היה לעשות זאת." ~ הגדרת מילכוד 22. עמודים 44-45.
"ההיסטוריה לא תבעה את מותו של יוסאריאן בטרם עת, הצדק יכול היה לבוא על סיפוקו גם מבלי שימות, הקִידמה לא הייתה תלויה בזה, הניצחון לא יקום וייפול על כך. מותם של אנשים היה אמנם הכרחי, אולם אילו אנשים ימותו – זאת קבעו הנסיבות, ויוסאריאן נכון היה ליפול קורבן לכל, מלבד לנסיבות. אלא שזו מהות המלחמה. כמעט כל מה שיכול היה לזקוף לזכותה היה שהיא השתלמה לך יפה ושִחררה ילדים מהשפעתם ההרסנית של הוריהם."
"בדרך כלל היו בתוך בית החולים פחות חולים אנושים. שיעור התמותה בבית החולים היה נמוך בהרבה משיעור התמותה מחוץ לבית החולים, מעטים מתו שלא לצורך, אנשים בתוך בית החולים ידעו הרבה יותר על מיתה, והפכו אותה לעיניין נקי ומסודר הרבה יותר. הם לא יכלו לשלוט במוות, אבל הם בהחלט אילצו אותו להתנהג יפה. הם לימדו אותו נימוסים והליכות. הם לא יכלו למנוע את המוות מלהיכנס, אבל כל עוד הוא היה שם היה עליו לנהוג בג'נטלמן. אנשים בתוך בית החולים השיבו את נשמתם לבורא בעדינות וטוב טעם. לא הייתה שם ההתפארות הגסה והמכוערת ביחס למוות שהייתה כה נפוצה כל כך מחוץ לבית החולים. הם לא התפוצצו בין שמיים וארץ, כמו קראפט, או קפאו למוות בעיצומו של קיץ לוהט כמו שסנודן קפא למוות בירכתי המטוס. הם לא התנדפו באופן מוזר בתוך ענן כמו קלווינג'ר. הם לא התפוצצו לרסיסים של דם וחומר קרוש. הם לא טבעו או הוכו בברק, רוסקו על ידי מכונות, או נמחצו תחת מפולות. הם לא נורו למוות במהלך שוד, נחנקו למוות במהלך אונס, נדקרו למוות במסבאות, הוכו למוות בגרזנים, בידי הורים או ילדים, או מתו בחטף עקב מעללו של אל כזה או אחר. אף אחד לא נשנק למוות. אנשים דיממו כמו ג'נטלמנים בחדר ניתוח, או מתו בלי אומר באוהל חמצן. לא היו שם את כל אותם עניינים עדינים של עכשיו-אתה-רואה-אותי-עכשיו-אתה-לא שהיו אופנתיים כל כך מחוץ לבתי החולים, שום עכשיו-אני-קיים-ועכשיו-אני-לא. לא היה רעב או שטפונות. ילדים לא נחנקו בעריסות או במקררים או נדרסו על ידי משאיות. אף אחד לא הוכה למוות. אנשים לא תחבו את ראשהים לתנורי גז פועלים, לא קפצו לפני קרונות של רכבת תחתית, או נשרו כמו אבן מחלונות של בתי מלון ב'ויייייש!' האיצו בקצב של 10 מטרים בשניה נחתו ב'פלופ' מזוויע על המדרכה ומתו שם בפומבי, בצורה מגעילה כמו שק צמר מלא גלידת תות שדה שעירה מדדמת עם בהונות ורודים מעוקמים. אם מביאים את הכל בחשבון, יוסריאן העדיף את בתי החולים." (עמוד 215-214)
"גברת, אדון, עלמה או אדון וגברת דניקה יקרים: מילים אינן יכולות להביע את הצער האישי העמוק אותו חשתי כשבעלך, בנך, אביך או אחיך נהרג, נפצע או דווח כנעדר בשעת פעולה." ~ מכתב כללי למשפחות חיילים הרוגים, פצועים או נעדרים
"כמעט לפי אות מוסכם, דישדשה ועברה מולו אֵם מיניקה שאחזה בעולל עטוף בסחבות שחורות, ויוסריאן רצה לפצפץ גם אותה, מפני שהזכירה לו את הנער היחף בחולצה הדקה ובמכנסיים הדקים והבלויים ואת כל האומללוּת המפעפעת והמשתקת בּעולם שאף פעם לא סיפק די חום ומזון וצדק לכול, רק לקומץ ממולח של חסרי מצפון. איזו אדמה עלובה!" (עמוד 515)
"הוא ללא ספק היה מעדיף את שבדיה, בה הייתה רמת המשכל גבוהה ובה יוכל לשחות עירום עם נערות יפות, בעלות קולות נמוכים ומתענווים, ולהוליד שבטים שלמים של יוסאריאנים מאושרים, פורקי־עול ובלתי־חוקיים שהמדינה תסייע משך לידתם ותשיקם אל החיים ללא קלון."
"שום כמיהה לעושר או לחיי-נצח אינה יכולה להיות כה עזה עד כי תוסיף להתקיים על תוגתם של ילדים."
"כמה אנשים הינם חסרי כל בלילה זה אפילו בארצו המשגשגת, כמה בתים הם ביקתות, כמה בעלים הם שיכורים וכמה נשים מוכות, כמה ילדים נרדפים, פגועים או נטושים. כמה משפחות רעבות למזון שאים באפשרותן לקנות? כמה לבבות נשברו? כמה התאבדויות תתרחשנה בלילה זה, כמה אנשים יצאו מדעתם? כמה סוחרים ובעלי-בתים יתהללו בנצחונם? כמה זוכים הם מפסידים, מצליחים הם נכשלים, עשירים הם עניים? כמה מתחכמים אינם אלא שוטים? כמה סיומים-מאושרים הם סיומים-אומללים? כמה אנשים ישרים הם שקרנים, אמיצים הם פחדנים, נאמנים הם בוגדים, כמה קדושים הם מושחתים, כמה אנשים בעמדות מפתח מכרו את נשמתם לשטן בסכום מיזער ולכמה לא הייתה מעולם נשמה? כמה דרכים ישרות הינן דרכים עקלקלות? כמה מן המשפחות הכי טובות הן הכי גרועות וכמה אנשים טובים רעים הם? כשאתה מסכם את כולם ואחר מחסר, עלול אתה להישאר עם הילדים בלבד ואולי גם עם אלברט איינשטיין ופסל או כנר ישיש, אי-שם."
"ביני לבין כל אידאל אני תמיד מוצא שייסקופפים, פאקמים, קורנים וקאטקרטים. וזה כאילו משנה את האידיאל."

דיאלוגים

"צריך שכל כדי לא להרוויח כסף," כתב קולונל קארגיל באחת מתזכורות ההטפה, אותן הכין בקביעות להפצה, בשמו של גנרל פאקם. [...] "קרא לי למשל בשמו של משורר אחד המרוויח כסף?" "ת.ס. אליוט," אמר אקס-טר"ש ווינטרגרין בתא מיון-הדואר שבמפקדת חיל האוויר העשרים-ושבעה וטרק את שפופרת הטלפון בלא לזהות את עצמו.
"ובכן, אולי זה נכון," נכנע קלווינג'ר באי-רצון. "אולי חיים ארוכים באמת חייבים להיות מלאים הרבה מצבים בלתי-נעימים כדי להראות ארוכים. אבל אם כך, מי בכלל צריך אותם?" "אני," אמר לו דאנבר. "למה?" שאל קלווינג'ר. "מה יש מלבדם?"
"מה הם יעשו לי," הוא שאל כממתיק סוד, "אם אסרב לטוס אותן?" "אנחנו נירה בך, מן הסתם," ענה אקס-טר"ש ויינטרגרין. "אנחנו?" צרח יוסאריאן בהפתעה. "מה זאת אומרת אנחנו? ממתי אתה עומד לצידם?" "אם הולכים לירות בך, לצד מי אתה מצפה שאעמוד?"
"אין לך סיכוי, ילד," הוא אמר לו בעגמומיות. "הם שונאים יהודים." "אבל אני לא יהודי," אמר קלווינג'ר. "זה לא משנה," הבטיח יוסאריאן, ויוסאריאן צדק. "הם רודפים את כולם" ~ משפטו של קלווינג'ר
"או, הוא באמת היה נדיב כלפינו כשנתן לנו את הכאב! מדוע לא היה יכול להשתמש במקומו בפעמון דלת כדי להודיע לנו, או באחת ממקהלותיו השמימיות? או במערכת מנורות ניאון כחולות-אדומות, ישר במצחו של כל אדם. כל יצרן תיבות-נגינה אוטומטיות השווה משהו היה יכול לעשות זאת. למה הוא לא?" "אנשים ללא ספק היו נראים מטופשים אילו הלכו כשמנורת ניאון אדומה במרכז מצחם." "הם ללא ספק נראים כעת מלאי חן, בהתפתלם בכאב או בהיותם קהי-חושים ממורפיום, לא כן? איזה בן-אלמוות אווילי עצום!" ~ יוסאריאן מדבר עם אשתו של שייסקופף על כאב ואלוהים
"אני מצטער, המפקד. רק שיערתי שתרצה שהחוגרים יהיו נוכחים, כיוון שהם יוצאים לאותה משימה." "ובכן, אני לא רוצה. יש להם אלוהים וכומר משלהם, לא כן?" "לא, המפקד." "על מה אתה מדבר? כוונתך לומד שהם מתפללים לאותו אלוהים אליו אנו מתפללים?" "כן, המפקד." "והוא שומע?" "אני מניח כך, המפקד."
"זהו יוסאריאן, אבא. הוא מקבל את צלב הטיסה המצויינת." "ובכן, תכנס בי הרוח," מלמל גנרל דרידל ופניו האדמוניות והנוקשות התרככו בשעשוע. "למה אינך לובש בגדים, יוסאריאן?" "אני לא רוצה."
"או, אינך יכול לתאר לעצמך איזו בדידות הייתה זו עבורי, לדבר יום-יום עם חולים שאין להם מושג קל שבקלים אודות פסיכיאטריה, לנסות לרפא אנשים שאין להם עניין אמיתי בי או בעבודתי! זה גרם לי הרגשה כה נוראה של חוסר-התאמה. אינני יכול להיפטר ממנה" "באמת?" שאל יוסאריאן, חוכך בדעתו מה עוד לומר. "למה אתה מאשים את עצמך בפערים בחינוכם של אחרים?" ~ יוסאריאן אצל הפסיכיאטר הצבאי

"אתה חייב להחליט החלטות," חלק עליו מייג'ור דנבי. "אדם אינו יכול לחיות כמו ירק." "למה לא?" מבע חמים ומרוחק חדר לעיניו של מיג'ור דנבי. "בעצם, זה נחמד לחיות כמו ירק," הודה בהרהור עגמומי. "זה מחורבן," ענה יוסאריאן. "לא, בטח נעים מאוד להיות משוחרר מכל אותם ספקות ולחצים," התעקש מיג'ור דנבי. "אני חושב שהייתי רוצה לחיות כמו ירק ולא להחליט החלטות חשובות." "איזה מין ירק, דנבי?" "מלפפון או גזר." "איזה מין מלפפון? טוב או רע?" "או, טוב, כמובן." "הם יקטפו אותך כתבשיל ויעשו ממך סלט." פניו של מיג'ור דנבי נפלו. "אם כך, מלפפון רע." "הם יתנו לך להירקב וישתמשו בך כדשן, כדי לעזור לטובים לצמוח." "אם כך, אני סבור שאיני רוצה לחיות כמו ירק," אמר מייג'ור דנבי בחיוך השלמה עצוב."

נאמר עליו

"ההומור שלו, הציניות והשקפת העולם שלו נבעו ממני, מה שכמובן מזריק לדמות תכונות יהודיות." ~ ג'וזף הלר, על דמותו של יוסריאן
"הייתי מופתע מאוד מיכולת הכתיבה שלי, בעיקר מהיכולת התיאורית ועושר השפה. מצאתי בספר תיאורים ומילים שכלל לא ידעתי שאני מכיר. זה הפתיע אותי מאוד, כי כאשר אני מדבר אני לא מכיר ולא משתמש ברוב המילים הללו." ~ ג'וזף הלר

קישורים חיצוניים

קדימון לסדרת הטלוויזיה "מלכוד 22" (באנגלית)