פתיחת התפריט הראשי

מנדלי מוכר ספרים

מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה
שלום יעקב אברמוביץ'

מנדלי מוכר ספרים הוא שם-העט של שלום יעקב אברמוביץ' (1835 -1917), מאנשי תנועת ההשכלה ומחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה.

מתוך כתביועריכה

  • "פטפוט זה שהייתי מפטפט יום יום הכניס ערבוביא במוחי, דלדל את גופי והקהה את רוחי והייתי עצוב ונדהם פעמים כמטורף."
  • "בשעה זו, שהייתי בסכנה להפטר מן העולם, נתחבב עלי העולם וכל בריותיו, והייתי מתאמץ לפקוח את עיני ולראותו עוד הפעם."
  • "במסחר אין לשונו של אדם נשמעת אלא לכיס."
  • "ובאותו יום תקפה עלי עצבותי. ראשי היה כבד עלי לבי כסיר רותח ומוחי עכור ומבולבל ביותר ואני משוטט והולך בחמת רוחי. שלא לדעת לאן הרגלים מוליכות אותי, עד שנפלתי לבסוף, משתטח מלוֹא קומתי תחת אילן אחד אצל אמת המים."
  • "ישראל אע"פ שחטא ופורש מן הצבור, ערבים עליו כמה מנהגים ומאכלי ישראל."
  • "פנו מקום להאי בר-נש, חד מן לועזינו, שזכות אבותיו עמדה לו היום ונתבקש בישיבה של מעלה."
  • "אמרתי לו מאמר חכמים זה, כאלו נפל מעצמו לתוך פי שלא מדעתי, ובאמת חשבתי שעה קלה עד שמצאתיו."
  • "גם בזקנותי עדיין רשומו של אותו יום הששי, שבימי ילדותי, משתמר אצלי בזכרוני. כל יום ששי בשבת בכלל יום של קורת־רוח הוא אצלי מקטנותי ועד עתה." ~ מספר הזכרונות
  • "כבואי שמה הייתי כאיש הבא בפעם הראשונה ליום־השוק הגדול, משתאה למראה עיניו מיני סחורה ופרגמטיא ודברי חפץ רבים ומשונים, ומשתומם למשמע אזניו קול שאון והמולה וצוחה מכל עבר ופנה. קונים ומוכרים, סרסורים וסוחרים ברעש גדול יחפזון וחשק ותשוקת המסחר יאחזון." ~ רשימות לתולדותיי

מסעות בנימין השלישיעריכה

  • "מעשה באדם מישראל, שהרים רגליו והלך על פי הדיבור למדינות־הים ואיים רחוקים מעבר להרי־חושך ועשה לו במסעיו שם גדול בכל עמי־הארץ."
  • "בטלון היא עיר קטנה באחד המקומות הנשכחים מרגל אדם, ודבר אין לה כמעט עם הישוב, וכשיזדמן לשם פעמים אחד מעוברי־דרך, משגיחים לו מן החלונות ומציצים מן החרכים, משתוממים ומשתאים: מי הוא זה ומאין זה, מה לו פה ומי לו פה, ולמה נתכוון בביאתו? "
  • "היה מכבד את עצמו הרבה יותר בשביל אומץ־רוחו לעמוד בפני נסיונות קשים, להלוך נגד טבע ברייתו ולכבוש פחד ומורך בלבו. התחיל מחשב את עצמו לחקרן שיש לו ידיעה בכל שבע החכמות."

בימים ההםעריכה

  • "המועדים חלפו והחורף הגיע, אפס לא ברעש ולא בסוּפה, לא אכזר הוא ובעל־חמה לעינים, והוא רחום, מתרצה ומתפייס לארץ ולדרים עליה באור פניו."
  • "זה כמה שנים לא ראינו איש את חברו. שנינו נזדקנו ברוב הימים. אתה שערותיך הלבינו ואף־על־פי־כן לא נשתנית הרבה. מיד הכרתיך במצחך הגבוה ובקוצר ראייתך, אלה הן העינים המבהיקות ואלה את השפתים, שרוגז ושחוק כאחד משמשים בהן בערבוביא, זוהי ההתלהבות וזוהי תנועת הידים בשעת הדבור, כמו בימי הנעורים."
  • "כשילד מזדמן אצל בעלי־אומנות, הוא יושב ונהנה ממעשה־ידיהם ומדברי־שיחם ונגינתם והגיונם. לאחר שמעלה על דעתו את כל הכעסים ודברי רוגז ותוכחות שמגיעים לו בבית־רבו, בבית־המדרש ובבית הוריו, הוא רואה את עצמו אותה שעה כאן כאלו יצא מיגון לשמחה, מאפלה לאורה. עיניו רואות ידים עסקניות, אזניו שומעות שיחה נאה ולבו נהנה ושמח."

קישורים חיצונייםעריכה